קיץ 2019 היה מהפכני עבור אתלטיקו מדריד. כל רביעיית ההגנה עזבה, ביניהם גם הקפטן דייגו גודין, ובנוסף גם האופציה מספר 1 בהתקפה אנטואן גריזמן, האיש שהוביל את הקולצ'ונרוס במשך חמש עונות והפך בזמן הזה לאחד השחקנים הטובים בעולם.
גריזמן עשה את המעבר המתוקשר לברצלונה תמורת 120 מיליון אירו, כשאתלטיקו קיבלה בסך הכל מעל 300 מיליון אירו על שחקנים באותו קיץ – והיא חיפשה את האיש שייכנס לנעליים הגדולות של הכוכב הצרפתי.
לא כהרגלה היא הוציאה מכיסה 126 מיליון אירו על ז'ואו פליקס (מקום רביעי בכל הזמנים), שחקן שרשם עד אותו רגע רק עונה אחת בקבוצת בוגרים, אבל איזו עונה זו הייתה. פליקס, שפתח את העונה כשהיה רק בן 17, סחב על הגב שלו את בנפיקה הגדולה כל הדרך לאליפות בפורטוגל וסיים עם מספרים יוצאי דופן.
מעבר לעובדה שהפך לכובש השלושער הצעיר בתולדות הליגה האירופית (מול פרנקפורט), ב-26 הופעות ליגה הוא כבש 15 שערים ובסך הכל 20 שערים (ו-11 בישולים) ב-43 הופעות בכל המסגרות. הוא קיבל את פרס "נער הזהב", לשחקן הצעיר הטוב בעולם עד גיל 21 (אפילו לפני ג'יידון סאנצ'ו) ואף נכלל ברשימת 30 המועמדים האחרונים לכדור הזהב, לא רע עבור ילד בין 18 וחצי.
היכולת הזו גרמה ללא מעט מועדונים להתעניין בכישרון העל – מריאל מדריד, דרך מנצ'סטר סיטי ועד יובנטוס – אבל דווקא דייגו סימאונה, אפשר לומר במפתיע, הצליח לשים עליו את הידיים ולהביא אותו לוונדה מטרופוליטנו.
כמה חריגה ההעברה הזו בנוף של הקולצ'ונרוס תעיד העובדה שההעברות היקרות ביותר בתולדות המועדון עד להגעתו הן תומא למאר (72 מיליון אירו) בקיץ 2018, דייגו קוסטה (60 מיליון אירו) בקיץ 2017 ורדאמל פלקאו (40 מיליון אירו) אי שם בקיץ 2011 – כך שהזינוק הזה לרף המחירים של אריות היבשת הרים לא מעט גבות, למרות הפוטנציאל האדיר שכולם ראו שקיים.
"בוחרים שחקנים על פי תשוקה ולב"
ההתחלה אצל סימאונה לא הייתה ממש מבטיחה. בכל זאת, לא פשוט להתרגל לתוכנית המשחק ולשיטה יוצאת הדופן של אתלטיקו, בטח כשפליקס היה רגיל לכדורגל התקפי, מהיר ונוצץ בבנפיקה. העונה הסתיימה בשישה שערים ובישול בודד ב-27 הופעות ליגה – לא מספרים שמצפים מכוכב בקבוצה בסדר הגודל הזה, ובטח שלא משחקן עליו שולמו 126 מיליון אירו.
"לכל שחקן יש אישיות אחרת, כל שחקן צריך זמן שונה כדי להסתגל", אמר סימאונה בסיום העונה שעברה והתייחס, גם בלי לומר את שמו, להבדל בין הציפיות למספרים שפליקס סיפק. "אנחנו מנסים לבחור את השחקנים שמגיעים לכאן גם על פי הלב והתשוקה שלהם, כי מלבד הכישרון, הם צריכים להיות מחויבים".
"כשהתשוקה והמחויבות, שהם חלק מלהיות שחקן של אתלטיקו, משתלטים עליהם, דברים מגיעים בצורה טבעית. אני לא רוצה לדבר על שחקנים ספציפיים, אבל הדרך שחיים כאן את הכדורגל קיימת במועדון הזה זמן רב".
העונה נראה שפליקס הצליח לעשות השינוי המתבקש בראש, התרגל לסגנון הייחודי באתלטיקו ופתאום גם היכולת והפוטנציאל האדיר מגיעים לידי ביטוי. את טבלת הכובשים בלה-ליגה הוא מוליך (יחד עם חברו להתקפה לואיס סוארס), עם חמישה שערים ושני בישולים, אבל אלו בעיקר הקסמים שהוא עושה עם הכדור שמושכים את תשומת הלב, כאלו שבוודאות היו גורמים לכל האוהדים באצטדיון, אם היו כאלו, לקום על הרגליים ולהריע לכוכב שלהם.
הצמד מול קאדיס הראה על יכולת מיקום וטכניקה גבוהה, והבישול לסוארס, עם עין עקומה ובלי לראות בכלל את החלוץ שחדר לרחבה, היה פשוט מבריק. ה-0:4 הזה שלח את הקולצ'ונרוס הישר לפסגת הטבלה עם חמישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. ההגנה עדיין עושה את שלה וספגה רק פעמיים בשבעה מחזורים, אבל תאמינו או לא, אתלטיקו גם עם ההתקפה השנייה הכי טובה בליגה – וזה רק בגלל שלריאל סוסיאדד יש משחק עודף. מי אמר שצ'ולו בונקריסט?
"זו שנה חשובה עבורו ואני מקווה שהוא ימשיך להתפתח כשחקן", החמיא לו סימאונה בשבוע שעבר. "בעונה שעברה הוא הראה מה הוא יודע, אבל לא הצליח לשמור על המשכיות בגלל פציעות. עכשיו הוא מסוגל לעשות את זה בצורה עקבית".
כמעט ויתר על הכדורגל
"פליקס היה עם כדור מאז שהוא התחיל ללכת. מאז שהיה תינוק, הוא תמיד היה לוקח איתו כדור לכל מקום", נזכרת אמו קלרה. "זו התמכרות, ז'ואו מכור לכדור. גם כתינוק הוא רצה רק כדורים. הוא היה יכול לשחק עם צעצוע מסוים כמה דקות, אבל בסוף תמיד היה מחפש את הכדור". פליקס, יליד העיר ויסאו, בכלל היה אמור להיות הכוכב הגדול של פורטו אחרי שהצטרף לאקדמיה שלה בגיל 8 וכדי להגשים את החלום נאלץ לנסוע שעות ארוכות בין שתי הערים שמרוחקות 260 קילומטר אחת מהשנייה. כמעט חמש שנים הוא עשה זאת וכבר שקל לוותר על הכדורגל אחרי שהרגיש שהוא לא מקבל הזדמנויות.
הוריו שיכנעו אותו שלא לוותר, ובנפיקה, שעקבה אחרי הטאלנט מאז שהיה קטן, ניצלה את הצ'אנס וצירפה אותו לשורותיה. "כשראינו אותו במדי בנפיקה, הבנו מיד שזה המקום הנכון עבורו והוא הולך להיות שם שחקן מוביל", התייחסה אמו קלרה למעבר ששינה את עתידו לחלוטין, ובדיעבד גם הפך אותו לשנוא ביציעי הדראגאו, זאת למרות שעזב את המועדון כשהיה בסך הכל בן 14 – זה מה שקורה כשאוהדי פורטו מבינים שהם הפסידו כישרון בסדר גודל כזה, שעל הדרך גם לוקח להם את האליפות (בעונתו הראשונים בבוגרים, כן?).
עכשיו הוא רוצה לקחת את האליפות גם ליריבה העירונית, ריאל מדריד, אחת הקבוצות שרצתה אותו לפני שנה, וכנראה ששיתוף הפעולה עם סוארס הוא בדיוק מה שפליקס היה זקוק לו. "הוא לא מפתיע אותי, כי גם כשהוא היה בבנפיקה הוא הראה את האיכויות שלו בגיל צעיר מאוד", אמר סוארס ל"אס". "זה לא קל לעבור לשחק במדינה אחרת, אבל בעונה הראשונה שלו בספרד, שהייתה עונת הסתגלות, הוא סיפק רגעים שהראו על רמה גבוהה מאוד".
פליקס, מאז שהיה קטן, קיבל את הכינוי "כריסטיאנו רונאלדו הבא", כראוי לכל כישרון פורטוגלי, וסוארס, ששיתף פעולה בשש השנים האחרונות עם "הנמסיס", לאו מסי הנוכחי, יודע שהוא מסוגל לעמוד בכל הציפיות ממנו, ויותר מכך: "אני חושב שהעונה הוא התחיל לגרום לאוהדים להתרגש. יש לו המון ביטחון, אבל אנחנו לא יכולים לשים את כל האחריות על הכתפיים שלו. אם אנחנו נעזור לו ונתמוך בו, הוא יכול לנצח עבורנו במשחקים".
