למרות כמה ביקורות שעלו, המחזור של 2020 בדראפט ה-NBA אינו חלש. פשוט התרגלנו לכך שכל דראפט מגיע עם הבחירה הברורה והמלהיבה בתור המקום הראשון - זאיון וויליאמסון, מרקל פולץ, קארל-אנתוני טאונס, אנדרו וויגינס. אז כן, לדראפט המתקרב אין בחירה ברורה במקום הראשון, ונראה שכל פרוספקט מגיע עם פגם נראה לעין במשחק וזקוק לתוכנית ומערכת שיידעו איך לפתח אותו - אבל הרשימה עדיין מלאה בכישרון ובפוטנציאל ויכולה להניב כוכבים גדולים ושחקנים משמעותיים. רוב השחקנים שייבחרו בסיבוב הראשון הולכים להיות מעמדת הרכז או במקרה הטוב יוכלו לשחק גם את השוטינג גארד, אבל זה לא אומר שאין פורוורדים טובים. תוסיפו לזה את העובדה ששתיים מהפרוספקטים שהולכים להיבחר בשלושת המקומות הראשונים כמעט לא שיחקו בארה"ב, וקיבלתם דראפט מבלבל למדי. הנה מה שיצא בסימולציה שלי:
1. ניו יורק ניקס - לאמלו בול (אילווארה הוקס, אוסטרליה)
הניקס, שנואשים לפוינט גארד אמיתי, יחפשו את השחקן שישלים הכי טוב את אר-ג'יי בארט מבלי לתפוס לו את המקום בהתקפה, ולכן ילכו על לאמלו במקום אנתוני אדוורדס. קיליאן הייז וגם טייריס הליברטון הם פרוספקטים בטוחים ובעלי יכולות פליימייקינג בעצמם, אבל אני רואה את הניקס מתעלמים מהעובדות ולוקחים את השחקן הכי צבעוני ובעל הפרופיל הכי גבוה בדראפט. לאמלו ישתלב בהתקפה לצד בארט כמוביל הכדור העיקרי, בעיקר בזכות היכולת המולדת שלו להכתיב קצב משחק מהשנייה הראשונה עם ראיית המשחק המלאה שלו (שאין להרבה שחקנים בליגה), והיכולת למסור את הכדור בזוויות שאחרים לא יצליחו לחלום עליהן. הוא ריבאונדר טוב בזכות הגודל שלו ביחס לעמדה, ובעל ארסנל התקפי לא קטן עם מגע טוב מתחת לטבעת ובעל חוש להתקפות מתפרצות עם היכולת להטעות כל מגן.
אבל הוא מחזיק באותן חולשות כמו אחיו הגדול לונזו: 25% משלוש ב-7 ניסיונות למשחק, ובתוך הצבע הוא לעתים קרובות בורח ממגע ומסתפק ב-floater גם ממרחק גדול מדי מהטבעת. בשביל להפוך לאיום התקפי ממשי, הוא חייב לשפר את הזריקה ואת האגרסיביות בתוך הצבע. לפעמים הוא גם לא מראה נכונות בצד ההגנתי.
2. מינסוטה טימברוולס - אנתוני אדוארדס (אוניברסיטת ג'ורג'יה)
אדוארדס, שחקן מוכשר עם היכולת ליצור לאחרים או לעצמו את מצב הקליעה, הפגין חוסר רחמים בעונת המכללות האחרונה בכל הנוגע לחדירה לטבעת. הוא לא נעצר גם כשהמשחק מאט, ומסדר לעצמו קליעה בעזרת הטעיות וזריקה מהכדרור מכל פינה במגרש. כנראה הסקורר המוכשר והמגוון ביותר בדראפט, ולכן הנהלת מינסוטה תחבר אותו עם דיאנג'לו ראסל, מה שייתן לאחרון את האפשרות להתמקד בניהול המשחק. אדוארדס כמעט בלתי ניתן לעצירה במתפרצות עם היכולת הכוחנית להגיע לאן שהוא רוצה במגרש הפתוח.
עם זאת, הוא הראה חוסר מיקוד כשמדובר בצד ההגנתי של המגרש, בין אם זה על השחקן שמולו באחד על אחד או כאשר הוא מגיב מאוחר מדי למהלך ומשאיר את השחקן שלו פנוי. אם ימצא את עצמו כשחקן משלים לטאונס ודיאנג'לו, שני שחקנים עם מוניטין הגנתי מפוקפק, יהיה חייב לתת את כל כולו בצד הזה של המגרש ולהגביר את העירנות, או שהניסוי המעניין במינסוטה ייגמר מוקדם מהצפוי.
3. קליבלנד קאבלירס - ג'יימס ווייזמן (אוניברסטית ממפיס)
אתלט מרהיב, מתחרה רק עם הבחירה שמתחתיו בדראפט בהיבט הזה. אמנם לא זכינו לראות יותר מדי ממנו בממפיס, לאחר שפרשת הכספים שקיבל מתחת לשולחן הביאה להחלטתו לפרוש מה-NCAA, אבל הטעימה שקיבלנו הספיקה לקליבלנד להבין שאסור לה לפספס את הכישרון הצעיר, גם במחיר של חפיפה על המשבצת של אנדרה דראמונד. ווייזמן הראה גם בתיכון וגם במכללות פוטנציאל לגדול להיות שחקן אדיר עם השפעה בשני צידי המגרש. הסנטר מחזיק במסגרת גוף ענקית וידיים ארוכות, שעוזרות לו לא רק לחסום זריקות אלא גם להרתיע שחקנים לנוע לכיוונו מלכתחילה. בצד ההתקפי הוא שחקן פיק אנד רול שיכול לסיים כל לוב עם נגיעה טובה וחוש מתחת לטבעת.
לא מדובר בהצלחה מיידית, אבל אם קליבלנד תוכל לשמור על הגארדים הכישרוניים שלה, קולין סקסטון ודריוס גארלנד, לצרף אליהם את ווייזמן ולפתח אותם ביחד, יש לה תוכנית לעתיד הלא כל כך קרוב. אבל חשוב לזכור שווייזמן הראה קושי עם היכולת שלו לקרוא את המשחק כשהוא מאט, ואם לוקחים בחשבון את הזריקה הלא עקבית והכדרור הבעייתי, הדבר האופטימלי עבור קליבלנד יהיה לצמצם את התפקיד שלו בהתקפה כמסיים בפיק אנד רול עד שיפתח את האספקטים האחרים במשחק ההתקפי שלו.
4. פיניקס סאנס - אובי טופין (אוניברסיטת דייטון)
טופין הוא אולי האתלט הכי טוב בדראפט. הפורוורד המתנשא לגובה של קצת יותר משני מטרים מחזיק ביכולות עילאיות של קפיצה מהמקום, ונתן טעימה בעונה האחרונה בדייטון כשהקפיץ את הקהל בהטבעה בין הרגליים בסיום מתפרצת. טופין מתמחה בפיק אנד רול בתור שחקן אקטיבי במיוחד שמסוגל לקרוא את המהלך, לעשות את התנועה הנכונה, להגיע לכל כדור שייזרק באוויר ולעשות את המסירה הנכונה. שילובו ביחד עם ריקי רוביו בהתקפה של הסאנס יכול להחיות את הקריירה של הגארד הוותיק, וטופין מסוגל להוות כלי נשק התקפי נוסף שייקח חלק מהעול מדווין בוקר. אובי צריך לשפר את המשחק מהפוסט, שכן הוא מסתמך כרגע בעיקר על אתלטיות וכוח. אם ישלוט בפליימיקינג מהלואו פוסט, ייקח את המשחק ההתקפי שלו לרמה הבאה. האחוזים שלו משלוש טובים, אבל בהתקפה של מונטי וויליאמס שמקדשת את השלשות יהיה חייב לשלוט לגמרי בזריקה מבחוץ.
כמו הרבה שחקנים בדראפט, הוא מהווה נקודת תורפה בהגנה. חוסר יכולת לקרוא את ההתקפה של היריב גורם לו לצאת מפוזיציה בפיק אנד רול, וחוסר זריזות ברגליים הופך אותו למיס-מאץ' מול כל יריב זריז שיקבל בחילוף. אלא אם דיאנדרה אייטון יממש את הפוטנציאל ההגנתי שטמון בו בן לילה, אני רואה את ההגנה של פיניקס מתקשה להתמודד עם טופין ובוקר על המגרש באותו הזמן.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
