כשניימאר יעלה הערב (רביעי, 22:00) בהרכב של פריז סן ז'רמן, במשחק הראשון של רבע גמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן, באופן טבעי כל העיניים יישאו אליו. טוב, הוא כבר רגיל לכך. תמיד זה היה המצב, מאז שערך את הבכורה שלו במדי סנטוס לפני למעלה מ-12 שנים.
הכישרון של ניימאר היה כל כך גדול, שכבר בגיל 19 נבחר לכדורגלן השנה לא רק בברזיל, אלא בכל דרום אמריקה. המעבר לברצלונה שנתיים לאחר מכן, ב-2013, הביא אותו מהר מאוד לטופ של הכדורגל העולמי, כולל זכייה בליגת האלופות ב-2015.
ניימאר סומן אז כמי שיהיה הכוכב הגדול ביותר של הכדורגל העולמי, בעידן שאחרי כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי, המבוגרים ממנו בכמה שנים טובות. התחושה הייתה שזה רק עניין של זמן עד ששני הכוכבים הגדולים יפנו את הבמה לסופרסטאר הברזילאי. והנה, ניימאר כבר בן 29, וזה עדיין לא קרה.
כן, הוא עדיין שחקן ענק, אבל כשמדברים היום על היורשים של מסי ורונאלדו לא מדברים על ניימאר, אלא על החבר'ה הצעירים, קיליאן אמבאפה וארלינג הולאנד.
הפרידה ממסי והכישלון
הכל התחיל עם המעבר הסנסציוני בקיץ 2017 לפריז סן ז'רמן. אחרי ארבע שנים ותשעה תארים בברצלונה, בהן שיתוף הפעולה עם מסי ולואיס סוארס יצר את שלישיית ההתקפה הטובה בהיסטוריה, הוא החליט לעזוב. היו כמה שיקולים במעבר לפריז סן ז'רמן. ראשית הכסף. הצרפתים שילמו עבורו 222 מיליון אירו והפכו אותו לשחקן היקר בהיסטוריה. צריך לזכור שחוץ מניימאר עצמו, לא מעט אנשים נוספים גרפו מיליונים רבים בהעברה הזו, כולל הסוכנים (בראשם פיני זהבי) ואביו של ניימאר.
אבל עבור ניימאר היה במעבר הזה משהו חשוב יותר מכסף, כי גם בברצלונה הוא הרוויח לא רע בכלל. ניימאר האמין שרק אם ייפרד מהצל הגדול של מסי הוא יוכל לעבור לשלב הבא, להיות השחקן המוביל והבכיר בקבוצה החדשה שלו, ומשם יצליח לטפס גם לפסגת הכדורגל העולמי. והוא האמין שלפ.ס.ז', עם הכסף הקטארי הגדול שמאחוריה, יש את האפשרות לבנות קבוצה עוצמתית שתצליח להתמודד עם כל הגדולות, וגם תזכה בליגת האלופות. וכאשר פ.ס.ז' רכשה את אמבאפה ממונאקו, נראה גם היה שההערכות היו נכונות.
ובכן, זו העונה הרביעית של ניימאר בפריז, ועם כל הכבוד לתארים הרבים בהם זכה בצרפת, המטרה הגדולה – ליגת האלופות - עדיין לא הושגה. בעונה שעברה זה היה קרוב מאוד. פ.ס.ז' העפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר הצ'מפיונס, אבל נכנעה לבאיירן מינכן בגמר בליסבון.
ניימאר לקח קשה מאוד את ההפסד בגמר. הוא הבין שלא בטוח שיהיו לו עוד הזדמנויות להניף את גביע אירופה לאלופות. הוא הבין שחלון ההזדמנויות שלו הולך ונסגר. האמת היא שמן הרגע הראשון שלו בעיר האורות, קשה היה להשתכנע שניימאר קשר את גורלו בפריז. מדי כמה חודשים נפוצו ידיעות ושמועות על כך שהוא רוצה לעזוב, שהוא מתגעגע לברצלונה ולחבר הטוב מסי.
מחמיץ משחקים סדרתי
עד היום אוהדי פ.ס.ז' חלוקים בנוגע אליו. חלק מעריכים מאוד את מה שעשה עבור הקבוצה, זוכרים את השערים הרבים והחשובים שהבקיע. אבל רבים נוטרים לו טינה, סבורים שהוא לא נותן את כל כולו לקבוצה, ועסוק יותר בחייו האישיים, במסיבות ובטיפוח התדמית ברשתות החברתיות. כמו למשל משחקי פוקר ליליים. בשלוש השנים הראשונות שלו בקבוצה הוא תמיד הצליח להיעדר "במקרה" מהמשחקים שנפלו על יום ההולדת של אחותו האהובה.
כוכב העבר הצרפתי של ברצלונה לודוביק ז'ולי אמר השבוע: "אני רוצה להשוות בין רונאלדיניו לניימאר. מבחינת כישרון היה לשניהם הכל. אבל הם לא נתנו מעצמם את המקסימום כדי להגיע רחוק יותר בקריירה".
המשחק האחרון, בשבת מול ליל, היה דוגמה מצוינת לכך. ניימאר חזר להרכב הפותח אחרי למעלה מחודש של פציעה, ונראה חלוד. מובן והגיוני. אבל מה שעשה בדקה ה-90 היה לחלוטין לא מקובל, כאשר התעמת בקרב דחיפות מיותר עם תיאגו דז'אלו, המגן הפורטוגלי הצעיר של ליל. ניימאר, שכבר היה עם כרטיס צהוב, התנהג בטיפשות ובחוסר אחריות, קיבל כרטיס צהוב שני ולא ישחק בשבת מול שטרסבורג.
ליל ניצחה 0:1, היא מקדימה את פ.ס.ז' בשלוש נקודות ויש סיכוי לא קטן שקבוצת המיליארדרים מפריז תאבד את האליפות. ומה חלקו של ניימאר בעונה הזו? הוא פתח רק ב-10 מ-31 משחקי הליגה, נכנס כמחליף בעוד 3 – ונעדר מכל יתר 18 המשחקים. נכון, בדרך היו פציעות, קורונה, ושני כרטיסים אדומים (הראשון בתחילת העונה מול מארסיי). ועדיין, עם כל ההסברים, זה הזוי שניימאר שיחק העונה בערך בשליש ממשחקי הליגה של פ.ס.ז'.
בכלל, מאז שניימאר הגיע לפריז הוא מחמיץ כמחצית ממשחקי הקבוצה. מדהים, אבל הוא שיחק רק ב-105 מ-204 המשחקים שהיו לקבוצה בכל המסגרות מאז 2017. צריך לומר להגנתו, שכאשר הברזילאי משחק הוא בדרך כלל מספק את הסחורה. 83 שערים ב-105 משחקים זה מאזן נאה לכל הדעות. וזה כולל 20 שערים ב-25 משחקי ליגת האלופות.
את שני המשחקים בשמינית הגמר מול ברצלונה ניימאר החמיץ בשל פציעה. פ.ס.ז', מסתבר, הסתדרה בכלל לא רע גם בלעדיו. אפרופו ברצלונה, בימים האחרונים שוב נפוצו הידיעות על כך שניימאר רוצה לחזור לברצלונה ולכן הפסיק את המו"מ על חידוש החוזה עם פריז. החוזה הנוכחי שלו יסתיים בקיץ 2022 ואם הוא יישאר עד אז בקבוצה, הוא יהפוך לשחקן חופשי.
במידה ולא יסכים להאריך את החוזה, פ.ס.ז' ככל הנראה תנסה למכור אותו כבר הקיץ, כדי להחזיר את ההשקעה האדירה בו. אגב, הסיטואציה עם אמבאפה זהה, כאשר גם הכוכב הצרפתי הצעיר לא מוכן בינתיים להאריך את החוזה שלו.
אבל כל הדיבורים הללו על חוזים ומעברים לא רלוונטיים כרגע. כי כעת מגיע המאני-טיים של העונה: המפגש הכפול מול אותה באיירן מינכן שהרסה לניימאר את החלום בגמר בעונה שעברה. הפעם באיירן היא זו שתגיע בלי הכוכב הכי גדול שלה, רוברט לבנדובסקי. אולם לכולם ברור שגם בלי מלך השערים שלה, באיירן היא קבוצה אדירה.
ניימאר יודע שכמו תמיד, כל העיניים יופנו אליו. אמבאפה אומנם היה גיבור הניצחון על בארסה – אבל ניימאר הוא הסמל של פ.ס.ז' הנוכחית. אז כל מה שנותר לו לעשות זה דבר פשוט: לנצח את באיירן, לסחוף את פריז סן ז'רמן לחצי הגמר – ולהוכיח לכל העולם שכל הדיבורים על דעיכת הקריירה שלו היו מוקדמים.
