מיני יזראל
לוין לא עבר פארו
"אתה משחק נגד שחקני בונדסליגה, עם טיפול בכדור ויכולות פיזיות. קשה לנו להתמודד איתם בכל מרכיב של המשחק". כך הסביר המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות, ניר לוין, את התבוסה 5:2 לנבחרת גרמניה בנובמבר 2017. היא באה אחרי מפלה 4:0 באירלנד, אבל לוין הרגיע: "אנחנו מנסים לעשות שורה של דברים כדי לקדם את הענף. ייקח זמן וסבלנות להטמיע אותם". אחרי שלוש שנים פרויקטור החרטוטים השלים את משימתו. הדברים הוטמעו ועכשיו קשה לנו להתמודד עם הטיפול בכדור של איי פארו וקזחסטן.
לוין הוא מוותיקי הדיור המוגן בשפיים, אתר חדיש שטובל בירק ומציע יופי של תנאים למאמנים לא בולטים, שהתעייפו מבוסים לחוצים ומאוהדים זועמים. איש אינו מציק להם, הם מתוגמלים בנדיבות (כמנהל הטכני הוא השתכר כ־40 אלף שקל), ורשאים להשלים הכנסה כפרשנים ולתת עצות למאמנים בארץ ובחו"ל משל היו מדעני כדורגל בעלי שם עולמי.
בנוסף, נהנים הדיירים בשפיים מהעברת "השתלמויות" ו"הרצאות" לציבור המאמנים. אפילו בעיצומה של המגפה ערך לוין השתלמות וירטואלית שכותרתה "לימוד ואימון טכניקה", והסביר: "הרצאות הזום האלה מצוינות, כי הן מאפשרות לאנשי כדורגל שיושבים בבית לקבל כלים ספציפיים למה שהם יכולים לעשות עם השחקנים שלהם בתקופת הקורונה, באמצעות תרגילים שיפתחו להם את הטכניקה, הקואורדינציה והכושר הגופני". ואז מגיע המבחן המעשי של המרצה, מול נמושות היבשת, הקואורדינציה קטסטרופה, והוא מסכם: "הנבחרת הצעירה לא סיפקה את הסחורה, ולא בצדק, ואני ממשיך בתפקידי עד סוף החוזה".
כדי להתקבל לאחוזה בשפיים לא צריך רזומה מפואר. עדיף קשרים. בין הדיירים המוכרים: עופר פביאן (שהיה שם כמעט עשור), אלון חזן וגיא עזורי, שמסתובב כבר שנים בין המחלקות והשתכר ב־2017 כ־32 אלף שקל בחודש. עכשיו הוא בנבחרת הנוער, איתה סיים במקום השלישי בבית, אחרי לטביה. נראה לאחרונה בהשתלמות מאמנים באילת, שם העביר הרצאה בנושא "סיומת ליד השער", על בסיס הגול כלול.
כאשר מונה וילי רוטנשטיינר למנהל טכני, הוא אמור היה להזרים ניחוח אירופי לאחוזה בשפיים, אך הסתפק בצוות אוסטרי מנופח רק לנבחרת הבוגרת. לשחקני העתיד השאיר את פרסונל המרצים הקודם, ולוין מונה למאמן הנבחרת הצעירה. "אלה שנתונים שאני עובד איתם כבר שנתיים וחצי, את הרעיונות פיתחנו טרם בואו של וילי", התגאה הסטארט־אפיסט עם קבלת התפקיד החדש.
את התוצאות ראינו השבוע, בהפסד 3:1 באיי פארו (מדינה שמספר תושביה דומה לעיר ההשתלמויות אילת) וב־2:1 בבית מול קזחסטן. "יכול להיות שזה בחירת השחקנים ויכול להיות הטעויות שלהם", ניתח אדריכל הביזיון בין שתי הנפילות. "אף פעם אתה לא יכול לשים את האצבע בצורה מדויקת". את זה כדאי לזכור בפעם הבאה שתשמעו אותו מלמד בטלוויזיה את מאמני ושחקני הליגות הטובות בעולם, ותדעו בדיוק איפה לשים את האצבע בשלט.
והעיקר שבהשתלמות הבאה בחסות הדיור המוגן, כבר יוכלו להציג אותו כמו שצריך: פרופ' לוין, מאמן הנבחרת הזעירה.
ההיסטוריון
הזיכרון הפנומנלי של נימני
לגבי נבחרת הבוגרים הקזחית, אין חכם כבעל ניסיון, וכך סיפר השבוע אבי נימני: "אני זוכר שאני שיחקתי נגד קזחסטן בפעם הראשונה, זה היה בשנת 2000 אולי. סביב שנת 2000, 99', 98', סביב השנים הללו. האמת שאני לא זוכר, זה היה בין 1998 ל־2003־2004. בטווח זמן הזה שיחקתי אני חושב בפעם הראשונה נגד קזחסטן, והיא הייתה נבחרת חלשה. היא הייתה אגרסיבית, חזקה, אבל ממש בלי טכניקה, בלי כל הפרמטרים שמאוד חשובים למשחק הכדורגל. ואתה רואה את השינוי, את השיפור את ההתקדמות, וזה להסיר את הכובע".
מעניין וממצה, ובכל זאת שתי הערות: א. בספטמבר 2001 (ממוצע השנים שנימני זרק) נבחרת קזחסטן הייתה מדורגת 107 בעולם, והיום היא 118; ב. נבחרת ישראל הבוגרת לא שיחקה נגדה מעולם.
הקישוט
הנשיא סטרשנוב בורח מאחריות
בית הדין העליון של ההתאחדות דן בשבוע שעבר בערעורם של חברים ממרכז מכבי נגד הנהלת ההתאחדות, בטענה למחטף בבחירת המזכירות. הערעור התקבל, בכירי הקומבינטורים כבר עמלים על מעקפים, אך מכיוון שמדובר בעסקנות משעממת ומבחילה כאחד, נתמקד רק בסוגיה המרכזית – המרכזים.
ביה"ד, בהרכב הנשיא אמנון סטרשנוב והדיינים אסתר קובו ויניב ואקי, ביקר בחריפות את "מעמדם הלא ראוי והלא רצוי של מרכזי הספורט, בעלי גוון פוליטי מובהק", וציטט מדוח ועדת בדיקה משנת 2002, שקבעה: "ניהול הכדורגל המקצועני מן הראוי שייעשה בידי אנשי המקצוע ולא בידי עסקנים מן השורה".
בשורה מתחת כתבו הדיינים: "יש להצטער שכבר חלפו 18 שנה מאז הוגש דוח הוועדה, ועדיין עולם כמנהגו נוהג ואין פוצה פה ומצפצף. הננו ממליצים בפני משרד הספורט וההתאחדות לשוב ולשקול את מעורבותם המיותרת, המזיקה והבלתי יעילה של מרכזי הספורט ועסקניו בכדורגל המקצועני, גם אם הדבר מחייב נקיטה באמצעי חקיקה".
אלא שאז בא המפנה המדהים: "עם זאת – הוכח בפנינו ושוכנענו, כי מקדמא דנא נעשות הבחירות למוסדות ההתאחדות על פי רשימות המוגשות ע"י הסיעות השונות (הפועל, מכבי, בית"ר)"...
משום מה, בפסק הדין לא צוין מי עמד בראש הוועדה ההיא ב־2002. ובכן, שמו אמנון סטרשנוב, נשיא ביה"ד, שמקבל מההתאחדות כסף עבור שירותיו (לא כולל מס שפתיים). למה הוא נותן יד ל"דיל" פסול המנוגד לדרישות רשם העמותות והתקנון שהבחירות יהיו חשאיות, ושולח את כולם למחוקק למרות שהסמכות לפסילת השיטה נתונה בידיו?
את כל אלה ביקשתי לברר עם סטרשנוב, אך מההתאחדות נמסר: "פסק הדין פורסם במלואו ומדבר בעד עצמו. הדיינים אינם מתראיינים על פסקי הדין שנתנו". עצוב ומביך. כי אם המשפטן הבכיר שלהם בורח מאחריות, זו בדיוק הדרך שמנציחה, מקדמא דנא, את הדנא הרקוב של הכדורגל הישראלי.
הנעלבים
בית"ר ירושלים נגד משפ' בנדה
ימים קשים עברו על בית"ר ירושלים לאחר נפילת העסקה עם הקשר הזמבי לאמק בנדה. "התברר לנו, לתדהמתנו, שגורם שהתערב במהלך התקופה לטובתה של מכבי נתניה, הסביר לשחקן שבית"ר הוא מועדון ששונא שחקנים שחורים. אנו רואים במקרה הזה קו אדום", נאמר בהודעת המועדון. שחור על גבי לבן.
הדברים באמת פוגעים, ולמרות שהזמר עופר אקרלינג היה הראשון שהעליב עוד בשנות ה־80 – בשירו "אני לא רוצה לזמביה" – משפחתו של בנדה מיהרה להתנצל. "ידוע לנו כי המועדון, כמו כל ישראל, מקבל את כל האנשים מכל הגוונים", נאמר בהודעה. "אנו מתנצלים בפני בית"ר ירושלים ובפני הבעלים מר משה חוגג על כמה גיבובי שטויות שאמר אחד הדודים במשפחה. לצערנו מישהו בזמביה נתן לנו מידע שקרי ומוטעה ולא בדקנו אותו לעומק"... את שם הדוד הם לא הסגירו, וטוב שכך, רק חבל שלא בדקו איתו עוד יותר לעומק.
למען העובדות ובשם כל הדתות, הנה מכתב הבהרה למשפחת בנדה, שאולי יסגור את פרשת השבוע ("וילך"):
שלום רב. לצערנו הבירור המעמיק שערכתם לוקה בחסר. חלק ניכר מאוהדי בית"ר רוצה "קבוצה טהורה לעד", והמוזיקליים שביניהם שרים: "הקבוצה הגזענית של המדינה", ו"שיישרף לכם הכפר". פעם אפילו אופ"א קנסה אותם על נהמות לעבר שחקנים שחורים. בירור אצל חבריו החדשים מנתניה יגלה גם משחק נגדה ב־2015, שבו נהמו אוהדי בית”ר לעבר שחקניה, וזכורה גם שירה רועמת "תנו לטוטו בננה" מול הפועל ת"א בטדי. שחקנים ערבים עדיין מחוץ לתחום שם, עד היום.
בברכה, אחד הדודים מהמדינה המגוונת. העתקים: משפחות תמוז, קדאייב, סדאייב ולה פמיליה.
