עם שובו של הכדורגל הישראלי יחזרו לפעילות גם בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות. זוכרים את הימים שבהם היה קהל? נציגי הקבוצות היו מוזמנים מדי שבוע לשוק העונשים בשקל, ומנסים לשכנע דיינים מותשים שהם חפים מפשע. גזר הדין שהכי הפחיד אותם היה משחקים ללא קהל.
הנימוקים של העומדים לדין נשמעו כמו פרקליט שחוק: אין לנו שליטה על כל חמום או חסר מוח שהשליך למגרש רימון עשן או שקית גרעינים. זה לא עבד. ההתאחדות זקוקה לכסף, והמועדונים נקנסו בגין "אחריות שילוחית". משחק מכור ומוכר.
על אחריות שילוחית באימונים לא דובר, אבל מה שקרה בסוף השבוע באימוני מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל ת"א מעורר חלחלה וחולי, ומוכיח ששיטת הרמזור עובדת: בירוק, בצהוב ובאדום. משרד הבריאות מאשר התקהלות של עד 20 איש בשטח פתוח, אבל אלפי אוהדים רעבים לשנאה ולקללות לא הקפידו על מרחק של 20 סנטימטר. הרפרטואר כלל נעימות כמו "מוות לצהובים", או כרזה אקטואלית: "יש קורונה ויש חזירים, מחר נלחמים בנגיף האמיתי" - אבל על האולטראס קלי הדעת והשלהוב באמת לא צריך להתפלא, הם תמיד כפופים לחסינות העדר.
הבושה הייתה בהתנהגות שחקני מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, שהתייצבו בשורה עורפית מול פורעי הקורונה ומחרחרי השטנה והודו להם בתשואות. בעצם, גם על השחקנים החנפנים אין מה לכעוס. השערורייה היא ראשי הקבוצות. במקום לשלוח את הקפטן, שיקרא לכולם לשמור על הבריאות ולהתפזר, הם איפשרו את הליקוק ההדדי המחליא, מכל הבחינות.
הטמטום האקספוננציאלי הזה מחייב ענישה קשה מצד מינהלת הליגה, אבל מי רציתם שיקנוס את ראשי המועדונים - ראשי המועדונים?
גזען נשאר גזען
עלגותו וגסות רוחו של שלמה שרף אינן דבר חדש, כמו גם הרדידות, השוביניזם והחפיפניקיות. אבל הכל מתגמד ליד הגזענות, שלא לומר פרימיטיביות, של מי שהיה פעם המאמן הלאומי.
המשפט "שילך לאכול בננות" אותו הפנה לאבדיאל ארויו - שחקן שחור של מכבי פ"ת שבסך הכל בעט לשער במקום למסור - מזכיר כמובן את משפט שלמה ב־2007 על איבזיטו אוגבונה, הניגרי של הפועל ת"א. "הייתי שם אותו בכלוב ושולח לניגריה", הודיע הרפשן בראיון לאחד האתרים, ומעסיקיו בערוץ הספורט מסרו אז בתגובה: "שרף הבהיר שבדבריו לא הייתה כל כוונת רוע או זדון".
שטויות. שרף תמיד היה מלבין פנים חשוך - שצבע עור כהה פועל מיד על חושיו הקהים וגורם לתגובה פבלובית - ומעסיקיו היו חייבים להעיפו כבר מזמן. ובמילים שגם הוא יבין: היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?
