אם יש קבוצה שפגרת הקורונה עשתה לה טוב, זאת מילאן. מאז החזרה למגרשים לאחר פגרת הקורונה ועד לסיום העונה היא השיגה תשעה ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו ואפס הפסדים - היחידה באירופה חוץ מבאיירן מינכן שלא נוצחה מאז חידוש הליגות. מאזן השערים? 35 שערי זכות ב-12 משחקים בלבד, 12 שערי חובה. אלו ממש לא נתונים ויכולת שהיינו רגילים לראות מהקבוצה בשנים האחרונות.
לפני שנכפתה עלינו פגרת הקורונה, סטפנו פיולי, שהחליף את מרקו ג'אמפאולו בחודש אוקטובר, ניסה כל מיני וריאציות של מערכים כמו 4-3-3 או 4-4-2 אשר לא זכו להצלחה. הקבוצה המשיכה להיות חסרת ברק ובינונית, כמו שהרגילה את הקהל בשנים האחרונות, רחוקה מאוד משאיפותיה לחזור להיות קבוצת צמרת בליגה האיטלקית.
אבל עם החזרה למגרשים, עושה רושם שהמאמן מצא את הנוסחה המנצחת. פיולי עבר לשחק בשיטת 4-2-3-1, מערך התקפי שמתאפיין בלחץ גבוה על המגרש. שחקן המפתח במערך הוא הקאן צ'לאנהולו שמשחק כפליימייקר. הוא סוגר את עונתו השלישית במדי הקבוצה, אבל רוב הזמן תופקד בצד שמאל והפגין יכולת חלשה. במערך זה הוא פורח, והתפקוד שלו כשחקן במרכז המגרש מוציא ממנו את המיטב. לפני הקורונה, הקאן כבש 3 שערים ובישל שער אחד. אחריה, הוא רשם 6 שערים ו-8 בישולים בזמן קצר.
אנטה רביץ', שהגיע מפרנקפורט בהשאלה, לא נספר ע"י ג'אמפאולו, ובהתחלה גם פיולי התעלם ממנו. את העונה הוא סיים כשחקן חופשי מתחת לחלוץ, מרגיש נוח כשהוא מתזז בין צד ימין לצד שמאל, והוכתר כמלך השערים של הקבוצה עם 11 כיבושים, כולם בשנת 2020.
פרנק קסייה ואיסמעיל בנאסר התעסקו במה שהם יודעים הכי טוב לעשות - חילוצי כדור ולחימה על המגרש - בעקבות הצבת פליימייקר במרכז המגרש. בנאסר נחשב לאחת התגליות של הליגה האיטלקית: מדובר בשחקן מאוד אחראי שמארגן את המשחק מאחור, ומאפשר למגן השמאלי תאו הרננדז, שחווה גם הוא עונה מצוינת עם שישה שערים, להשתתף במשחק ההתקפה. גם רפאל לאאו, הפורטוגלי הצעיר שמוגדר בעיני רבים כיהלום לא מלוטש, עולה באופן קבוע מהספסל ונותן דחיפה נוספת להתקפת מילאן. הוא מרגיש מצוין כ"סופר סאב".
חשוב לתת קרדיט גם להגנה: זו לא רק יכולת טובה של ג'יג'ו דונארומה, אלא של כל הצוות המסייע. סימון קיאר, הבלם הדני בן ה-31 שדישדש לאורך שנים בקבוצות באירופה, הגיע באמצע העונה בהשאלה מאטאלנטה והתברר כחיזוק מוצלח. הוא היה פרטנר מצוין לאלסיו רומאניולי, ובזכות ההצלחה יישאר בקבוצה.
אבל השינוי הגדול ביותר בעיני רבים הוא חזרתו של זלאטן איברהמוביץ' האגדי לקבוצה. בגיל 38, אחרי שהשיג כמעט כל דבר באירופה ועבר לשחק בארה"ב, החליט השוודי לחזור בינואר לקבוצה בה הרגיש הכי בבית. החזרה עוררה תקוות גדולות, אבל ההתחלה הייתה מעט מגמגמת לפני הקורונה. רק שמאז החזרה למגרשים החלוץ פשוט להט. שבעה שערים וארבעה בישולים בעשרה משחקים, כשמעבר לסטטיסטיקות מדובר במנהיג ומודל לחיקוי עבור כל שחקן במילאן, ומישהו שמייצג תקופה יפה יותר במועדון. הוא גרם לכל השחקנים להבין את גודל המעמד והכבוד שמגיע בלבישת המדים של מילאן.
נכון, התקשורת דיווחה על מתיחות בינו לבין מאמנו פיולי, ונראה היה שזלאטן לא מרוצה מהצוות המקצועי, אבל עם הצלחת הקבוצה הוא מחל וסלח. העניינים הולבנו, וזלאטן ימשיך ככל הנראה לעונה נוספת במועדון. זה עניין רציני - החזרתו היוותה אבן דרך משמעותית עבור המועדון, מקצועית ומנטלית, ורבים מאמינים שהשינוי הגדול ביכולת של הקבוצה הגיע בעיקר בזכותו.
במועדון כבר לא חשבו שהם יוכלו להוציא אופטימיות כלשהי מהעונה הנוכחית, וכבר הושג סיכום עם ראלף רנגניק, המנג'ר המוערך של לייפציג, שישמש כמאמן וכמנג'ר הקבוצה בעונה הבאה - אך לאור היכולת המעולה והמפתיעה של הקבוצה בסיום העונה, ראשי המועדון קיבלו החלטה להמשיך עם פיולי וצוותו. אחרי אקורד הסיום, 0:3 מעולה על קליארי, נראה שיש למילאן סיבות לבנות על יותר מהמקום השישי. העונה הבאה שתחל בעוד כחודש וחצי, ומילאן רוצה להמשיך מאותה נקודה בדיוק.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
