כצופה ניטרלי מהצד עם נטייה מולדת לאהדת האנדרדוג, לא צריך לדעת יותר מדי כדי להחליט איזה צד לתפוס במאבק הפלייאוף על כרטיס לבונדסליגה בעונה הבאה בין היידנהיים לבין ורדר ברמן, שהגומלין שלו ייערך הערב (שני, 21:30).
ברמן היא קבוצה ענקית, אימפריה בעלת מסורת מפוארת בכדורגל הגרמני. היא הגיעה למאבקי הפלייאוף למרות עונה איומה בבונדסליגה, בה צברה בממוצע פחות מנקודה למשחק. ניצחון 1:6 במחזור הסיום על קלן החלשה, שהבטיחה את ההישארות עוד לפני המשחק, סייע לירוקים-לבנים לעבור ברגע האחרון את דיסלדורף, שהובסה במקביל 3:0 על ידי אוניון ברלין.
ששת השערים של ברמן גם "הצילו" אותה מהחרפה שבלסיים כקבוצה ההתקפית החלשה ביותר בבונדסליגה העונה, בשיתוף עם אותה דיסלדורף. 36 שערים ב-33 משחקים היו לה עד אותו רגע. זו רק עוד סיבה אחת לכך שלא היא זו שעליה התכנסנו כדי לדבר.
היריבה הצנועה, בשמה המלא פ.צ היידנהיים, או בשמה המלא לגמרי - "1. מועדון כדורגל היידנהיים", קיימת בצורתה הנוכחית רק מאז 2007, והספיקה בפרק הזמן הזה לנסוק במעלה הכדורגל הגרמני מהליגה החמישית. עד 2004, הקבוצה בעלת השם הדומה ללא ה-1 בהתחלה הייתה בכלל בליגה השישית. בשש העונות האחרונות היא התבססה בליגה השנייה, וזו העונה הראשונה שבה היא נותנת פייט של ממש על ההעפלה לבונדסליגה. האצטדיון הביתי שלה מכיל 15 אלף מקומות בלבד, רק כאלף יותר מהאצטדיון העירוני בנתניה לשם המחשה - הגיוני עבור מועדון שמגיע מעיר בדרום גרמניה שבה חיים פחות מ-50 אלף איש - פחות מעשירית ממספר התושבים בברמן.
ממוצע הצופים הרשמי במשחקי הקבוצה העונה יעשה לה עוול: ימי הקורונה והמשחקים ללא קהל ריסקו אותו לקצת יותר מ-9,000, ובאופן אבסורדי המשחק המסקרן ביותר של העונה - הגומלין מול ברמן הערב - יוריד אותו עוד יותר, כי גם הוא כמו ארבעת משחקי הבית מאז החזרה מהפגרה הכפויה ייערך מול יציעים ריקים. למעשה, בחישוב ריאלי, מדובר בעונת שמתקרבת לשיא בתפוסה הממוצעת בו, מלבד 2014/15, העונה הראשונה בליגה השנייה שהביאה איתה זינוק חד, עם יותר מ-12 אלף צופים למשחק.
המשחק הראשון במפגש הכפול נערך בברמן והסתיים ב-0:0, ששיקף למדי את את מה שנעשה במגרש. ברמן החזיקה פי שניים בכדור, אבל בעטה רק פעמיים למסגרת. היידנהיים אמנם לא עשתה זאת אפילו פעם אחת, אבל הגיעה לשני מצבים טובים מאוד במחצית הראשונה וסיימה את המשחק ביתרון מספרי אחרי הרחקה של הפיני הוותיק ניקלאס מויסאנדר בצהוב שני ארבע דקות לסיום, בעקבות עבירה שעצרה מתפרצת מסוכנת. בכל אופן, ואיך שלא הופכים את המשחק הזה, הוא היה דו-צדדי לחלוטין. יותר מזה - התחושה על הדשא הייתה שהיידנהיים הגיעה אליו עם גישה חיובית ואגרסיבית הרבה יותר - ומאזן העבירות - 7:16 לאורחת - הוא אינדיקציה מצוינת, גם אם צריך לסייג את הקביעה הזו בגלל פערי אחוזי החזקת הכדור.
חלוץ פורה, מאמן נצחי, מזל של מפסידים
את עיקר התקוות שלה להשיג את השער שתהיה חייבת להבקיע כדי להעפיל (אחד בלבד זה כל מה שהיא צריכה – בתנאי שלא תספוג שער ביתי, אחרי שלא הצליחה להשיג שער חוץ) תולה היידנהיים בחלוץ שאחראי על קרוב לחצי מהשערים שלה העונה - טים קליינדיינסט בן ה-24 שכבש 14 שערים ובישל עוד שישה מבין 45 השערים שהבקיעה קבוצתו. אבל העוגן האמיתי של המועדון נמצא בכלל מעבר לקווים. המנג'ר פרנק שמידט בן ה-46 היה שחקן בגרסה הקודמת של הקבוצה ועם ההפיכה למועדון כדורגל עצמאי פרש ומונה למאמן - תפקיד בו הוא מחזיק כבר 14 שנה - עם חוזה בתוקף עד 2023 - בהחלט מקרה נדיר בכדורגל העולמי של ימינו. נדיר או לא - ההתקדמות של מועדון כל כך צעיר משנה לשנה מוכיחה שהעקביות משתלמת - קביעה שתקבל חותמת אם הוא ישיג את הניצחון על ברמן בגומלין הערב.
דיברנו על האופן הדרמטי שבו ברמן השיגה את המקום שלה בצמד משחקי ההכרעה מול היידנהיים, אבל סיפור ההגעה לשם של היריבה מהליגה השנייה הוא דרמטי אפילו יותר – גם אם הירואי הרבה פחות. שני מחזורים לסיום העונה דורגה היידנהיים במקום הרביעי - הישג שיא עבורה בכל שנותיה בליגה השנייה, אבל כזה שבפני עצמו היה מזכה אותה בכבוד בלבד, ומשאיר אותה לעונה נוספת באותה הליגה. ההגרלה זימנה לה משחקים מול שתי קבוצות גדולות מאוד בקנה המידה של הליגה הזו - במחזור הלפני-אחרון את המבורג, שדורגה שתי נקודות מעליה במקום השלישי שמוביל למבחנים, ובמחזור הסיום את ארמניה בילפלד, הראשונה בטבלה שהבטיחה כבר את ההעפלה.
היידנהיים הייתה חייבת לנצח את המבורג כדי לעבור אותה. המחצית הראשונה הסתיימה ב-0:0 אבל עם פתיחת המחצית השנייה המבורג עלתה ל-0:1. אחרי עשר דקות היידנהיים, שאירחה את המשחק, חשבה שהשוותה אבל שער שלה נפסל בגלל נגיעת יד. עד הדקה ה-80 היא הייתה בפיגור מייאש, אבל אז בלם המבורג לואיס בייר כבש שער עצמי שקבע 1:1. גם את זה המבורג כבר הייתה משוכנעת שתשרוד, אבל בדקה ה-95 המחליף האוסטרי בעל השם האינסופי קונסטנטין קרשבאומר הבקיע את שער הניצחון ונתן להיידנהיים את המקום השלישי בטבלה.
במחזור הסיום, אליו הגיעה עם יתרון של נקודה אחת, ידעו בקבוצה הצעירה שאסור להם להשיג תוצאה פחות טובה משל המבורג, לה היה על הנייר משחק קל בהרבה נגד העשירית בטבלה סנדהאוסן. בנוגע להיידנהיים, קשה לומר שהיא עשתה את שלה: היא פיגרה 2:0 כבר אחרי 17 דקות, ובסיום הובסה 3:0 ללא תנאי על ידי אלופת הליגה הגאה.
המבורג פיגרה במשחק המקביל 2:0 בשלב מוקדם (דקה 21), אבל בדקה ה-62 ארון הונט צימק עבורה ל-2:1 בפנדל והעלה אותה על המסלול. שער אחד נוסף שלה, היא ידעה, ישלח אותה למבחנים. המבורג לחצה, שלחה יותר ויותר שחקנים קדימה, ושמרה על התקווה, עד הדקה ה-84. הדלילות ההגנתית עלתה לה בפנדל בצד השני, שהפך ל-3:1, ומשם זו כבר הייתה התפרקות. עד הסיום היא ספגה עוד שני שערים וירדה מובסת, 5:1. אם תפתחו את הערך הוויקיפדי הדמיוני "בחסד ולא בזכות", תקבלו שם כנראה את סיפור המחזור הזה, עם תמונה של היידנהיים חוגגת בביישנות.
העצמאות להצליח
אבל אם לצאת לרגע אל התמונה הרחבה, אז הסיפור של היידנהיים הוא סיפור של יציאה לעצמאות והתנתקות יזומה מחבל הטבור הממסדי - לטובת התחלה חדשה. עד שנת 2007, היה המועדון חלק מגוף ענק שנקרא "היידנהיימר ספורטבאנד", מועדון בעל 27 מחלקות ובו 5,800 חברים, שקיים מאז 1972 - אם כי כדי למצוא את השורשים המקוריים שלו צריך לחזור, כמו במקרים רבים בספורט הגרמני, אל המאה ה-19, וליתר דיוק אל אוגוסט 1846. מחלקת הכדורגל צעירה הרבה יותר, ונוסדה "רק" ב-1911.
כך או כך, ההתנתקות בעשור הקודם מהארגון הזה איפשרה לקבוצה להשתייך להתאחדות הכדורגל הגרמנית, מה שחייב אותה גם לעמוד בסטנדרטים הכלכליים המחמירים של הכדורגל הגרמני המקצועני. בשנה שבה בוצע המהלך, הקבוצה הייתה בליגה החמישית, המחולקת למחוזות - וספציפית בזו של מדינת באדן-וורטנברג.
לאחר המהלך, היא עלתה שתי ליגות תוך שתי עונות, בילתה עוד חמש עונות בליגה השלישית - תמיד בחלק העליון של הטבלה - והיא מקווה שהעונה הנוכחית, השישית שלה בליגה השנייה, תהיה האחרונה לפני שהמועדון יתחיל לכתוב את הפרק הבא והזוהר שלו, על הבמה המרכזית של הכדורגל הגרמני.
