עוד עונה של מינסוטה טימברוולבס הולכת לפח, נראה שהשינוי בעמדת המאמן לא עזר בדבר, ונשאלת השאלה: מתי קארל-אנתוני טאונס יחליט שזה לא בשבילו. הדבר הטוב היחיד בקבוצה בעונה הזאת הוא שהאוהדים לא יגיעו לשרוק בוז.
בתחילת העונה, המירוץ לפלייאוף במערב היה נראה פתוח לכל הקבוצות למעט אוקלהומה סיטי, שהכריזה על מכירת חיסול ונשארה עם שיי גילג'ס-אלכסנדר ואוסף שחקנים שחובב ה-NBA הממוצע לא יזהה ברחוב. עוד נחזור אליה מאוחר יותר. שתי קבוצות הספיקו לצאת מהמרוץ: יוסטון, בגלל העזיבה של ג'יימס הארדן שג'ון וול לא מצליח לחפות עליה, ומינסוטה. הכישלון גדול עוד יותר כשנזכרים בכך שגם למקומות 9 ו-10 בכל אזור תהיה העונה הזדמנות להגיע לפלייאוף במשחקי הדירוג.
במינסוטה פיתחו תקוות לפני שהעונה התחילה, אבל הקבוצה שקועה נכון לראשון בלילה במקום האחרון בליגה, עם מאזן מחפיר של 7 ניצחונות מול 26 הפסדים. איך הגיעו במינסוטה לסיטואציה הזאת? בשביל זה צריך לחזור מעט אחורה. פילדלפיה, עם הג'נרל-מנג'ר סם הינקי, הכירה לנו את "התהליך", שיטה שבה על מנת לצבור בחירות דראפט גבוהות, הקבוצה מפסידה בכוונה כדי לשפר את סיכוייה בלוטרי. מינסוטה עשתה את "התהליך" מבלי לנסות בכלל. בואו נסתכל על הבחירות של מינסוטה בטופ 10 בעשור האחרון.
2010: ווסלי ג'ונסון, בחירה 4
2011: דרק וויליאמס, בחירה 2
2013: טריי ברק, בחירה 9
2014: אנדרו וויגינס, בחירה 1 (קליבלנד בחרה בו והעבירה למינסוטה עבור קווין לאב)
2015: קארל-אנתוני טאונס, בחירה 1
2016: קריס דאן, בחירה 5
2019: ג'ארט קאלבר, בחירה 6
2020: אנתוני אדוארדס, בחירה 1
אליהם אפשר להוסיף את אוסטין ריברס (בחירה 10 ב-2012) ולאורי מרקאנן (בחירה 7 ב-2017), שנבחרו והועברו בטרייד. 3 בחירות ראשונות, 6 בחירות בטופ 5 ו-10 בחירות בטופ 10. במקום כמו מינסוטה, בו אף שחקן חופשי מעולם לא חתם מרצון, הדרך היחידה לבנות היא הדראפט. עם זאת, מכל הבחירות האלו יצא רק אולסטאר אחד, טאונס. השאר, במקרה הטוב, שחקני רוטציה לגיטימיים, או במקרה הפחות טוב, מחוץ לליגה או על הספסל. אין ספק שעם בחירות טובות יותר, מינסוטה הייתה מוצאת את עצמה בסיטואציה דומה לפילדלפיה, הראשונה במזרח.
עם זאת, למינסוטה יש מספיק שחקנים על מנת להיות פקטור במאבק על הפלייאוף. טאונס, דיאנג'לו ראסל (פצוע) ומאליק ביזלי (מושעה) הם שלושה שחקנים שיכולים לקלוע 20 נקודות בכל משחק נתון. אדוארדס מראה ניצוצות כבר בעונה הראשונה, וריקי רוביו ונאז ריד הם תוספות לא רעות בכלל לסגל. אבל כאן אנחנו מגיעים לבעיה המרכזית של מינסוטה, אופי. מתוך כל שחקני הרוטציה לא היה שחקן חמישייה אחד שניצח בסדרת פלייאוף. השחקן המבוגר ביותר בחמישייה הוא טאונס, בן 25 בסך הכל, והמאמן שהתחיל את העונה היה ראיין סונדרס, בן 34.
עם כל הצער שבדבר, הפיטורים של סונדרס היו מוצדקים. מינסוטה הייתה מקבוצות ההגנה וההתקפה הגרועות בליגה. הקבוצה לא גיבשה זהות, והמאמן לא החליט על שיטת משחק. האם לשים דגש על ההגנה, ולשחק יותר עם ג'ארד ואנדרבילט? לעלות עם חמישייה גבוהה יותר עם ריד ליד טאונס? סונדרס לא מצא דרך, ולראיה, 11 שחקנים כבר צברו חמישה משחקים לפחות בחמישייה העונה.
כאשר בונים קבוצה, צריך לאזן בין ניסיון לכישרון ולהתאים את השחקנים אחד לשני. גישה נכונה ניתן למצוא אצל פיניקס, קבוצה שלא תיקח השנה אליפות אך הביא מנהל משחק ותיק (כריס פול) ומוצאת את עצמה בצמרת המערב. קייל לאורי יכול להיות אופציה לא רעה עבור מינסוטה בהקשר הזה כאשר טורונטו תחליט לשחררו. אי אפשר לקפוץ ממקום אחרון לראשון, ולפני הכל בונים מסורת של ניצחונות וניסיון בפלייאוף. הכישרון כבר שם.
קבוצות הליגה צריכות להסתכל גם על מינסוטה ולא רק על פילי כאשר הן מחליטות ללכת לבנייה מחדש. אוקלהומה, שברשותה יותר בחירות דראפט משאר הליגה ביחד, צריכה להבין שהדרך עוד ארוכה ועוברת בהחלטות טובות. צריך לבחור נכון, לפתח את הצעירים ולהקיף אותם בשחקנים מתאימים. אלו צעדים מסובכים גם כאשר בוחרים גבוה בדראפט. ומינסוטה? היא תמשיך לקוות.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
