דנבר הוכיחה כי ההצלחה בעונה הקודמת לא הייתה מקרית, ושהיא כאן כדי להישאר.
אם ב־2018/19 רבים ייחסו את הצלחת הנאגטס לחולשת קבוצות המערב ביחס לעונות קודמות, הפעם הסיפור שונה – השחקנים היו צריכים להתמודד עם קבוצות שהתחזקו מאוד כדי לקחת את התואר, ועם העובדה שהעונה אף מועדון כבר לא זילזל בהם.
אחרי שחוו הצלחה מסחררת בעונה הסדירה וטעם חמוץ בפלייאוף, ההנהלה החליטה לשמור על רוב הסגל הקיים ובראש – הג'וקר. עם כל הלחץ המופעל על קבוצת צמרת בליגה הטובה בעולם, חשוב שהמנהיג שלך יידע להיות שם כשצריך ולקחת את הדברים בפרופורציות. מלבד היותו שחקן מרהיב, ניקולה יוקיץ' יודע שרק דרך ההנאה מהמשחק הקבוצה תוכל להצליח.
ה"ליצנות" שלו מדביקה את שאר הסגל, ולא גורעת מהיכולת והרצון לנצח. הקבוצה מאוחדת יותר, רוצה יותר, ועמידה בפני כל אתגר שיבוא מולה. לא פעם ראיתי בהם שחקנים לוחמים המתפקדים כמו ביחידה צבאית. הגישה הייתה שכל משחק חשוב וקובע, אין קבוצה טובה מהם, ובאותה נשימה אין זכות להתנשא מעל אף יריבה.
רכזה המוכשר של דנבר, ג'מאל מארי, טען במהלך פגרת הקורונה שהוא מאמין ביכולת הקבוצה ללכת עד הסוף. קשה לי להאמין שהם מסוגלים לזכות באליפות, אך אני בהחלט מעריך את הגישה. בעוד שקבוצות אחרות מציגות העונה צמדים חדשים וחזקים, זו העונה השלישית בה אנו זוכים לצפות בצמד המלהיב של הנאגטס.
כמובן שאין מה להשוות ברמת היכולת, אבל הקשר והכימיה בין הגאון הסרבי ללהטוטן הקנדי מזכירים לי לעיתים צמד אחר בשם סטוקטון־מלון.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
