חידה: כמה פעמים, בכל ההיסטוריה (בעידן הפתוח, כן?), שחקנים צרפתים זכו ברולאן גארוס? התשובה למרבה ההפתעה היא... פעם אחת: יאניק נואה, ב-1983. למעשה, מאז ועד היום רק פעם נוספת צרפתי הצליח להגיע לגמר על החימר, וזה בטורניר שמתקיים בצרפת למי שלא עוקב.
האמת היא שהטניס הצרפתי, לפחות אצל הגברים, תמיד דיגדג את הטופ העולמי, אבל אף פעם לא ממש היה שם. דווקא הצרפתיות ידעו לייצר מספר טניסאיות מצוינות, שלא רק היו בטופ, אלא גם סיימו עם תארים – מארי פירס, אמילי מורזמו ומריון ברטולי הן שלוש דוגמאות לכך.
לטורניר השנה הגיעו לא פחות מ-18 צרפתים להגרלה הראשית, חמישה מהם מדורגים בתוך 50 הראשונים בעולם. זוכרים כשהייתם ילדים ואז ניצחתם מישהו במשחק אצלכם בבית, ואז הוא אמר לכם: "זה לא פייר, אתה יכול לשחק בזה מתי שאתה רוצה"? אז הצרפתים זה אותו הדבר, רק ההפך. למרות הכמות, האיכות הייתה רחוקה מלהרשים. הם עפו אחד אחרי השני בקצב מסחרר, וגררו לא מעט ביקורות על היכולת החלשה שסיפקו.
העיר את הטורניר
הטורניר, שמתקיים במתכונת מוזרה בעקבות נגיף הקורונה, החליט לאפשר כניסת קהל, אבל מעט מאוד. למגרש המרכזי לדוגמה מורשים להיכנס 1,000 צופים לכל היותר. האווירה, כמו ברוב ענפי הספורט כרגע, מרגישה יותר כמו משחק אימון מאשר טורניר גראנד סלאם, אבל ביום שישי האחרון משהו השתנה בתגובה מהיציעים, והכל הודות להוגו גסטון (239 בעולם) האלמוני.
גסטון, צרפתי מבטן ומלידה, הגיע להגרלה הראשית אחרי שקיבל כרטיס חופשי מהמארגנים והחזיר להם כשהדהים את סטן ואוורינקה (16 בטורניר, 17 בעולם) הוותיק (בן 35) אחרי מרתון של חמש מערכות (6:2, 3:6, 3:6, 6:4, 0:6) שארך שלוש שעות ועשר דקות.
ברגע שוואוורינקה החטיא את הכדור בנקודה האחרונה וגסטון הבטיח את הניצחון, כל הקהל המועט באצטדיון סוזן לנגלן קם על רגליו והריע לכישרון המקומי שלהם. ניצחון ששלח את גסטון בן ה-20 לשמינית גמר רולאן גארוס.
הצרפתי ההמום לא ממש הצליח להבין מה קרה באותו רגע. הוא תפס את פניו כלא מאמין, הודה לקהל והלך להתיישב בכיסאו. דקות ארוכות הוא נותר שם עם דמעות בעיניו המום מגודל ההישג.
הוריו, שנראו לא פחות נרגשים ממנו, חגגו ביציע את הישג השיא של בנם – כשהאמת היא שעל פי הרזומה הכמעט לא קיים שלו, עצם העלייה לרולאן גארוס כבר הייתה עבורו שיא לקריירה הקצרה. אז בהחלט אפשר להבין את גודל החגיגות.
"אני בתוך חלום. זה פשוט מדהים", הוא ניסה לתאר את תחושותיו. "פשוט ניסיתי לשחק את המשחק שלי, ואיכשהו גם ניצחתי. הכל הלך לי טוב ותודה להם (הצביע על הקהל)".
כמה ההגעה של גסטון לשמינית הגמר מדהימה? עד השבוע הוא החזיק במאזן הזוי של אפס (!) ניצחונות בסבב, וברזומה שלו נמצאת העפלה לחצי גמר צ'לנג'ר, זה הכל. קבלו עוד נתון. גסטון הוא הראשון מאז 2002 שמדורג מחוץ ל-200 הראשונים והגיע לשמינית הגמר בפריז.
"ברור שהייתי רוצה שיהיו יותר צרפתים איתי", אמר הסנסציה כבר אחרי שהעפיל לסיבוב השלישי. "אני לא הולך לשים יותר לחץ על עצמי רק בגלל שאני הצרפתי האחרון שנותר בטורניר. אני מנסה להתרכז ולעשות את מה שאני יודע. ברור, זה היה יכול להיות עדיף אם היו יותר צרפתים, אבל זה חלק מהמשחק".
גסטון נראה מעט יוצא דופן ביחס לשאר הטניסאים בסבב. הוא רק 1.72 מטר ומשחק ביד שמאל. הוא טוען שהוא שואב השראה משמאלי נוסף, רפאל נדאל, בעיקר בזכות הגישה שלו, והוא תמיד עולה על המגרש כשאין לו מה להפסיד. לא משנה מה המצב.
המדורג 239 בעולם (מוזר לכתוב את זה, הא?) דורג לפני מספר שנים במקום השני בעולם לנוער ואף זכה באורנג' בול ב-2017, אבל מולו עמד ואוורינקה, אחד הטניסאים המנוסים בסבב, כזה שכבר זכה בשלושה גראנד סלאמים, כולל פעם אחת (2015) ברולאן גארוס.
"פשוט ניסיתי לשחק את המשחק שלי", ניסה להסביר גסטון את מה שקרה. "עליתי למגרש במטרה לנצח למרות שלא חשבתי שיש לי באמת סיכוי לעשות את זה".
אם השווייצרי נחשב למשוכה גבוהה, אז עכשיו מצפה לאיש שכל צרפת עומדת מאחוריו הר בדמות המדורג 3 בעולם, אלוף ארה"ב המכהן וגם פיינליסט השנתיים האחרונות בפריז, דומיניק תים.
"זה הולך להיות אתגר מטורף נגדו", אמר גסטון על ההגרלה הבלתי אפשרית. "אני הולך לתת הכל, בדיוק כמו שעשיתי מול ואוורינקה, ונראה מה יקרה. אין לי שום דבר להפסיד".
עם אומה צרפתית מאחוריו, קצת קהל ביציעים, והמון המון לב ונשמה, גסטון ינסה להמשיך במסע הקסם שלו – זה אולי לא יסתיים עם גביע ביד, אבל להיסטוריה הוא כבר נכנס, ובשבילו זה בהחלט מספיק.
