"כל משחק היה סוג של מבצע צבאי עם פלקטים על הקירות וניתוחים של ימים שלמים. זה מאוד העצים אותי, בנה אותי כאדם, והפך אותי למאמן יותר טוב". רן בן שמעון (50) מחבר בין התקופה כמאמן נבחרת קפריסין להצלחה שלו כיום במ.ס אשדוד.
רב"ש, שחזר בינואר שעבר לקדנציה שנייה במועדון אחרי גלות של שלוש שנים באי השכן, הבטיח מעשית את ההשתתפות בפלייאוף העליון אחרי תשע שנים של דשדוש. ולא מדובר רק במקום השלישי – הרבה מעבר לציפיות – אלא בכדורגל השמח שמציגה אשדוד. "הקסם של הקבוצה הזו הוא שהיא התחברה בצורה טובה ומחפשת מהרגע הראשון לשחק בצורה חיובית", מסביר המאמן בראיון ל"ידיעות אחרונות". זה משהו שהתחיל עוד בסוף העונה שעברה. וכמובן הפגיעה שלנו בזרים, שזה פרמטר מאוד גדול בהצלחה".
4 צפייה בגלריה
"הקסם של הקבוצה הזו הוא שהיא התחברה בצורה טובה". שחקני אשדוד חוגגים
(צילום: הרצל יוסף)
אגב, מי שעמד לחתום באשדוד בעונה שעברה הוא לא אחר מאשר יורגוס יאקומאיקיס, מי שמוליך את טבלת הכובשים בהולנד, ועד הקיץ האחרון היה שם אלמוני ביבשת. "יורגוס כבר היה בשדה תעופה ועמד לעלות למטוס, אבל בשנייה האחרונה המועדון שלו לא הסכים לאיזשהו סעיף. אבל כל דבר לטובה. יש לנו חלוץ יותר טוב ממנו, וזה דין דוד", אמר בן שמעון.
מהי תקרת הזכוכית של מועדון כמו אשדוד?
"אני לא מכיר את המושג הזה בכלל. הצלחתי בקריירה לכבוש הרבה יעדים קשים להשגה, ואני מאמין שהעונה היינו יכולנו לעשות אפילו יותר. לא מבחינת היכולת, אלא בתוצאות. אנחנו לגמרי שמים את אירופה כמטרה. אנחנו הקבוצה הראויה ביותר והכי מגיע לנו".
במשחקים נגד הגדולות אתם נראים יותר נלהבים. תסביר.
"קל לנו יותר נגד קבוצות שמחפשות לשחק כדורגל, וקצת יותר קשה מול אלו שבאות להסתגר. בגלל הגישה ההתקפית שלנו יש לנו לא מעט ניצחונות והפסדים, ומעט תיקו. מקווה שעוד קבוצות יתחברו לסגנון הזה".
"דרך ארוכה עם ג'קי"
בן שמעון היה מועמד לאימון הנבחרת ב־2016, אבל בסופו של דבר ועדת האיתור בחרה באלישע לוי. לאחר מכן הוא הספיק להשאיר את אשדוד בליגת העל, ואז קיבל את ההצעה מקפריסין, שממש לא גרמה לו להתלבט. "זו הייתה חוויה משפחתית ומקצועית ענקית – משהו שהייתי חייב לעשות בחיים. משהו שהייתי ממליץ לכל אדם בעולם, לעשות את המעבר הזה לתקופה קצרה, להתאוורר ולצאת מהבחישה של החיים פה", משתף המאמן.
הפריחה המחודשת של רב"ש מיצבה אותו כאחד המאמנים הבכירים בכדורגל הישראלי. לפני המינוי המפתיע של וילי רוטנשטיינר, שמו הוזכר שוב כמועמד לאימון הנבחרת, וגם אלונה ברקת שמה לעצמה מטרה להחתים אותו בבאר שבע, ויזמה שיחות עם ג'קי בן זקן. "ההתעניינות של אלונה ושל באר־שבע החמיאה לי מאוד. אני מעריך אותה ואת אלי בעלה. ג'קי הציע לי ללכת איתו לדרך ארוכה וקיבלתי את האתגר הזה. מה שצריך לקרות בעתיד יקרה".
מה אתה חושב על ההחלטה למנות שוב מאמן זר לנבחרת?
"וילי נבחר ואני מאוד אוהב אותו ותומך בו. יש הרבה מה ללמוד ממנו, בעיקר מהצניעות שלו, ואני בטוח שהוא יעשה דברים גדולים – גם בגלל האישיות שלו וגם בגלל שיש לו כלים מצוינים".
רגע השיא שלך בנבחרת קפריסין?
"ללא ספק נגד בוסניה במוקדמות מונדיאל 2018. היינו בפיגור 2:0 בבית והפכנו ל־2:3. זה היה רגע ענק. מצד שני, לא מיציתי את עצמי שם. אני אדם שכל יום יותר רעב להצלחות. כל מועדון שאני מאמן בו מבחינתי הוא כמו ליברפול או ברצלונה".
רואה את עצמך בעתיד בנבחרת ישראל?
"נבחרת ישראל היא שאיפה פרטית, בטח בשבילי, שעברתי בכל הגילים של הנבחרות. כשיגיע הזמן הנכון והמתאים אז אני אראה בזה גאווה גדולה מאוד, אבל יש לי עוד הרבה עבודה לעשות באשדוד. היא האתגר היחיד שלי כרגע".
"לא לפחד לשלב צעירים"
כששומעים את השם רן בן שמעון, ישר נזכרים באותה עונה מופלאה, אי שם בתחילת העשור הקודם, שבה הוא הוביל את קריית שמונה הקטנה לאליפות היסטורית וסנסציונית. תשע שנים אחרי שפרץ לתודעה כמאמן, רב"ש מוצא קווי דמיון בין הקבוצה של אז לזו שלו היום. "אשדוד מזכירה לי את קריית שמונה של האליפות. שתי הקבוצות הצליחו במקום שבו הרבה אנשים לא האמינו שהן יכולות להצליח, וזה בשילוב צעירים כישרוניים. אסור לפחד לשלב צעירים. באשדוד ההצלחה קשורה גם לכמה השחקן פתוח ללמידה ומחפש את הרב, כי ברגע שהתלמיד מוכן – הרבי מגיע".
חושב שמינפת את עצמך מספיק אחרי אותה אליפות?
"אני לא ממנף את עצמי. לא אוהב לדבר על נוסטלגיה, אלא רק על ההווה ועל העתיד, ואני לא מצטער על שום דבר".
