"זה היה מאתגר וממש לא נעים לעבור את זה, בלי אוכל או שתייה. היו ימים שהייתי רעב ואפילו הגעתי למצב שהייתי צריך לשתות את השתן שלי, לא הייתה ברירה", כך משחזר חרמון גברמסקל (25) את המסע המפרך שלו מאריתריאה לישראל, והכל כדי להגשים חלום - לייצג את המדינה בתחרות איש הברזל.
כשהיה בן 14 יצא מאריתריאה לאתיופיה, ומשם עבר לסודן ולאחר מכן למצרים, כשחלקים רבים בדרך הארוכה והמסוכנת הוא עשה ברגל. גברמסקל גם נעזר בטרמפים וב"אנשים שעובדים בזה", מבריחים ששולם להם כסף כדי שיעבירו אותו את הגבולות.
"הורידו אותי ברחוב לוינסקי והייתי צריך להסתדר"
גברמסקל חי בארץ כבר עשור כמבקש מקלט, לאחר שהגיע לבד כקטין נטוש. "ברגע שהגענו לישראל, עצרו אותנו ולקחו אותנו למתקן סהרונים", הוא נזכר. "ואז הורידו אותנו ברחוב לוינסקי והייתי צריך להסתדר, זה לא היה קל. בהתחלה ישנתי אצל חברים, וגם ברחוב".
גברמסקל ברח מאריתריאה בגלל השלטון וכדי לא להתגייס לצבא. במקביל, אימו ואחיו נמלטו לאתיופיה, שם הם נמצאים גם כיום בסכנה ממשית לחייהם בשל המצב המדיני הרעוע במחוז טיגריי.
גברמסקל הוא אלוף הארץ בריצת הרים ובטיפוס מדרגות, ועכשיו הוא מתכונן לאליפות העולם בחצי איש ברזל, אבל נתקל בקשיים מצד משרד הפנים. הוא מבקש לבחון מחדש את בקשת המקלט שלו שתקועה כבר עשר שנים, ולפני כשבועיים ביקש לקבל מעמד הומניטרי כדי שיוכל לייצג את ישראל בעולם מאחר שבמצבו כיום הוא לא יכול אפילו לנסוע לתחרויות בחו"ל.
לפני כחמש שנים השלטונות רצו לגרש אותו בטענה שהוא מהגר עבודה, אבל גברמסקל התעקש שזו לא הייתה המטרה שלו והוא עובד רק כדי לשרוד, אך נשלח למתקן חולות, שם שהה במשך חודשיים. הוא קיבל אישור להתאמן, אבל ללא האופניים שלו או תוספי תזונה ואוכל שהוא צריך. לאחר מכן חזר לתל אביב, ולמרות כל הקשיים המשיך להתאמן, ומהחשש שייעצר הוא ברח בכל פעם שראה משטרה. שנתיים וחצי מאוחר יותר קיבל בשורה חיובית ראשונה וזכה לאשרת שהייה.
"ברגע שהגעתי לתל אביב הרגשתי שהגעתי לארץ זבת חלב ודבש, לעם חופשי", מספר חרמון. "אבל עם כל הבעיות, חשבתי שהכל ייעלם לי. זה לא היה כמו שציפיתי, זה היה מאתגר. הייתי צריך לחפש עבודה, וללמוד להשתלב מהר מאוד".
למה בעצם ברחת?
"אריתריאה זו מדינה דיקטטורית. אין חופש בחירה, אין חופש תנועה ובלי אישור לצאת מהכפר אתה לא יוצא. כל הזמן חושבים שאתה רוצה לברוח. יש גם את עניין הצבא, אין חופש דת, זה ממש כמו צפון קוריאה. ידעתי שיגיע יום בו גם אני אצטרך לעזוב".
איך השתלבת?
"הייתי ילד ולא הייתה לי אימא שתכין לך אוכל. אני לבד במדינה זרה, הייתי עוזר במטבחים וזה עזר לי להיכנס לעבוד במסעדה. גם בארץ ניסו לעבוד עליי ולשלם לי מעט, לא ידעתי מה החוזה, לפעמים אפילו לא הגיעה משכורת. למדתי את החוקים ומה מגיע לי".
התנגדות מצד המשפחה
מאז שהיה קטן, חרמון אהב ספורט, בין אם זה לרוץ ליד הבית או לרכוב עד השעות המאוחרות של הלילה. כשהבין שהוא עוקף את כולם ומסיים תמיד במקום הראשון, רצה לעבור ולהתחרות באופן מקצועי, אבל אימו סירבה. הסיבה להתנגדות הגדולה, הייתה מכיוון שאחד מקרובי משפחתו נהרג בזמן שרכב על אופניים. למרות חוסר התמיכה הוא המשיך להתמיד ולא ויתר על יום אחד של אימונים.
כשהגעת לישראל איך נמשך החיבור לספורט?
"חיפשתי בהתחלה איפה להתאמן וכך הגעתי לאתלטי הסמטה. הם תומכים בי ואני רוצה שייראו אותי מצליח ומתקדם. התמקדתי בריצה, אבל היה קשה לעשות אימונים וגם לעבוד במטבח".
בשנים האחרונות חרמון מתאמן בקבוצת מכבי רודראנר עם המאמן ניר יגודה, ובימים אלה הם מתכוננים להשתתפות באליפות העולם לחצי איש ברזל שתתקיים בספטמבר בארה"ב.
עד כמה זה מפריע שלא נותנים לך מקלט בישראל?
"מאוד. לא נותנים לי לצאת לתחרויות, אני בשיא הכושר שלי ורוצה להגיע לאליפות העולם בחצי איש ברזל בספטמבר בארצות הברית. אבל עוד לפני כן אני צריך להשיג את הקריטריון בתחרויות הסבב ונרשמתי כבר לשבוע הבא לפיליפינים, אבל אין לי תעודת מעבר. הגשתי ואני מקווה שיתנו לי, כי יש תמיכה מכולם".
ואכן, בכירים בענף נרתמו לסייע לחרמון מתוך הכרה ביכולותיו. יו"ר איגוד הטריאתלון מיכאל זיו אמר כי הוא מאמין ביכולתו לייצג את ישראל בזירה הבינלאומית ובתחרויות בארץ ברמות הגבוהות ביותר. שר התרבות והספורט חילי טרופר פנה ישירות לשר הפנים אריה דרעי וביקש ממנו לאשר את בקשתו של חרמון למעמד בישראל. במכתבו ציין כי "חרמון בעל הישגים מרשימים ביותר בענף הטריאתלון... הנני ממליץ על מתן תושב ישראל, על מנת שיוכל לקבל תעודת מעבר ולייצג את המדינה בתחרויות בינלאומיות". כעת יצטרך שר הפנים להחליט אם לקבל את הבקשה.
עד כמה באמת חשוב לך להישאר בישראל?
"אני מרגיש היום שאני ישראלי, מאוד מאוד אוהב את המדינה ורוצה לייצג אותה. רוצה לחיות כל החיים פה, לגדל את המשפחה שלי. אני יודע שיש גם חובות ורוצה לעשות אותן כמו כל ישראלי. שייתנו לי לעשות שירות לאומי".
אתה חושב מה יקרה אם תגורש יום אחד?
"לא יכול לדמיין את הרגע הזה. מה זה להיות מגורש מפה? היו ימים שפחדתי, אבל זה לא יכול לקרות כי יש הרבה אנשים טובים בישראל. נכון שיש כאלה גזעניים, שמחוקקים כל מיני חוקים, אבל יש ההפך שמבינים את המצב".
אתה גם יכול להבין את הצד השני, מדוע מערימים קשיים?
"זה מדינת היהודים, לא רוצים שאחרים יהיו בה. זה כנראה אנשים קיצוניים. צריך לזכור שיש יהודים בכל העולם, הרוב אפילו לא גרים כאן, ואני שגר כאן ואוהב את המדינה לא נכנו לי אפילו לעבור קורס מצילים. דווקא העם היהודי, שעבר את השואה לפני 70 שנה וגם היום חווה גזענות, ככה עושה לאחרים? אתם הכי צריכים להבין אותי".
מה החלום הכי גדול שלך?
"אני ספורטאי ורוצה להגיע לתחרויות הכי גדולות. להתמקצע יותר בטריאתלון, להתחזק בשחייה כדי להגיע לאולימפיאדה, ללמד ילדים, להדריך אותם ולהיות מודל לחיקוי".
מי שמנסה לעזור לגברמסקל הוא עו"ד תומר ורשה: "לפנינו מקרה נוסף של בחור צעיר ממוצא זר, שחי בישראל שנים רבות ומתגלה כעילוי בספורט. מדובר במי שהגיע ארצה כקטין ממדינת משבר, חווה רדיפה וסכנת חיים, ומאז הצליח בכוחות עצמו לצמוח ולהצטיין, תוך כדי שהוא חי בישראל שנים רבות באופן חוקי".
עוד אמר ורשה: "נוכח מצוינותו בספורט ויכולתו של חרמון להגיע להישגים ברמה עולמית, יש לנו מחויבות מוסרית לאפשר לו להתפתח מקצועית ולממש את הפוטנציאל הגלום בו. כמובן שמדינת ישראל רק תרוויח מספורטאי על שיוכל לייצג אותה באתלטיקה העולמית ולהביא לה הרבה כבוד".
"באותה נשימה, הישגיו של חרמון ישמשו אות ודגל לנערים רבים לפנות לספורט ולהצטיין בו, ובייחוד ילדים ונוער זרים החיים בישראל ורוצים לתרום למדינה כמיטב יכולתם. אנו קוראים לכבוד שר הפנים להיעתר לבקשה, להעניק לחרמון תושבות ישראלית ולאפשר לו לפרוח ולהצטיין".
