ברשת ESPN, ששידרה את סדרת גמר של ה-WNBA ב"בועה" בפלורידה, חיכו לרגע הזה עם שריקת הסיום למשחק מספר 3 בין סיאטל סטורם ללאס וגאס אייסס, לפני קצת יותר משבוע. הסטורם השלימו סוויפ של 0:3 וזכו באליפות רביעית בתולדותיהם וסו בירד, אחת מכוכבות הקבוצה ומהכדורסלניות הטובות בהיסטוריה, רצתה לעשות רק דבר אחד. רגע אחרי שקיבלה את גביע האליפות הרביעי שלה בקריירה, היא רצה לעבר בת זוגה לחיים, הכדורגלנית מייגן ראפינו, נישקה וחיבקה אותה בהתרגשות. המצלמות לא כבו לרגע.
ככה זה כשאתן לא רק שתיים מהכוכבות הגדולות ביותר בספורט הנשים העולמי, אלא גם הזוג המלכותי של הספורט האמריקאי. וכן, זה בדיוק מה שבירד וראפינו.
הנשיקה שהפכה לוויראלית
הזוג הלהט"בי הראשון שהופיע במגזין "גיליון הגוף" של ESPN
הן יצאו מהארון מזמן (והחלו לצאת יחד לפני כמעט ארבע שנים). זוג לסביות גאה, תרתי משמע, כשהאהבה ובעיקר ההערכה אליהן בארה"ב בשנים האחרונות חצתה כל מגזר וגזע. לא רק בגלל מה שהן עושות על המגרש (וזה הרבה מאוד, אבל מאוד-מאוד), אלא בעיקר מה שתרמו מחוצה לו. העלאת המודעות לקהילת הלהט"ב, תמיכה במאבק השחורים בארה"ב, עמדה פוליטית בלתי מתפשרת ובעיקר ניסיון לחולל צדק חברתי.
לפני שנה בדיוק, ביום היציאה מהארון הבינלאומי, הוזמנו השתיים להיות אורחות הכבוד של גולדן סטייט ווריורס, אז עוד סגנית אלופת ה-NBA. נשיא הווריורס, ריק וולטס, התרגש, העניק להן את גופיות הקבוצה וכינה אותן "הספורטאיות המשפיעות ביותר בעולם". עיתונאית "סן פרנסיסו כרוניקל", אן קיליון, שהנחתה את הפאנל בהשתתפותן לפני המשחק, ביקשה לתקן: "לא רק המשפיעות, אלא הספורטאיות המצליחות בעולם, ולא רק על המגרש".
ראפינו ביקשה את רשות הדיבור והייתה חדה, כמו שרק היא ובת זוגתה יודעות: "הסכמנו לבוא לפה בשביל מטרה אחת. עבור ספורט נשים, ספורטאים להט"בים אינם דבר חדש. אבל ענפי ספורט גברים רחוקים מאוד מאחור. יש לנו הרבה עבודה לעשות. אנחנו רוצות ליצור תקדים ולנסות לגרום גם לספורטאים גברים להרגיש בטוחים כשהם יוצאים מהארון. הניחוש שלי שכרגע הם לא מרגישים בטוחים עם זה ולכן לא מוכנים לקחת את הסיכון. לכן באנו היום להשמיע את קולנו".
והקול שלהן נשמע היטב בשנים האחרונות.
"הנשיא פאקינג שונא את החברה שלי"
ראפינו (35), למי שבאמת לא יודע, היא אחת הכדורגלניות הטובות בעולם. ברזומה שלה שתי זכיות בגביע העולם עם נבחרת ארה"ב (2015 ו-2019), מדליית זהב אולימפית (2012) והיותה השחקנית השנייה בהיסטוריה שזוכה בכדור הזהב של פיפ"א. יש לה 52 שערים ב-168 הופעות במדי הפסים והכוכבים וסימן ההיכר שלה הוא בעיקר שיערה הוורוד בצבע לבנדר, למען מודעות לסרטן השד כמובן. לכן גם בירד קוראת לה: "מחאה מהלכת".
בעוד ראפינו היא הכוכבת הגדולה של כדורגל הנשים האמריקאי, בירד (40) הפכה במרוצת השנים לפנים של ה-WNBA. אף אחד לא הופתע בשבוע שעבר כשהגופייה שלה עם המספר 10 בסיאטל הייתה לנמכרת ביותר במדינה. הרבה לפני כוכבות לא פחות גדולות כמו דיאנה טוראסי, אג'ה ווילסון או קנדייס פארקר. כשזכתה באליפות הרביעית שלה עם הסטורם בעונתה ה-17 בליגה, המם הבולט היה תמונה שלה עם הגביע לצד לברון ג'יימס, שרשם הישג דומה ב-NBA.
גם ארון התארים של הרכזת הנהדרת בלתי נגמר: שתי אליפויות NCAA עם קונטיקט, ארבע מדליות זהב אולימפיות, שלוש זכיות באליפות העולם וחמש פעמים אלופת היורוליג. היא יהודייה גאה, בעלת אזרחות ישראלית שאפשרה לשחק כבוסמנית ברחבי אירופה ומי שסיפרה לא פעם כי היא "חוגגת את חנוכה בדיוק כמו את חג המולד".
רק שכמובן התארים הללו רק מתגמדים לעומת הפעילות החברתית שלהן ובעיקר הקול שהן לא פוחדות להשמיע. חודש לפני אולימפיאדת לונדון 2012, בריאיון למגזין "אאוט" יצאה ראפינו מהארון כלסבית. בריאיון ל-USA TODAY סיפרה כי עשתה זאת בתזמון הזה "כדי לחזק ספורטאים אחרים שנמצאים בארון ולעודד אותם ללכת בעקבותיי". היא עד היום דוברת ופעילה בארגוני ספורט להט"בים ביניהם GLSEN, ומ-2013 כשגרירה של Athlete Ally - המתמקד בהפסקת הומופוביה וטרנספוביה בספורט. ב-2018 שברו השתיים עוד טאבו - כשהפכו לזוג הלהט"בי הראשון שהופיע במגזין "גיליון הגוף" של ESPN.
שנתיים קודם לכן, ב-2016, ראפינו באמת נכנסה כבר לתודעה בארה"ב, ולא רק בגלל שער כזה או אחר. היא כרעה ברך בזמן ההמנון האמריקאי - דבר שהיה אז טאבו מוחלט - כהזדהות עם שחקן הפוטבול קולין קאפרניק, אשר מחה בדרך זו נגד אלימות משטרתית כלפי שחורים והוחרם על ידי ה-NFL. ההתאחדות האמריקאית מיהרה לשנות את התקנון וחייבה שחקניות לעמוד בהמנון. אז לכל אורך המונדיאל האחרון ב-2019 ראפינו עמדה, אבל הצמידה ידיים לגוף במקום להניח יד על הלב, ולא שרה. זה כמובן הכעיס בעיקר את נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.
אז ראפינו התייצבה למסיבות עיתונאים של הנבחרת בגביע העולמי והשיבה מלחמה, כמו שרק היא יודעת: "אני לא יכולה לעמוד לצד נשיא שכל מה שהוא עושה נוגד את הערכים שאני מאמינה בהם. לא רק שיש לנו זכות לבקר את הנשיא שלנו, זו אפילו חובה".
בראיון ל-BBC נשאלה, אולי כקונטרה לאותו ציטוט, אם היא תתרגש להגיע לבית הלבן, ראפינו צחקה: "אני לא הולכת לפאקינג בית הלבן", טראמפ עצמו מיהר לצייץ בתגובה: "קודם שתנצח לפני שהיא בכלל מדברת על ביקור בבית הלבן". רק שראפינו לא רק ניצחה, אלא זכתה במונדיאל ובתואר השחקנית המצטיינת של הטורניר בצרפת.
קצת אחרי אותה זכייה, בירד זרקה את החץ האחרון לפניו של טראמפ - מאמר שהפך ויראלי תחת הכותרת: "אז הנשיא פאקינג שונא את החברה שלי", ובו כתבה בין היתר: "הדברים של טראמפ לא מזיזים למייגן, אפילו לא קצת, אי אפשר להפחיד אותה. היא נולדה לזה".
מלחמה ללא פשרות
אי אפשר גם להפחיד את בירד, שמנסה גם היא לשנות את חוקי המשחק - ומצליחה. בינואר השנה, ואחרי לחץ ארוך מצידה ומצד ארגון השחקניות, נחתם הסכם חדש ומהפכני ב-WNBA. המשמעות העיקרית: שכר השחקניות גדל ב-31 אחוז והכוכבות ירוויחו עד חצי מיליון דולר בעונה (המשוחקת, כידוע, רק בחודשי הקיץ).
החוזה, שיימשך כרגע עד 2027, קובע כי השכר הממוצע בליגה יעמוד על 130 אלף דולר לעונה. הוא גם יאפשר חופשת לידה בתשלום לשחקניות, הטבות משפחתיות מוגברות, שיפור בתנאי הנסיעה ושיפורים אחרים בתחום הבריאות. "אנחנו בליגה הזו גם כדי להשפיע, לא רק לשחק", הסבירה הרכזת.
בירד הייתה גם פעילה מאוד בזמן ה"בועה" הנוכחית בפלורידה, שם ה-WNBA קיימה את העונה. ועשתה זאת כמובן ממש לא ממניעים אישיים נטו. לא מעט שחקניות קראו בחודש אוגוסט, עם תחילת חזרתה של הליגה, לקלי לופלר, הבעלים של אטלנטה דרים וסנאטורית מטעם מדינת ג'ורג'יה, להתפטר מתפקידה. אשת העסקים בת ה-49 יצאה נגד יוזמת שחקניות הליגה להופיע עם גופיות שעליהן שמות של קורבנות לאלימות משטרתית. ההתנגדות לא עזרה, אבל עוררה מהומה ובעיקר רצון של הכדורסלניות לנקום. לופלר טענה, במה שרק שרף עוד יותר את הפיוז לשחקניות, שבמקום זאת תרצה לראות את דגל ארה"ב על אותן גופיות.
בירד הייתה זו, לפחות על פי רשת ESPN, שהחליטה ללכת עם המחאה צעד אחד קדימה. ואכן, המלחמה של השחקניות נגד לופלר עלתה מדרגה. כל שחקניות הליגה, כולל אלו של אטלנטה, עלו לחימום באותו ערב ב-8 באוגוסט עם חולצה שעליה הכיתוב: "הצביעו וורנוק". על מה ולמה? רפאל וורנוק מתמודד מול לופלר במירוץ על מקום בסנאט והשחקניות רצו לפגוע בדרך זו בבעלים. רצו והצליחו.
בירד הודתה שהיא שואבת גם היום השראה מראפינו: "יש לי דעות, ואפשר להגדיר אותן, אבל היא מאתגרת אותי בדרכים שלדעתי יכולות להיות קשות לפעמים. זה מכריח אותי להסתכל על דברים בצורה שונה מאוד. התזונה שלי תמיד הייתה בריאה, בשנים האחרונות גם המוח שלי קצת יותר בריא".
