אוהדי מכבי ת"א חוגגים עם השחקנים
(צילום: פרטי)
מפגש בין הקבוצות שבשני המקומות הראשונים מביא איתו תמיד כינוי מפואר וקידום בומבסטי. מכתירים לו כתרים, מהללים את חשיבותו, ולרוב בצדק. אבל מכבי ת"א בתקופת ולדימיר איביץ', בדיוק כמו הקורונה, שינתה את כללי המשחק המוכרים. מכבי ת"א של איביץ' ביטלה את המונח 'משחק עונה', הוציאה אותו מהלקסיקון. זהו, עד להודעה חדשה הוא לא קיים יותר, והוא לא באמת קיים כבר שנתיים. מכבי ת"א של איביץ' ביטלה את התחרותיות.
מדוע יש כאן הוספה קבועה של שם המאמן? כיוון שצריך לדבר על כל השנתיים האחרונות יחד. שנה אחת בה עד הבטחת האליפות ניצחה את כל שלושת המשחקים מול הקבוצה במקום השני, מכבי חיפה, וחגגה יתרון של יותר מ-30 נקודות בטבלה. שנה שנייה בה היא שוב ניצחה את שלושת המשחקים הראשונים מולה, ובסוף לא נופתע אם הפער בטבלה יהיה גדול מ-20.
והפער היה ברור בבלומפילד. למרות פגרת הקורונה הכפויה לצהובים כושר גופני אדיר; היעילות חולנית וההגנה מופרעת – מכבי חיפה לא בעטה למסגרת, לניקיטה רוקאביצה לא היה אפילו ניסיון הבקעה אחד והוא חילק רק 2 מסירות קדימה; ניהול הסגל עוצמתי וההכנה למשחקים מדויקת. כמו ב-3:4 גם הפעם היה ברור במחצית הראשונה מי הגיע מוכן. גם אם מכבי ת"א לא מביסה אפשר לראות את איכות השחקנים 'יחד', כקבוצה, והיא זו שמביאה לתבוסה במקום החשוב באמת, בטבלה.
אין הוכחה טובה יותר לעבודה המדוברת מאשר הקישור. בגלל פציעות הייתה זו הפעם השלישית בלבד, לא העונה אלא בכלל, שהשלישייה גלזר-גולסה-פרץ שיחקה יחד. פרץ וגולסה הם שחקנים שיכולים לתת תוצרת בשני צידי המגרש. גם שמים גוף וסוגרים הגנתית וגם יכולים לעשות תנועות התקפיות מסוכנות. פרץ עשה זאת בצורה אדירה בעונה שעברה ואילו גולסה לא רק הבקיע אתמול אלא גם רשם 6 דריבלים מוצלחים, יותר מכל שחקן אחר, ב-100 אחוזי הצלחה.
ומעל שניהם, מעל כולם, בוהק הבלונד של דן גלזר, שקיבע את מעמדו כשחקן העונה. גלזר לא סתם היה מדהים אלא אף אפשר לומר שסיפק את אחת המחציות (הראשונה) המרשימות שנראו פה מקשר אחורי זה שנים. גלזר נכנס ל-12 מאבקי קרקע מול שחקן יריב וניצח בכל 12 המקרים. כן כן, 12 מ-12. נדמה שאין מילימטר דשא שלא דרך עליו. אולי כדאי לבדוק איתו אם מגיע גל שני בקרוב כי גלזר נתן תחושה של ראיית העתיד. הוא עשה מראש צעד מקדים לכיוון כל מהלך.
עם משחק כזה של גלזר, אוהדי מכבי ת"א החוגגים בכניסה לבלומפילד עשו ישר את ההשוואה המתבקשת לערב של נטע לביא. ברור שלביא לא היה במשחק טוב, אבל אוהדים צהובים שמקטינים אותו עושים עוול לקבוצה שלהם, למאמן שלהם, כיוון שלפעולות שנקטו איביץ' והשחקנים יש חלק עצום באיך שנראו אלה שמולם בכלל ולביא בפרט. העניין הזה מעצים עוד יותר את ההבדל בין הקבוצות – לא רק יתרון בחומר הגולמי אלא גם, כפי שמיד נראה, בשימוש בו בפועל.
אחרי המשחק, בזמן שהאוהדים חוגגים מתחתיהם, קפצו ושרו השחקנים במרפסות בלומפילד. בניגוד למה שהתרגלנו בחודשים הקרובים הפעם לא היו אלה עומדי המרפסות שמחאו כפיים אלא דווקא אלה שזכו לתשואות. זו לא הייתה מחווה לצוותי רפואה אלא לצוות חיסול, ליחידת מחסלים מיומנת.
חיסול ממוקד - זה מה שעשתה מכבי ת"א לנטע לביא. היא ישבה עליו ללא הפסקה, פיזית ומנטלית. פרץ היה זה שנצמד ללביא ברוב הזמן. היו לפרץ, כמובן, גם משימות אחרות במשחק, אבל בכל פעם הוא דאג שלביא יישאר סגור. שימו לב לתמונות הממחישות את הסגירה על הקשר האחורי של מכבי חיפה, כל תמונה בהפרש כמה שניות מזו שלפניה:
1. פרץ כל הזמן מתקרב ללביא במטרה למנוע ממנו להשתתף בהנעת הכדור.
2. הכדור הולך ימינה ופרץ צריך לעזור שם. הוא מסמן עם היד לשכטר להיצמד ללביא. שכטר מבצע.
3. הכדור הולך שמאלה ופרץ חוזר להיצמד בעצמו ללביא.
4. ההתקפה עוברת לאגף השני וגם פרץ. הוא שוב מסמן עם היד, הפעם ליונתן כהן, שמגיע לסגור את הקשר האחורי.
הכל מתוכנן, הכל מתוקתק. הנה לכם יחידת החיסול של מכבי ת"א, שתביא לה עוד אליפות. בתוך האצטדיון היה אפשר לא רק לשים אליה לב כמו שצריך אלא גם לשמוע את ההוראות, כיוון שבניגוד לשידור הטלוויזיוני במגרש שומעים רק את צעקות אלה שעל הדשא ואלה של שדרי רדיו חיפה שביציע. אווירה אחרת, כזו שבשנים אחרות הייתה יכולה להכניס את שחקני מכבי ת"א לאס"ע, אווירת סוף עונה. תהיו בטוחים שאיביץ' ידאג שזה לא יקרה, עד השנייה האחרונה.
