תשע שנים זה לא פחות מעידן בכדורגל. במשך תשע עונות רצופות, החל מ-2011/12, יובנטוס הוכתרה כאלופת איטליה – וזה נגמר אתמול.
בלי לעלות על המגרש, אינטר זכתה באליפות ראשונה אחרי 11 שנה, ומספר 19 בתולדותיה, אחרי שאטאלנטה סיימה רק ב-1:1 בחוץ מול סאסואולו. בארבעת המחזורים הנותרים, אף אחת כבר לא תעקוף אותה. הבונוס שלה: נשבר שוויון האליפויות עם היריבה השנואה מילאן. איך זה קרה? חמישה היבטים שהתחברו בזמן הנכון.
אנטוניו קונטה
חייבים להתחיל בו. הוא יצר את האימפריה של יובנטוס, כשהיה המאמן בשלוש האליפויות הראשונות מבין התשע, זה שהניח את היסודות לשיטה ולשליטה, והוא זה שהוריד עליה את המסך.
קונטה לא מקבל מספיק קרדיט, בגלל שמאמנים כמו יורגן קלופ ופפ גווארדיולה משחקים בסגנון אטרקטיבי יותר ותופסים את הכותרות, אבל בעשור האחרון הוא אחת הדמויות המשפיעות ביותר בכדורגל העולמי. הוא היה משמעותי בהצגתה לעולם של יעילות מערך שלושת הבלמים עם המגינים התוקפים, שהפך פופולרי יותר ויותר, ותמיד מצא איזון בין חוסר בחלק האחורי להכרעה בחלק הקדמי.
לא סתם הוא הראשון שמביא אליפות לאינטר מאז ז'וזה מוריניו בימיו הגדולים – בין לבין, לא היה למועדון איש מקצוע עם טביעת אצבע ברורה, אלא הרבה ניסיונות כושלים עם מאמנים שבעיקר הצליחו בקבוצות קטנות יותר. כל הזמן הזה, מה שאינטר הייתה צריכה באמת זה מישהו בקנה המידה של קונטה, שיכניס סדר ברור. התוצאות מגיעות כבר בעונתו השנייה.
סבלנות
לצד ההצלחה, חשוב לזכור ששלוש פעמים ברציפות, פעמיים מהן תחת קונטה, אינטר הודחה בשלב הבתים של ליגת האלופות. מה שקרה השנה היה קיצוני – אם בעונה שעברה אינטר לפחות הצליחה לשקם חלק מהכבוד היבשתי עם העפלה לגמר הליגה האירופית (שם הפסידה לסביליה), העונה היא סיימה במקום האחרון בבית שכלל את ריאל מדריד, מנשנגלדבאך ושחטאר דונייצק, והודחה מאירופה עוד לפני 2021.
בלי קשר לעובדה שייתכן שהלו"ז שהתפנה עזר לה בליגה, באינטר קיבלו בתסכול את רצף הכישלונות הזה. השנה הנוכחית גם התחילה כשאינטר סופגת יותר מדי במחזורים הראשונים ומתקשה להשיג ניצחונות במשחקים בהם היא שולטת, בזמן שמילאן יוצאת במסע מרשים אל המקום הראשון. אבל גם כשלא הכל הלך חלק, באינטר האמינו בקונטה ובשחקנים ולא שלפו מהמותן. בחצי השני של העונה כבר לא הייתה לאינטר תחרות.
חיזוק
כסף יש במועדון, הרכש הקיץ עבר את סף 100 מיליון האירו, אבל גם צריך לדעת להוציא כמו שצריך – ולפעמים לקבל בחינם מתנה. פרט להעברתם לצמיתות של קשרי הנבחרת הנפלאים ניקולו בארלה וסטפנו סנזי, ששיחקו במועדון בהשאלה קודם לכן, אינטר זינקה על ההזדמנות וקנתה ב-40 מיליון את המגן המרוקאי אשרף חכימי, שזינדין זידאן לא מצא לו מקום בריאל מדריד ופרח בהשאלה בדורטמונד. חכימי נולד בשביל הכדורגל של קונטה. המגן הימני המהיר חורך את כל האגף ומשתתף באופן פעיל בהתקפות. הוא הכניס לקבוצה ממד חדש של איכות.
ועניין החינם שדיברנו עליו: כשברצלונה התנהלה בהיסטריה בקיץ ושיחררה ותיקים, ארטורו וידאל עבר לאינטר ללא תמורה. הוא שיחק תחת קונטה ביובנטוס, ובא עם אש בעיניים. הצ'יליאני הוא בדיוק השחקן המנוסה שמשלים פאזלים.
רומלו לוקאקו
האליפות מורידה מהחלוץ הבלגי את חובת ההוכחה. השנתיים במנצ'סטר יונייטד היו הרסניות עבור התדמית שלו, בעיקר בגלל חוסר ההישגיות של הקבוצה, והשאלות לגבי היכולת שלו לככב במועדון מהטופ העולמי צפו כל הזמן (ככה זה שהמחיר שלך הוא 90 מיליון אירו). מאז שעבר לאינטר הוא חיית טרף משופרת, גרסה חדשה של דידייה דרוגבה כפי שתמיד ציפו ממנו בגלל החיבור בין הפיזיות ליכולת ההבקעה.
בין השוער המעולה סמיר הנדנוביץ' לחלוץ לאוטרו מרטינס, יש לקבוצה הזו המון עוגנים. לוקאקו הצליח להתעלות עליהם ולהפוך לפנים של האליפות הזו. אולי זה תואר שישחרר אותו עוד יותר, כי הוא תמיד משאיר הרגשה שעוד לא ראינו הכל.
יובנטוס
כריסטיאנו רונאלדו עשה המון, הסגל שווה אליפות בקלות וליובה יש כוח הרתעה. אבל הזברות עצמן שידרו לאורך חודשים ארוכים את ההרגשה שהן מוכנות שמישהו יבוא וייקח מהן את הכתר. ראינו השנה יובנטוס כבויה, מבולבלת, מלאה בכעסים פנימיים שנגעו בדרך כלל לרונאלדו, שבמבט לאחור השנים שלו בקבוצה לא ייזכרו בחיוב, ויסתיימו כנראה במרירות.
וכאן נסגר סוג של מעגל מהנקודה הראשונה, כי רוב האחריות על הכתפיים של אנדראה פירלו. כוכב העבר המבריק נראה רע בעונתו הראשונה כמאמן, בעיקר בגלל הזגזוגים בשיטה. ניכר עליו שהוא עדיין לומד ומסגל לעצמו דרך משלו. אולי בעתיד הוא ימצא את המסלול הנכון, אבל בינתיים יובה שילמה על כך. המרחק בין קונטה לפירלו כאנשי מקצוע בנקודת הזמן הזו הוא המרחק בין אינטר ליובנטוס. האליפות חוזרת למילאנו. בגדול.
