מטרופוליטנס 92, או בשמה הקודם, פריז לבלואה, הוא לא עוד מועדון בכדורסל הצרפתי. מיטב השחקנים במדינה עברו בו, כיום בוריס דיאו מכהן כנשיא שלו, אלן וייס, בעבר מאמן הנבחרת הוא הג'נרל מנג'ר ויורי זדובץ', אגדת כדורסל אירופי, עומד על הקווים. אז כשקבוצה כזאת מחליטה להחתים אותך, ועוד כזר, סימן שאתה בכיוון הנכון. אחרי שנתיים בהן היה בעיני רבים לשחקן הישראלי הטוב ביותר בליגת העל, תומר גינת יצא לחו"ל וחתם במטרופוליטנס.
אם מישהו חשב שההסתגלות המקצועית שלו תהיה קשה, אז המצב הוא בדיוק הפוך. אחרי שלושה מחזורים גינת וקבוצתו מדורגים במקום הראשון עם מאזן מושלם, כשהפורוורד הישראלי קולע בממוצע 10 נקודת וקוטף 7.7 ריבאונדים ב-28.3 דקות (הכי הרבה דקות מבין שחקני הקבוצה) בליגה. לראשונה בקריירה הוא גם משתתף ביורוקאפ ומספריו שם מרשימים גם כן - 12.5 נקודות ו-3.5 ריבאונדים ב-26 דקות.
"האמת שאני מרגיש שאני יכול לשחק כדורסל עוד יותר טוב מזה שאני משחק עכשיו", אומר גינת בראיון מיוחד ל-ynet מביתו בלבלואה, פרבר של פריז. "מבחינת מספרים באמת התחלתי את העונה לא רע בכלל, אבל יש לי עוד דרך לעשות".
"שונה מהזרים האמריקאים"
הג'נרל מנג'ר וייס מספר על הסיבות שהביאו אותו להחתים את גינת בקבוצתו: "אני מכיר מצוין את המנטליות של השחקן הישראלי. ליוויתי את רלף קליין בהכנות שלו עם הנבחרת הישראלית ליורובאסקט 1981 ומאוד אהבתי את מה שראיתי. אחרי זה החתמתי את אפיק ניסים כשאימנתי בשטרסבורג, ובהמשך את משה מזרחי לפריז לבלואה. בנוגע לתומר, הוא שחקן חכם מאוד, יש לו הרבה איכויות והוא מבין את המשחק. יש לו דרכים מיוחדות להשיג נקודות כי הוא כל הזמן זז על המגרש. תומר גם שונה מהזרים האמריקאים שיש בליגה שלנו בעמדה שלו, הוא לא משחק עבור עצמו, וזה מאוד מוערך".
העיתונאי יאן אונונה מל'אקיפ, מתלהב גם כן מגינת: "תמיד היו ספקות בנוגע לשחקנים חדשים שמגיעים לליגה הצרפתית בגלל האתלטיות שיש בה. להרבה שחקנים היה קשה להסתגל לזה, אבל תומר נראה טוב עד עכשיו. הוא זז, מוצא את המקומות שלו על המגרש ויש לו ידיים טובות. הוא גם מהיר ויש לו תחושה למשחק. הוא שחקן מעניין מאוד".
בשבועות האחרונים צרפת חווה גל התפרצות שני של נגיף הקורונה, וגם גינת סובל מכך. "המצב לא משהו, יש המון נדבקים, כמעט 30 אלף ביום. בפריז יש עוצר לילי מ-21:00 עד 6:00 בבוקר. מבחינת בדיקות קורונה אנחנו עושים פעמיים בשבוע. לצערי הרבה שחקנים בקבוצות אחרות נדבקים אז משחקים נדחים".
בזמן הפנוי שיש לו מאימונים ומשחקים גינת יחד עם חברתו נהנים מאוד מהעיר הרומנטית בעולם. "כן אנחנו מבלים הרבה. לא הייתי יכול לעשות את המעבר הזה בלעדיה. הכרנו גם חברים ישראלים שעובדים בשגרירות. מה גם שעכשיו במיוחד אין תיירים בעיר אז יותר נחמד להסתובב. בפרבר שאנחנו גרים בו יש גם המון יהודים וכל שישי אנחנו רואים אותם הולכים לבית כנסת. לא משעמם לנו פה".
מה אתה יכול לספר על המועדון?
"סידרו לי ובכלל לכל השחקנים דירות במרחק של קילומטר מהאולם אז אנחנו הולכים לאימונים ברגל. זה ממש כמו קיבוץ. מה שמאוד עוזר זה שהאולם הוא רק שלנו, ולא כמו בארץ שהאולמות הם של העירייה וצריכים לחלוק אותם".
"בחודש הראשון הייתי בהלם"
גינת מצא את עצמו לפתע בקריירה בסיטואציה שונה לחלוטין מזו שהכיר בישראל. אם בארץ הוא היה שחקן מקומי, כזה שאמנם יש ציפיות ממנו אבל לא יחתכו אותו אם ייתן כמה משחקים פחות טובים, במטרופוליטנס הוא זר לכל דבר, ומבין שהוא חייב לספק תפוקה מדי ערב. "אתה מרגיש את ההבדל ברמת הציפיות, כי בסוף החתימו אותך כדי לחזק את הקבוצה".
למרות היכולת הטובה על המגרש, גינת מספר שההתאקלמות לא הייתה פשוטה, בלשון המעטה: "בחודש הראשון הייתי בהלם, אפילו חוויתי סוג של התקף חרדה. אחרי ארבע שנים בהפועל תל אביב, שיכולתי לעשות פחות או יותר מה שאני רוצה ולדבר עם כל אחד במועדון, פתאום אתה במדינה זרה, בקבוצה שאתה לא מכיר אף אחד, ועכשיו זה הבית שלך לעשרת החודשים הקרובים. אלה היו ימים לא פשוטים, ובגלל זה דיברתי עם זרים ששיחקו איתי בארץ כדי לשתף אותם בתחושות ולקבל מהם עצות. היום אני מבין שכל זר שמגיע לשחק בישראל עובד דברים גם מעבר לכדורסל".
גינת הוא לא הישראלי היחיד בליגה הצרפתית העונה. רפי מנקו משחק בשאלון ואיתי שגב בגראבלין. השלושה חברים טובים מהארץ, אבל הפורוורד מספר שקשה לתחזק מערכת יחסים קרובה. "שגב רחוק ממני שלוש שעות נסיעה ורפי ארבע, אז לא יצא לנו עדיין להיפגש לארוחה או משהו כזה. כן שיחקתי נגד שגב פעם אחת. הוא פתח עבורנו קבוצת וואסטאפ שאנחנו מתכתבים בה. בסוף אנחנו חווים את אותן חוויות אז אנחנו משתפים אחד את השני".
זה לא סוד שבשנים האחרונות רף האנטישמיות בצרפת עלה, וגינת ידע זאת לפני שהגיע: "אני בן אדם פחדן, ושמעתי את כל הסיפורים על אנטישמיות והרבה מוסלמים במדינה. אבל לא נתקלתי בינתיים בסיטואציה לא נעימה. לא שומעים כמעט ערבית ברחוב. האמת שיש לנו שחקן מצרי בקבוצה ואנחנו חברים טובים. בהתחלה בחנתי אותו לראות אם הוא חברותי או שומר מרחק, אבל הבנתי מהר שהוא ממש אחלה. בסופו של דבר כולנו בני אדם. דיברנו על המצב בין ישראל למצרים, והוא דווקא אמר שהרושם של המצרים הוא שישראל היא מדינה מסודרת לעומת מה שקורה אצלם. הוא שאל אם יתנו לו להיכנס לישראל אם ירצה, אבל לא ידעתי לתת לו תשובה טובה".
