קובייה הונגרית, הצעצוע הזול שכולנו קיבלנו בילדות וזרקנו הצידה אחרי כמה דקות כי לא הצלחנו לפתור, היא אובססיה עבור רבים. כמה רבים? כ-27,000 איש שהשתתפו באליפות העולם האחרונה. מספיק אנשים כדי שנטפליקס תרים עליו סרט דוקומנטרי קצר (40 דקות בסך הכל). אבל במקום לצחוק על המוזרים האלה שמבזבזים את חייהם על קוביות במקום לצאת למסיבות, אתם כנראה לא תפסיקו לבכות מהתרגשות.
כתבות קודמות במדור:
מדובר באחד הסרטים הכי מרגשים שראיתי לאחרונה, אבל ספק אם אנשים ייצפו בו, כי מי ייכנס לסרט על אליפות העולם בקובייה הונגרית? באחת הביקורות שקראתי נכתב "חשבתי שזה סרט קליל שיגרום לי להירדם במהרה".
אפשר להבין את התגובה הזו. השם של הסרט "The speed cubers" לא מרמז אפילו קצת על הגיבור המדהים שלו מקס פארק והסיפור הסופר מרגש, מרשים, נפלא ומעורר השראה שלו.
פארק בן ה-19 אובחן כלוקה באוטיזם בגיל 3, והיום הוא אלוף העולם בקובייה הונגרית. זה סיפור כל כך בלתי אפשרי, שקשה להאמין שזה באמת קורה, וקשה שלא לבכות כשהוריו של מקס מספרים איך הקובייה ההונגרית גרמה לו להיפתח לסביבה ולהתחיל לתקשר עם הסובבים אותו. האוטיזם הפך למתנה, בשביל לפתור כל קובייה הונגרית צריך לזכור מאות אלגוריתמים – ופארק עושה זאת בקלות כמו סל של מייקל ג'ורדן. בגיל 17 הוא הפך לאלוף העולם ומחזיק בשיאי עולם מגוונים. הסרט נותן הרבה תקווה להורים לילדים עם מוגבלויות, ואפשר ממש לראות כיצד הקובייה ההונגרית גרמה למקס להביע רגשות, להתבגר ולהבין טוב יותר את הסביבה שלו.
ברקע, מקס פארק מתחרה בגיבור שלו – פליקס זמדגס האוסטרלי, שנחשב כבר לזקן במונחים של "קיובר" (בן 25). פארק שבר את כל השיאים של זמדגס, אבל במקום יריבות מרה – התפתחה ידידות אמיצה.
זמדגס גרם לפארק להיפתח לעולם, ופארק גרם לזמדגס למתוח את היכולות שלו לקצה. צריך לזכור, לפי ההורים של פארק הוא "ילד בן 8 מבחינה התפתחותית". הוא בקושי מדבר, לא מרבה להסתכל בעיניים של בני שיחו, אבל כשהוא רואה את פליקס העיניים שלו נדלקות. בשבילו הוא תמיד גיבור, ולא משנה כמה פעמים ינצח אותו. מפתה לכתוב שהם לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו של הענף, אולם אני לא חושב שרונאלדו יסעד עם משפחתו של מסי ערב לפני משחק. זאת למרות הפרומו שמרמז על יריבות קשה בין שניהם. כאן אין אפילו טיפה אחת של אגו.
אז אין יריבות, יש רק אהבה וכבוד הדדי בין כל המשתתפים בענף. כולם חברים של כולם, אף אחד לא מנסה לרמות. כולם כאן בשביל הספורט והכיף, וזה הופך את הענף הזה לכל כך טהור ומקסים.
אביו ואימו של מקס שלחו אותו לתחרויות כדי שילמד לתקשר עם הסביבה ויפתח את המוטוריקה העדינה שלו, וקיבלו אלוף עולם שזוכה להערצה מעשרות אלפי אנשים. המתמודדים עצמם כל כך נחמדים אחד לשני, ושמחים אפילו בהפסדים. הכל בסרט ובספורט הזה כל כך חמוד, שאני קורא מכן לוועד האולימפי להכניס את הענף לאולימפיאדה הבא. אם גיימינג בפנים, אז למה לא פתירת קובייה הונגרית?
