ריצת הגמר ל-4X100 מטר שליחים באולימפיאדת ריו 2016 הייתה שיא הטרגדיה של טרייבון ברומל. שיאן העולם לנוער, 9.84 שניות, הדבר הבא של ארצות הברית באותה תקופה, שהגיע פצוע ונאלץ לסיים אחרון בגמר היחידים עם 10.06 שניות, קיווה להתנחם בריצת השליחים.
ג'מייקה, עם יוסיין בולט בריצתו האחרונה באולימפיאדות, אמנם שלטה וניצחה עם 37.27 שניות, אבל ארה"ב שעטה למדליית הכסף. ברומל, כרץ האחרון, קיבל את המקל כשהוא במקום השני אך נחלש ואיבד גובה. היפני אסוקה קיימברידג' ניצל את הסיטואציה ודחק אותו, יד עם נבחרת ארה"ב כמובן, למקום השלישי.
לפחות ארד? גם זה לא. לאחר הריצה התברר שג'סטין גאטלין, הרץ השני של האמריקאים, נגע במקל מהר מהמותר בחוק בתחום ההחלפה (שבינתיים שונה ויהיה במתכונת אחרת בטוקיו), ולכן פסל ואיתו נפסלה ארה"ב כולה. אין פודיום. שתי ריצות ספרינט ואפס מדליות לרץ המהיר ביותר של האימפריה האמריקאית. תופעה נדירה. מאזן טראומתי לרץ בן 20 בתחילת הקריירה עם החששות הטבעיים לקראת העתיד.
זו הייתה התוצאה, אבל הסיפור היה קשה עוד יותר. התברר שברומל קרע פעם נוספת את גיד האכילס והורד על כיסא גלגלים. הפוך כל כך מהחלום הרטוב של אולימפיאדה ראשונה לאתלט שנבנו עליו תקוות רבות. הצעיר הראשון מתחת לגיל 20 שירד מתחום 10 שניות ב-100 מטר והחזיק בשיא העולם לנוער, 9.84 שניות, תוצאה מהטובות בעולם גם לבוגרים.
לפני ריו 2016, ובעצם לפני אליפות העולם בבייג'ינג 2015, שם סיים שלישי ב-100 מטר יחד עם הקנדי אנדרה דה-גראס, ניסו להצניע ואפילו להתעלם מההיסטוריה הרפואית שלו. בארה"ב לא ראו סיבה לדוש בעברו כילד כל עוד היה בריא. אחר כך התברר כי בילדותו סבל משני שברים בשתי ברכיו, בידו וגם מסדק בירכו.
ברומל ניסה לשקם עצמו ובדחיפות המירבית. הדבר לא עזר לו, כי לאחר שקבע 10.22 שניות במבחנים האמריקאים לאליפות העולם בלונדון 2017, הוא החליט/אולץ לקחת חופשת החלמה. ב-2018 לא התחרה כלל. ב-2019 רץ רק 10.54 שניות, תוצאה שבקושי מבטיחה ארד באליפות... ישראל. רק ב-2020 שב לכושר סביר לרמתו, 9.90 שניות, דווקא בתקופת הקורונה מעוטת התחרויות.
באמונה שלמה
עכשיו, חמש שנים לאחר הטראומה, כשבתווך פציעה טורדנית ומסכנת קריירה, ברומל חוזר לבמה המרכזית. בולט כבר פרש, גאטלין נכשל במבחנים באורגון, כריסטיאן קולמן אלוף העולם מדוחא 2019 מושעה לשנתיים בגלל התחמקות מבדיקות סמים. האם הפעם יממש ברומל, כבר בן 25, את התקוות? האם ייכנס סוףסוף לרשימת המדליסטים כראוי לו בטוקיו? בעידן שאחרי בולט, האולימפיאדה הראשונה בלי הקוסם מג'מייקה, התוצאות של ברומל העונה, 9.80 שניות, ולפני כן 9.77 שניות, בהחלט מעמידות אותו בראש רשימת המועמדים לתואר האדם המהיר ביותר בעולם.
"היו תקופות שכבר הספידו אותי", הוא טען לאחרונה בראיון. "לפני שנתיים הרופאים אמרו לי: 'מצטערים, אתה כבר לא תחזור לרמת הטופ'. למזלי, אלוהים אמר להם 'לא'".
אצל ברומל, הכל הוא שילוב של אמונה דתית בלתי מתפשרת, ויכולת. כמובן שהיכולת נגזרת מהאמונה הדתית. "אני רץ רוחני. אני רץ בשביל אלוהים. אני רץ בשביל ישו הנוצרי". כלומר, אל תתווכחו איתו מה נותן לו את הכוח. האמונה, זה רוב ואולי כל הסיפור.
"כמובן", אומר ברומל. "במצב הזה שבו אני נמצא רק שנתיים בטופ אחרי שלוש שנות היעדרות, אני זקוק לכל יום לשפר וללטש את עצמי. יש מה ללטש. אני צריך להגיע לטוקיו בפורמה הכי מושלמת שיכולה להיות, תחרותית ובריאותית. אחרי הניסיון הלא טוב מריו, שלמרות הכל לא שבר אותי, אני יודע מה זו הופעה אולימפית".
"לפני המבחנים, אנשים אמרו לי כל מיני דברים. ידעתי לנטרל את אלו שהטילו ספק, כי האמונה שלי חזקה מכל. התעודדתי מכך שלמרות סוללת הכוכבים שהתייצבה מולי, ידעתי ויכולתי לסיים ראשון. זה עודד אותי" כך מספר ברומל.
אם תשוו את הסיפורים של ברומל וגאון ה-200 מטר, הכישרון החדש בן ה-17 אריון נייטון, תמצאו מספר קווי דמיון ביניהם, אפילו שהפרש הגילים הוא כמעט שמונה שנים. קודם כל מדינת המוצא: שניהם מפלורידה. שניהם קיבלו חותמת של כישרון-על כבר מילדותם. ברומל למד בבית הספר "סנט פטרבורג", והיה מבוקש על ידי מאמני פוטבול רבים. שניהם עשו, כמובן כל אחד בנפרד, את החושבים ובחרו באתלטיקה ובמסלול שיבנה את עתידם.
ההבדל הוא בהורים: אלו של ברומל היו ספורטאים בצעירותם. נייטון הוא בן לאם שהיא אחות המקצועה ונקשרה לספורט בזכות בנה. אביו של טרייבון הוא קשמיר ברומל, לשעבר שחקן מקצועני בליגת הפוטבול הקנדית. אמו של טרייבון, שרה סנדרס, הייתה אצנית מצטיינת בתיכון, אלופת ארה"ב. הוא לקח משהו מכל אחד בהם ולכן הוא אצן מצטיין, ועוד יותר מזה ספרינטר בשיעור קומה עולמי. שניהם שיאני עולם מופלאים לגיל 20, ברומל ב-100 מטר ונייטון ב-200 מטר.
בייבי בום
בגיל 25, ברומל, שכאמור היה הצעיר הראשון מחת ל-10 שניות, יוביל בטוקיו נבחרת אמריקאית צעירה במיוחד עם כישרונות גדולים במיוחד, בראש ובראשונה כמובן נייטון. הוא היה הצעיר הראשון מתחת לגיל 20 שירד מרף 20 השניות. בריצת 400 מטא משוכות תככב סידני מקלופלין בת ה-21, שיאנית העולם הטרייה, עם ה-51.90 שניות שקבעה בתחילת השבוע. "נערת הדרקון", פצצת כישרון כמו שקארי ריצ'ארדסון הסופר מסקרנת, ב-100 מטר. ייתכן כי הכותרות ב-800 מטר גם יהיו באדום וכחול לאור תוכניותיה של מו אטנג בת ה-19. אטנג ניצחה במבחנים עם 1:56.07 דקות, התקרבה לשיא האמריקאי והיא מצטיינת גם ב-400 מטר, נתון המציב לה יעדים גדולים.
ואם זה לא הספיק, גמר ה-100 מ' באליפות ארה"ב הותיר מקבץ לא זכור של לא פחות משישה רצים שירדו מ-9.90 שניות. ברומל 9.85 ש', מרווין ברסי 9.85 ש', רוני בייקר 9.85 ש', איזאייה יאנג 9.89 ש' וקני בדנארק 9.89 ש'. לפני לא הרבה שנים כל תוצאה כזו הייתה מבטיחה פודיום. היו זמנים חברים, ובעזרת נעלי הפלא הנוכחות באזור השיאים עוד תגבר.
בניגוד לנייטון ובולט למשל, ברומל דווקא לא גבוה. אין לו את ה-1.91 מ' של נייטון, הוא בסך הכל 1.74 מ', אבל בהיותו נמוך יחסית, הוא מצטיין בתדירות צעדים גבוהה ומתוכננת, שמקנים לו תשובה לגבוהים. משהו בסגנון של טייסון גיי, בזמנו סגנו של בולט. ואל תחשבו שהתכונה הזו תפריע לו במיוחד.
החודש האחרון לפני טוקיו עומד אצל טרייבון ברומל בציפייה מתוחה. הוא לא סבור כמו אחרים שיש לו קוף להוריד מהגב אחרי החמצת השנים היקרות בגלל פציעה. "אני בכושר, ואהיה בכושר עוד יותר טוב. שום דבר שברקע לא יגרום לי להסיט את הפוקוס", אומר ברומל שמשתוקק לנצח בהזדמנות השנייה שלו ולהפוך לאיש המהיר בעולם.
תודה גדולה ליורם אהרוני, אחראי אתר המומחים במכללה האקדמית בווינגייט.
