מחאת השחורים שהתחילה בארה"ב מזמן לא שייכת רק לה. ספורטאים מביעים זהות ברשתות החברתיות ועל המגרש בחגיגות השערים, הפגנות נערכות במדינות רבות, וההרגשה היא שמשהו אמיתי קורה הפעם, לא סתם עצבים רגעיים וטעוני קורונה שיתפוגגו להם.
בימים האחרונים הגיע שלב חדש במחאה העולמית: אחרי שראינו למרבה הצער את מעשי הביזה וההתפרעות בארה"ב, כעת הגענו לכניסה לשורשי החברה והתרבות האמריקאים והבריטיים. בעיר האנגלית בריסטול, למשל, חזינו בהפלתו והשלכתו לנהר של פסלו של אדוארד קולסטון, נדבן ידוע מהמאה ה-17 שהיה גם סוחר עבדים. לאחר מכן הגיעה המתקפה על "חלף עם הרוח", כאשר HBO הסירה את הסרט מהמאגר שלה בעקבות הטענות על הגזענות שבו. זרמים ליברליים, שמנסים לגייס את רוחה של תנועת המחאה, כותבים מחדש את ההיסטוריה, מנסים להקיא מתוכה סמלים של דיכוי – כרגע בעיקר בהקשר של עבדות ויחס לשחורים – ואנחנו חוזים במהלך מרתק שיכול להשפיע על הדרך בה סמלי תרבות ודמויות מיתולוגיות ייתפשו בעתיד.
ועכשיו, שבירת המסורות הישנות כסמל לשחרור מהגזענות נכנסת גם לספורט – בצעד שצפוי לעורר הדים רבים בארה"ב. לא מדובר בניפוץ פסל פיזי, אלא בהחרמת סימן מייצג של תרבות שלמה: ראשי סבב המרוצים היוקרתי נסקאר הודיעו ברביעי בלילה כי לא יאפשרו עוד את הכנסת דגלי הקונפדרציה ליציעים.
נחזור למאה ה-19. עוד לפני מלחמת האזרחים בארה"ב (1861-65) נוצרו קרעים בין מדינות הדרום והצפון בנוגע לעצמאות היחסית בתוך הממשל הפדרלי. בעיה מרכזית לאורך כל הדרך הייתה העבדות, ובעוד מדינות הצפון, בעיקר עם בחירתו לנשיאות של אברהם לינקולן, פעלו לביטולה – מדינות הדרום נאבקו בכל הכוח על שמירתה, בזכות חשיבותה כמנוע כלכלי לחקלאות במדינות אלה. מעט לפני פרוץ המלחמה פרשו שבע ממדינות אלה מהאיחוד הפדרלי והקימו קונפדרציה משלהן, אליה הצטרפו במהלך המלחמה מספר מדינות נוספות.
מדובר בכתם בהיסטוריה האמריקאית, לא רק בגלל תקופת העבדות אלא בעיקר מאחר שהמלחמה האיומה קרעה משפחות ואיימה על ארה"ב. המדינות הפורשות התקבלו מחדש לארה"ב הפדרלית עם פירוק הקונפדרציה בסיום המלחמה, אבל למרות מרחק השנים, ישנם עדיין משקעים. רבים במדינות הדרום הללו, למשל דרום קרוליינה, מיסיסיפי ואלבמה, עדיין מרגישים שהמדינות שלהם נזנחו, נשארו מאחור עם הזמן בזמן שהצפון התפתח. במקומות הללו עדיין לא פשוט לאוכלוסיות שחורות להשתלב, ונוצרה בהם תרבות נגד נוסטלגית שמתרפקת על ימיו הגדולים של הדרום.
וזה בדיוק מה שאנשים לא אהבו לראות במשך שנים במרוצי נסקאר. חלק עצום מקהל האוהדים השרוף של סבב המרוצים מגיע מהדרום, ואותם אנשים מתייחסים אליו כחלק מהגאווה הדרומית, ענף עם שורשים עמוקים במסורת הספורט האמריקאית, שמייצג פטריוטיות ושמרנות. לכן הם הניפו את הדגלים וניכסו את הנסקאר לתרבות שלהם. רק שכעת מגיעה ההודעה מנסקאר: "מעתה ואילך נוכחות דגל הקונפדרציה לא תורשה באירועים ובמתחמים של הסבב. נוכחותו באירועים שלנו נוגדת את המחויבות שלנו לספק אווירה מכבדת ומכלילה עבור כל האוהדים, המתחרים והסבב. מה שהופך את סבב נסקאר ואוהדיו למיוחדים זה החיבור בין אנשים סביב האהבה למרוצים".
"גלגולי העיניים ייעלמו"
התגובות בתקשורת האמריקאית היו נלהבות. ראיין מגי כתב ב-ESPN: "לא אתגעגע לדגל הזה אפילו לשנייה, בגלל שיחד איתו ייעלם גם הצורך שלי להתנצל בפניי חבריי השחורים לעבודה, שבכל פעם שנכנסנו למסלול נסקאר שמרו על נימוס לעומת שורת דגלי הקונדפרציה שמולם. ייעלמו גם ההוכחות בהן חברים השתמשו נגדי בכל פעם שטענתי שסבב הנסקאר השתנה. ייעלמו גלגולי העיניים איתם התמודד באבה וואלאס כל חייו".
וואלאס, בדיוק כמו לואיס המילטון הבריטי בפורמולה 1, הוא הנהג השחור היחיד בסבב. הוא האיש המדובר ביותר בנסקאר בימים האחרונים, ובמרוץ מרטינסוויל ביום רביעי הסלוגן "חיי שחורים חשובים" הופיע על חולצתו ועל מכוניתו. בעקבות ההחלטה הוא אמר: "דגל הקונפדרציה הוא סמל לשנאה ומעלה המון זכרונות רעים. שום דבר טוב לא יוצא משימוש בו. אני גאה בנסקאר. עכשיו הזמן הקריטי ליצור שינוי ואחדות".
וכן, יש זווית נוספת שעלתה כאן וחשוב להרחיב עליה. אי אפשר לומר ש-100 אחוזים מהמנופפים בדגלי הקונפדרציה הם גזענים שונאי שחורים - סביר להניח שיש ביניהם מעריצים של וואלאס. עבור רבים, כאמור, מדובר בעניין שמדגיש את הייחוד התרבותי שהתפתח במדינות הדרום, מין מסורת שעוברת מאב לבן וקיים רצון לשמר, ואינה בהכרח מייצגת גאווה בימי העבדות.
אבל בתקופה בה אפילו סרטים קלאסיים נבחנים מחדש בעין ביקורתית מתמיד, הטיעון הזה הפסיד מראש בקרב. כך כתב מגי: "אני רוצה להתייחס לאנשים שמדברים על 'מורשת ולא שנאה'. אלו אנשים כמוני, עם שורשים עמוקים בדרום. אני לא בוגד באף אחד בכך שאני תומך בהחלטה. אני צאצא ישיר של בעלי עבדים, ודודתי סיפרה לי בילדות על חיילי הדרום, אבל בסופו של דבר הם נקברו כאזרחי ארה"ב, עם דגל ארה"ב".
הרשתות החברתיות התפוצצו בימים האחרונים בתגובות להחלטה. היה מי שכתב שמדובר בקש האחרון מבחינתו, שיפסיק לצפות במרוצים וכי "כל החיים חשובים". אחרים ענו שהגיע הזמן לצעד הזה, ביטול הנוהג הבעייתי שהפך לאחד הסמלים של נסקאר. כאשר הקהל יורשה לחזור למרוצים, סביר להניח שנראה מחאות כאלו או אחרות מצד אוהדי הדגלים, אבל הם יפסידו. וטוב שכך. גם אנשים שאינם גזענים מניפים את דגל הקונפדרציה כדי לחגוג את המורשת שלהם, אבל הדגל עצמו נותר מבודד כסמל לשנאה ורוע, כזה שפוגע עד היום בשחורים. ואין לו הצדקה ב-2020. לא בספורט, לא בשום מקום אחר.
