אז מה היה לנו? שחקן מושלם, שעבר פציעה (שבר בקרסול), לא גבוה במיוחד (1.98), ו״רק״ מספר 3 בדראפט. מייקל ג׳ורדן היה ללא ספק עילוי. תמצית "הריקוד האחרון".
יש בסדרה משהו שאי אפשר שלא לשים לב אליו, הנחמדות של כל השחקנים היריבים כלפי הסופרסטאר. כולם כיבדו אותו. כולם גם החזיקו ממנו. מג׳יק ג׳ונסון, קארל מאלון, צ׳ארלס בארקלי, רג׳י מילר, קובי בראיינט ז״ל ועוד. חוץ מאזייאה תומאס. אבל היי, הוא קיבל פרק שלם על היריבות ביניהם. אז כנראה שהיה שווה את זה.
אפ
1 צפייה בגלריה
קראוס וג'ורדן
קראוס וג'ורדן
קראוס וג'ורדן
(צילום: AP)
שר לומר ששחקני הבולס פחדו ממנו. אבל היום בראיונות הם מודים שכנראה זה פעל לטובתם כקבוצה. אשתי שנולדה וגדלה בשיקגו מספרת שהקבוצה בזמנים ההם הייתהThe Royalty. כולם ידעו כשהם שיחקו. כולם עקבו אחר התוצאות והתעניינו איך היה מייקל. היא גם זוכרת את כל הקטעים המדוברים בסדרה חוץ מדבר אחד – כמה דמותו של ג׳רי קראוס הייתה חשובה.
בטור הזה אני רוצה להתמקד דווקא באיש שבזכותו ג׳ורדן, ג׳קסון, רודמן, פיפן, סטיב קר וקוקוץ' חוברו יחדיו והפכו ל״שיקגו בולס של מייקל ג׳ורדן״ (וסקוטי פיפן). קודם כל: הבחור היה גאון.
נראה שהמון אנשים חשבו שהוא היה דובר/מנהל או מישהו שעושה עבודה משרדית והולך הביתה, כשבעצם בלעדיו לא הייתה קמה הקבוצה הטובה בהיסטוריה של ה־NBA. מסתבר שהוא היה נושא ללעג על ידי השחקנים ובעיקר על ידי ג׳ורדן, אבל כשהסתיים הפרק האחרון הבנתי עד כמה הוא היה חלק בלתי נפרד מהחבורה המופלאה הזאת.
ג׳רי קראוס החתים את פיל ג׳קסון כעוזר מאמן כשעוד היה היה מאמן במכללות. את קוקוץ׳ הוא הביא מיוגוסלביה כשבעצם רק רודמן הוחתם ככוכב שהגיע כאלוף מדטרויט פיסטונס.
גם פיפן נחשב אז מציאה. קראוס החתים אותו ללא שום ניסיון בליגה הטובה בעולם.
בשורה התחתונה, כנראה שאי אפשר היה איתו, אבל בהחלט אי אפשר היה בלעדיו. או כמו שסטיב קר אמר: ״הוא היה הג׳נרל מנג׳ר הטוב בהיסטוריה״ (יחד עם ג׳קסון המאמן הטוב בהיסטוריה וג׳ורדן השחקן הטוב בהיסטוריה).
מה שעוד אהבתי בסדרה זה שבכל פרק התעכבו בין 10 ל-20 דקות בשאר השחקנים. למשל, הידעתם שדניס רודמן היה הומלס במשך שנתיים? הוא גם זכה לתמיכה ולהגנה מוחלטת מג׳קסון וג׳ורדן (שהגנו עליו בתקשורת) כשהוא נעלם מאימונים (פעם אחת ללאס וגאס ופעם אחת כאורח בקרבות של ה־WWE).
ואסיים עם מישהו שלדעתי יכול להתמודד עם ההישגים של פיל ג׳קסון וזהו סטיב קר. לדעתי לא סתם הקדישו לו חצי פרק (פרק 9). בהתחלה סופר על ילדותו של קר דרך רצח אביו, היחסים המתוחים עם ג׳ורדן ועד הרגע שבו שניות לסיום משחק הגמר החמישי, כשג׳קסון הורה לג׳ורדן לקחת את הזריקה האחרונה, מייקל הסתכל עליו ואמר לו: ״תיקח אתה את הזריקה.״ והוא לקח, וקלע.
סטיב קר (בן 55) זכה ב-5 אליפויות כשחקן ו-3 כמאמן. פיל ג׳קסון (בן 72) זכה ב-2 אליפויות כשחקן ו-11 אליפויות כמאמן. ג׳קסון פרש. וקר? מאמן את אחת מהקבוצות הגדולות בשנים האחרונות. ויש לי הרגשה שהוא הולך לשבור כמה שיאים. ולמי שעוד לא יצא עדיין לצפות, אני ממליץ על פרקים 5,9,10.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.