הלוביסט
לחמן שובר את שיא החנופה
לעתים הוא נשמע כמו קוריוז, לפעמים כבדיחה ותמיד כמקדחה, אבל יותר מכל אייל לחמן האיש שהפך את הפרשנות לחנפנות. זה לא חדש אבל השבוע, כשבנו האלמוני של איל ברקוביץ' עלה לכר הדשא, מקדם הדביקות שבר את שיא המבוכה.
תזכורת: עד שלהי העונה שעברה לא נמצא מאמן בוגרים שייתן לליאור ברקוביץ' דקת משחק בליגה, בקבוצות שאבאל'ה סידר לו. זה קרה גם בהפועל רעננה, עד שהגיע המשיח בדמותו של המאמן הכושל אייל לחמן. יחד עם שניהם הקבוצה התרסקה סופית וצנחה ללאומית. העונה, קצת אחרי שברקוביץ' נהיה מנהל מקצועי בהפועל פ"ת, הוא הביא את הילד בן ה־23 גם לאם המושבות.
השבוע מול הפועל עכו הוכנס יורש העצר כמחליף בדקה ה־65 (מעניין מי נתן את ההוראה), וכעבור שתי דקות ושלוש נגיעות חסרות משמעות בכדור, פנה לחמן לשדר הילדותי שלצידו: "אני אגיד לך משהו על ליאור ברקוביץ'. הוא לא איל ברקוביץ' אבל השם ברקוביץ' זה כמו מודריץ' וראקיטיץ' וקרמאריץ'. שם גדול, אבל ליאור עצמו נעשה לו עוול. אין לו בעיה של ביטחון, הוא תוסס, כל הזמן הוא רוצה את הכדור אליו לרגל"... ברור, אילו היה רוצה את הכדור אליו ליד, הוא היה כמו דונצ'יץ'.
בדקה ה־82 כבש המחליף השני, אליאור משעלי, שער ניצחון לפ"ת. לבן של המנהל המקצועי לא היו יד ורגל בגול הזה, אבל לחמן סיכם: "ליאור ואליאור הביאו את השינוי".
"הוא דוחף כדור לגול, תסתכל עליו עכשיו", אמר הפרשן לשדר כעבור כמה דקות, כשהצאצא שלח כדור עומק היישר למגן של היריבה. "תראה את ברקוביץ', תראה מה הוא עושה להם", התמוגג לחמן כשהמחליף האלמוני בעט לשער, ולפתע השכיב אותו על ספת הפסיכולוג ואמר לשדר: "אתה מבין כמה הוא סבל הילד הזה? כמה ירדו לו לחיים, כמה קיפחו את הבחור הזה. תסתכל על שפת הגוף שלו כמה הוא רוצה ורץ"... כי כשמדברים על שפת גוף, מה יותר טבעי ממס שפתיים?
תם המשחק, ביציע האח"מים של האצטדיון העכואי ישב המנג'ר ברקוביץ', ולפי שפת הגוף הרגיש כמו יו"ר באיירן מינכן, קרל־היינץ רומניגה. במשחק הבא לא מן הנמנע שלחמן ימליץ על איחוד לאומי של האבא והילד בנבחרת, בעזרת השם כמובן, כי בכל זאת - השם ברקוביץ' זה כמו ראקיטיץ', קרמאריץ', מודריץ' וסמוטריץ'.
האקטיביסט
ריגר נגד ווסטברוק וביל
שימי ריגר הוא מעין גרסת הכדורסל של לחמן. מאמן שדישדש בעיקר בקבוצות קטנות ופרש בגיל מוקדם לפרשנות. בגלל האוריינטציה האמריקאית, הוא מחלק ציונים לגדולי המאמנים והשחקנים בליגה הטובה בעולם, בשפה דו־לשונית (למרות שעלה ארצה לפני 54 שנים). בהחטאות זה "באד שוט", "הוריבל" ו"טריבל", במהלכים מוצלחים לפרשנות יש ערך מוסף כמו: "יואו... הו־הא... וואו־וואו־וואו" וכיו"ב.
את כל זה הוא מתבל בהלצות מאולצות ולעיתים סקסיסטיות. פעם, כשראו את הזמרת ריהאנה ביציע, הוא זרק: "אם היא הייתה מבקשת ממני הייתי יוצא איתה", וכשהמצלמה התבייתה על אמו של קווין דוראנט, אמר לשדר: "אתה יכול לצאת איתה". שילוב של שדכן, בדחן וטרחן.
אבל עכשיו, כמו השדרים הפרובינציאליים שאיתו באולפן, גם ריגר נרתם לפרויקט שימור וקידום דני אבדיה - וכל מי שנמצא על הפרקט סביבו משלם את המחיר. בלי חשבון. הנה מבזק משני הפסדי השבוע של וושינגטון למילווקי: "האו סטיופיד קאן יו בי?" (טרוי בראון לא סגר טוב בהגנה); "הבן אדם הזה, הייתי מוציא אותו והייתי נותן לו בראש. זה בושה וחרפה" (גריסון מת'יוז החטיא שלשה); "זה השחקן הכי גרוע בקבוצה, שעכשיו קיבל שני גגות ואיירבול בקליעות עונשין, ושבר את הקרש בקליעה השנייה" (על אלכס לן שהחטיא מקרוב). כש"הילד של כולנו" החטיא, שמחה לא הפגין שמחה לאיד, ורק אמר מדי פעם: "נייס פאס", "נייס בלוק", "נייס דיפנס".
בין לבין, מאמן בית"ר ת"א ומכבי חדרה לשעבר ירד על ה"קולגות" מוושינגטון וממילווקי ("אני לא מבין את המאמן שלהם"), ולא חס גם על שני כוכבי העל של הוויזארדס: "בראדלי ביל לא זז, עזוב, בחייך"... "אם CP3 במקום ווסטברוק בקבוצה הזו, הם פלייאוף טים"... מי זה "סי־פי שלוש" (כינויו של רכז פיניקס כריס פול) החכם בלילה לא הסביר, כי הוא הרי מפרשן רק עבור מי שעונים להגדרה "עכבר כדורסל". ובתרגום לאנגלית: מאוס.
הקרקס
עלילות אבו-יאיר בטדי
בינואר 2015, ערב הבחירות לכנסת העשרים, אלי אוחנה הודיע שהוא מצטרף למפלגת "הבית היהודי", ובליכוד נכנסו ללחץ. יועציו של ראש הממשלה הציעו לו שלל גימיקים למשיכת "קהלים חדשים", כמו הצבתן ברשימה של מלכות יופי לשעבר או קידום אוחנה משלו, אמיר, יו"ר התא הגאה של המפלגה בסניף ת"א. השבוע נפגשו שני החצרנים בטדי, כשמעליהם מרחפת כרזה דמיונית: "רק הליקוק יכול".
זה קרה במשחקה של בית"ר ירושלים מול הפועל כפר־סבא, במחזור הראשון שבו הותרה כניסת קהל. "ביבי מלך ישראל", שרו אנשי "לה פמיליה" ביציע שממול, בזמן שהבעלים משה חוגג שלף צעיפים חדשים מהאריזה כדי להעניק לנתניהו ופמלייתו, שכללה מלבד השר לביטחון פנים גם את שר הבריאות יולי אדלשטיין. בלטה בהיעדרה: שרת הלק"ק אורלי לוי־אבקסיס.
שנה קודם, חוגג תקף את ראש הממשלה על כך שהפר את הבטחתו למנות את ידידו, ניר ברקת, לשר האוצר. "אני קורא גם לך וגם לישראל כץ להראות לכולנו שאתם לא עסוקים בפוליטיקה קטנה, באגו ובעסקנות, אלא במדינה שלנו", כתב אז הבעלים הזועם של בית"ר, לפני שהלך לחפש שר אוצר לקבוצתו באמירויות.
כמה חודשים אחר כך באה התקפת נגד מצידו של אבנר נתניהו. "כל מה שקשור לבית"ר זה לופ אחד גדול של חוסר מקצוענות", צייץ בטוויטר הבן הפחות משועמם. "סנסציה רודפת סנסציה שרודפת סנסציה, אוהדים לוחצים, תמיד בעיות עם מחלקת הנוער ומה לא"... איזה מזל שיש לנו שוב בחירות, שמאפשרות לאגו, לעסקנות ולפוליטיקה הקטנה לשלב ידיים עם הלופ הסנסציוני וחוסר המקצוענות.
במוצ"ש, נתניהו וסריסיו בטח יגיעו למשחק בין בני־סכנין למכבי פ"ת, והאוהדים בדוחא ישירו "אבו־יאיר אל מאליק".
המהפכן
שרעבי עשה לעצמו רפורמה
בהתאחדות לכדורגל אין צורך בפרסום שמות מועמדים ובבחירות חשאיות. ההנהלה אישרה פה אחד את מינויו של מנכ"ל חדש, יוסי שרעבי, שהיה עד לא מזמן מנכ"ל משרד התרבות והספורט בלשכתה של מירי רגב. "אני מניח שאתם מכירים את קורות החיים שלי", הודה שרעבי לבוחריו, והוסיף: "אני גאה ברפורמות הגדולות שחלקן הובלתי".
על מה בדיוק הוא מדבר קשה לדעת, אבל רפורמה ענקית אחת שלו זכורה בהחלט, כשנסע בשנת 2016 יחד עם חיים רביבו לפגישה עם פרננדו היירו בספרד. הבחירה בו לתפקיד היועץ המקצועי של נבחרות ישראל הייתה ללא הליך של מכרז, וכשהשניים חזרו ארצה הם נשמעו נלהבים כאילו היו בקלאסיקו בברנבאו.
כך נאמר בהודעה שהוציא אז לתקשורת משרד הספורט: "שרעבי מעיד על פגישה מעמיקה, פורייה ויסודית שבמהלכה הציג היירו את המודל הספרדי שנלמד ברחבי העולם, ומבוסס על מתודה שיטתית ייחודית שסביבה נבנתה תוכנית למידה ואימון המחייבת את כל המאמנים והנבחרות בספרד. שיטה זו הביאה אותם להישגים גדולים והכוונה היא להתאימה לשחקן ולמאמן הישראלי". המונדיאל נראה קרוב מתמיד.
"האתגר שלנו זה מבחן התוצאה והיישום", אמר שרעבי עם שובו לישראל. בהחלט. כמה חודשים אחרי המפגש ההיסטורי ההוא בספרד, היירו דפק להתאחדות ברז, אבל לפחות אחד מהנוכחים במגעים קיבל בסוף ג'וב בכיר בכדורגל הישראלי.
"אנחנו רוצים להתקדם לאט-לאט ולכאורה הקמנו פה תשע קבוצות ילדים"
איתן אהרון, הבעלים/שחקן של הפועל כפר־שלם, עורך ספירת מלאי. לכאורה
