פלייאוף ה-NBA סוף סוף הגיע אלינו לאחרונה אחרי עיכוב של מספר חודשים. במזרח, שלוש סדרות נגמרו בסוויפ - ודווקא הראשונה מילווקי איבדה משחק לאורלנדו לפני שעלתה כצפוי.
מוזר, על הנייר לא נראה היה שנקבל 0:4 לפחות בשתיים מהסדרות, בין בוסטון לפילדלפיה ובין מיאמי לאינדיאנה (כשהאחרונה עוד דורגה מעל ההיט). אמנם צריך לזכור שבן סימונס לא שיחק בפילי, ודומנטאס סאבוניס לא שיחק באינדי וכו', אבל - סגל שכולל את ג'ואל אמביד, טוביאס האריס ואל הורפורד לא אמור לחטוף סוויפ, בטח ובטח שלא מול הסלטיקס שלא נחשבים לטופ 3 קבוצות בליגה, וזה נכון גם לגבי הפייסרס עם ויקטור אולאדיפו, הצמד הולידיי, טי-ג׳יי וורן, מלקולם ברוגדון, מיילס טרנר ועוד.
אז מה בכל זאת עשה את ההבדל? לדעתי, אלה לא החבר'ה שרצו סביב הכדור וניסו לשים אותו בטבעת, אלא המוח של הקבוצה, החלק שמעביר את ההוראות דווקא מחוץ לפרקט - המאמנים! בראד סטיבנס של הסלטיקס ידוע בתור מאמן מוכשר ביותר, ואחד שמאוד מחובר לקבוצה הירוקה אותה הוא מאמן כבר למעלה מ-7 שנים. אצל היריבה, המאמן (שכבר לא...) ברט בראון לא הצליח לנהל את "התהליך". היה צריך להיות מודח מפילי כבר בעונה שעברה, אם לא לפני.
בסדרה השנייה, על ההצגה של מיאמי היט העונה שולט אריק ספולסטרה, אותו אני מעריך מאוד. המאמן, שזכה כבר ב-2 אליפויות עם הקבוצה, מוציא ממנה המון העונה, ולקח אותה למקום החמישי במזרח ולניצחון הגדול. הוא נמצא בצוות של ההיט כבר למעלה מ-25 שנה, אז חיבור למועדון יש גם יש. את אינדיאנה אימן שחקן העבר נייט מקמילן. הוא הדריך את הקבוצה במשך 4 שנים, אך בשום עונה קבוצתו לא עברה את רף 48 הניצחונות בעונה הסדירה, או את הסיבוב הראשון בפלייאוף.
בקיצור, אפשר להצביע על קרב המוחות מאחורי הקווים כקרב שהכריע את הסדרות - ולאו דווקא הקרב הפיזי שבו אין הבדלים משמעותיים שיכולים לגרום לסוויפ.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
