משהו מאוד מוזר קרה בקריירת האימון של זינדין זידאן, או יותר נכון בדרך בה הוא נתפס בעיני הקהל והתקשורת העולמית. עד לא מזמן חוץ מאוהדי ריאל מדריד – וגם, לא מכולם – הוא לא קיבל את ההערכה לה היה ראוי. אמנם לא התעלמו מהמאמן שזכה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות, אבל היה קונצנזוס שזידאן הוא לא המאמן הטוב בעולם. שפפ גווארדיולה ויורגן קלופ, למשל, עולים עליו. וגם אחרים.
זידאן נתפס כאישיות כריזמטית במיוחד והנוכחות שלו בחדר ההלבשה של ריאל מדריד, גרמה לכל השחקנים לעשות כל מה שהוא אמר ולתת בכל משחק למעלה מ-100 אחוז. ההיבט שבו נתפס כמי שנמצא מאחורי הטובים בעולם, הוא הטקטי. גווארדיולה וקלופ נחשבו למאמנים בעלי חזון טקטי, כאלו שניסו וגם הצליחו לשנות תפיסות עולם, לחדש, לקבוע סטנדרטים טקטיים חדשים. זידאן? הוא נתפס כמאמן שמרן, מקובע, שלא מחפש לחדש ולהפתיע, אלא כזה שפשוט יודע להוציא מהשחקנים שלו את המקסימום.
אבל בחודשים האחרונים התדמית הזו מתחילה להיסדק. כי אין מה לעשות, זידאן מוכיח שבוע אחרי שבוע שהוא מאמן אדיר. שחוץ מהישגים מדהימים הוא גם אחד שיודע לנצח בדו-קרב המוחות מול המאמנים שמנגד. ובשבועיים האחרונים הוא עשה זאת גם ליורגן קלופ וגם לרונאלד קומאן.
במשחק הביתי מול ליברפול ברבע גמר ליגת האלופות הוא ידע שקלופ יותיר מרווחים מאחורי ההגנה ולכן הורה לטוני קרוס לשלוח כדורים ארוכים בדיוק לאזור הזה. התכנית עבדה באפן מושלם וקרוס, כמו קווטרבק של פוטבול, מצא שוב ושוב את קארים בנזמה ואת ויניסיוס ג'וניור המהירים עם מסירות האמן שלו. ריאל ניצחה 1:3, עם צמד של ויניסיוס ולמעשה הבטיחה את עלייתה לחצי הגמר.
מול ברצלונה זידאן הפתיע כאשר הוריד את מרקו אסנסיו לספסל, למרות שהוא נמצא בכושר מדהים והבקיע בארבעה משחקים רצופים. במקומו פתח פדריקו ואלוורדה, שהוצב ליד המגן הימני לוקאס ואסקס. המטרה העיקרית הייתה למנוע את הפריצות המסוכנות של ג'ורדי אלבה באגף שמאל של בארסה, והתכנית הצליחה מעל ומעבר למשוער. ואלוורדה ולוקאס ואסקס היו אלו שגם בנו את השער הראשון בקלאסיקו.
ריאל מדריד החזיקה בכדור רק ב-31 אחוזים מהזמן מול ברצלונה בשבת שעברה, אבל זה גם היה חלק מהתכנית. זידאן איפשר לשחקניו של קומאן לשלוט במרכז המגרש, להניע את הכדור, ובנה על "עקיצות" במתפרצות. איך זה נגמר? ניצחון 1:2 אדיר, שהעלה את ריאל למקום השני בטבלה, במרחק נקודה בלבד מאתלטיקו מדריד.
ועוד לא דיברנו על ההגנה. הרבה מאוהדי ריאל מדריד היו משוכנעים שבלי סרחיו ראמוס ורפאל ואראן אין לקבוצה סיכוי מול ליברפול וברצלונה. אבל נאצ'ו ואדר מיליטאו עשו עבודה פנטסטית, וברור שזה קרה הרבה בזכות זידאן.
אי אפשר גם שלא להתפעל מהדרך בה טיפל זידאן בויניסיוס ג'וניור. גם כאשר רבים וטובים חשבו שהוא לא מספיק טוב עבור הקבוצה, שלמרות הדריבל הנפלא הוא לעולם לא יבקיע במספרים מספקים, זיזו האמין בו ונתן לו להבין שהוא מאחוריו ושיש לו סבלנות עבורו. הצמד מול ליברפול הוכיח מי צדק.
סטיב מקמנמן, ששיחק עם זידאן בריאל מדריד בעשור הקודם ומשמש היום כפרשן ב"סקיי", אמר השבוע: "אם זה היה כל מאמן אחר, היינו כבר עייפים מלהחמיא לו. אין ספק שהוא ענק, אבל הוא גם לא אחד שמחפש מחמאות, והוא גם בחור נחמד ושקט. אולי זו הסיבה שאנשים לא חושבים שהוא גאון טקטי, אבל הוא ממש כזה".
בעקבות השבוע האדיר שעברה, ריאל מדריד רחוקה כעת 11 משחקים בלבד מהשגת הדאבל הגדול ביותר: אליפות וליגת האלופות. נותרו לה שמונה משחקים בליגה, שני משחקי חצי גמר ליגת האלופות מול צ'לסי, ואם תעבור אותם בהצלחה, הגמר באיסטנבול ב-29 במאי. זה אולי מעט מוקדם, אבל כבר אפשר לפנטז על גמר בין זידאן לגווארדיולה, מאמן מנצ'סטר סיטי, מי שעדיין נחשב בעיני מרבית הפרשנים למאמן הטוב בעולם.
שחקן גדול ומאמן גדול
מה שמעניין זה שזידאן בכלל לא תכנן להיות מאמן אחרי שפרש מכדורגל ב-2006, עם אותו כרטיס אדום אחרי הנגיחה במרקו מטראצי בגמר המונדיאל. לקח לזיזו שמונה שנים עד שהחליט שהוא בכל זאת רוצה לנסות את מזלו באימון, אבל לא בקבוצה בכירה, אלא בקבוצת המילואים של ריאל מדריד, ששיחקה אז בליגה השלישית.
זידאן אימן את השחקנים הצעירים של ריאל במשך שנה וחצי והיה מרוצה מהחיים, בלי הלחץ התקשורתי המטורף שמלווה את הקבוצה הבכירה של המועדון. שום דבר לא בער לו. האמת היא שזידאן כלל לא רצה להיות מאמן של ריאל מדריד. הספיקה לו שנה אחת כעוזרו של קרלו אנצ'לוטי, בעונת 2013/14, בה ריאל זכתה בליגת האלופות. כשאנצ'לוטי עזב הנשיא, פלורנטינו פרס, לחץ על זידאן, אבל הצרפתי השיב לו בכנות: "אני עדיין לא מוכן".
חצי שנה לאחר מכן הכל השתנה. ריאל הובסה בקלאסיקו מול ברצלונה ופלורנטינו החליט לפטר את המאמן רפא בניטס. בינואר 2016 זידאן השתכנע לקבל את אחד הג'ובים המלחיצים ביותר והתובעניים ביותר בכדורגל העולמי. ההשפעה הייתה מידית. חמישה ימים אחרי שנכנס לתפקיד ריאל הביסה את דפורטיבו לה קורוניה 0:5.
שלושה חודשים לאחר מכן ריאל ניצחה את ברצלונה 1:2 בקלאסיקו בקאמפ נואו. זה היה הפסד ראשון של בארסה אחרי 39 משחקים. ריאל סיימה את הליגה נקודה אחת בלבד אחרי ברצלונה, אבל פיצתה על כך בגדול בגמר ליגת האלופות, כשניצחה את אתלטיקו מדריד בפנדלים בגמר בסן סירו.
מעבר לכך שהפך למאמן הצרפתי הראשון שזוכה בצ'מפיונס, הוא גם הפך לשביעי בהיסטוריה שזוכה בתואר גם כמאמן וגם כשחקן. אין אף אוהד של ריאל שישכח את שער הניצחון הווירטואוזי שלו בגמר 2002 מול באייר לברקוזן.
האמת שזה די נדיר ששחקן גדול יהפוך למאמן גדול. בהיסטוריה הארוכה של הכדורגל יש כמה יוצאי דופן – מריו זגאלו, יוהאן קרויף, פרנץ בקנבאואר – אבל בדרך כלל זה לא עובד כך. מרבית השחקנים הגדולים בהיסטוריה היו מאמנים בינוניים במקרה הטוב (מראדונה, די סטפנו, פושקאש, פלאטני, ואן באסטן), או שכלל לא אימנו (פלה, גארינצ'ה, ג'ורג' בסט, רונאלדיניו, רונלדו).
והמאמנים הגדולים ביותר? הם היו שחקנים בינוניים למדי. אלכס פרגוסון, רינוס מיכלס, יורגן קלופ וז'וזה מוריניו הם הדוגמאות הבולטות. פפ גווארדיולה נמצא איפשהו באמצע. כי הוא היה שחקן מעולה, אבל לא אחד מהגדולים ביותר. למה זה קורה? יש לכך הרבה הסברים, בעיקר פסיכולוגיים, אבל אלו העובדות, וקשה להתווכח איתן.
בעונה השנייה שלו כמאמן הבלאנקוס, זידאן התעלה אפילו על העונה הראשונה שלו. הוא זכה גם באליפות וגם בליגת האלופות, עם 1:4 על יובנטוס בגמר בקארדיף. הרצף המופלא באירופה נמשך גם בעונתו השלישית. ריאל ניצחה בגמר בקייב 1:3 את ליברפול של קלופ והשלימה זכייה שלישית ברציפות בגביע עם האוזניים הגדולות. בכך הפך זיזו למאמן הראשון בהיסטוריה שזוכה בגביע שלוש פעמים ברצף. בובי פייזלי וקרלו אנצ'לוטי זכו שלוש פעמים, אבל לא ברציפות.
בשנתיים וחצי שלו כמאמן הוא זכה בתשעה מ-13 התארים האפשריים, כולל שלוש זכיות בליגת האלופות, שתי זכיות באליפות העולם לקבוצות ואליפות אחת. זהו מאזן מדהים למאמן "רוקי", ושזו בעצם הקבוצה הבכירה הראשונה שהוא מאמן בחייו.
ואז נפלה הפצצה. ארבעה ימים אחרי החגיגות ברחובות מדריד עם למעלה ממיליון אוהדים, זידאן הודיע שהוא עוזב. ההודעה של זיזו, ואחריה גם כריסטיאנו רונאלדו שהודיע על מעברו ליובנטוס - היכתה את כולם בתדהמה. זה היה שילוב של הלם, עצב ואכזבה עמוקה.
זידאן הסביר את החלטתו בכך ש"המועדון צריך שינוי", אבל ברור שהוא היה מותש אחרי שנתיים וחצי מטורפות. יכול גם להיות שזיזו עדיין לא האמין שהוא טוב מספיק. יכול להיות שהוא האמין לכל מה שאמרו עליו. שאולי הוא כריזמטי והוא מוטיבטור, אבל הוא לא מאמן גדול, למרות כל ההצלחות והתארים.
זידאן ידע שהוא השיג הרבה מעבר למה שציפו ממנו, כשנכנס לתפקיד. אולי הוא הגיע למסקנה שיותר טוב ממה שהשיג עד לאותה נקודה, לא יהיה. שמפה והלאה יכולה להיות רק נסיגה.
כשנשאל אם היה נשאר לו ריאל הייתה מפסידה בגמר לליברפול הוא ענה: "אני לא יודע, אבל יכול להיות שכן". והוסיף: "אני חושב שהיה קשה לנו מאוד להמשיך ולנצח אם הייתי נשאר".
מספרים מדהימים
כשזיזו עזב ב-31 במאי 2018, התקשורת העריכה שהוא ימתין בסבלנות להצעה לאמן את נבחרת צרפת, אותה הוליך לזכייה בגביע העולם ב-1998, עם הצמד בגמר מול ברזיל.
אבל העניינים התגלגלו בשונה מאוד מהתחזיות. ז'ולן לופטגי, שוויתר על משרת מאמן נבחרת ספרד שלושה ימים לפני פתיחת המונדיאל כדי לאמן את ריאל מדריד, נכשל בענק. סנטיאגו סולארי שמונה במקומו היה גרוע לא פחות, ואיתו ריאל הפסידה לברצלונה בליגה ובגביע, והודחה מול איאקס בשמינית גמר ליגת האלופות. בצר לו פנה פלורנטינו לזידאן שיחזור ויציל את הקבוצה מקריסה. זידאן, שלמעשה נמצא בריאל מדריד כבר כמעט 20 שנה, מאז שעבר אליה מיובנטוס, השיב בחיוב.
וכך, ב-11 במרץ 2019 מונה זידאן לקדנציה השנייה שלו כמאמן ריאל מדריד. וכרגיל, ההצלחות לא איחרו לבוא. את העונה שעברה סיימה ריאל כאלופה, כשעקפה את ברצלונה בישורת האחרונה. וזו לא הייתה עוד אליפות, אלא כזו שנשברו בה לא מעט שיאים. זו הייתה ההגנה הטובה ביותר של ריאל מזה 30 שנה והאליפות עם הכי הרבה מבקיעים. זה היה בקיץ שעבר, וכעת ריאל חולמת על עוד אליפות וכמובן, על ליגת האלופות. וכל זה יסתיים במהלך 43 הימים הקרובים.
יש עוד זמן לסיכומים, אבל נכון לעכשיו אי אפשר שלא להתעלם ממה שזידאן עשה בריאל מדריד. פעמיים הוא הגיע באמצע העונה, לקבוצה שהייתה במצב איום ונורא, ופעמיים הצליח במהירות מרשימה להחזיר אותה למסלול ולהפוך אותה שוב לווינרית.
בארבע וחצי השנים שלו (בסך הכל) כמאמן הבלאנקוס, המספרים של זידאן הם לא פחות ממדהימים: 169 ניצחונות ורק 35 הפסדים ב-253 משחקים, ושלל של 11 תארים – ומי יודע, אולי עוד שניים עד סוף החודש הבא. דבר אחד בטוח כבר עכשיו: אף אחד כבר לא חושב שהוא לא בין המאמנים הגדולים בעולם, ואולי אף הגדול מכולם.
