היה ברור לכולם שהמאמן הבא של מכבי תל אביב יסבול מאוד. יהיה עליו צל ענק של ולדימיר איביץ', מגדולי המאמנים שהיו כאן, שהעמיד קבוצה מפחידה בקנה מידה של ליגת העל.
אף אחד לא ציפה מיורגוס דוניס לא להפסיד בליגה ולשבור עוד שיאים. כולם ציפו לירידה טבעית ביכולת של מכבי תל אביב, אף אחד לא ציפה להתרסקות כזאת. מרחק של 11 נקודות מהמוליכה מכבי חיפה, הפרש שמרגיש גדול יותר, וזה עוד לפני שהסיבוב הראשון הסתיים. אפילו שוטה ארבלדזה המושמץ השיג יותר.
אם איביץ' היה דקדקן ויורד לפרטים הכי קטנים, דוניס התגלה כמאמן יצירתי יותר שיודע לאלתר תוך כדי משחק. הבעיה היא שהוא התאהב באלתורים הללו. התנהג כמו ילד שמשחק פיפ"א ומאתגר את עצמו לצאת מפיגור. באירופה הקבוצה שלו נראתה הרבה יותר איביצ'ית, משחק הגנתי לא מתפשר, לחץ בקישור ושמירות אישיות על כוכבי היריבה. בליגת העל הוא שיחרר את החגורה וסמך על הכישרון הטבעי של שחקניו. על פי דיווחים בתקשורת, השחקנים העידו על רמת אימונים נמוכה ועל כך שהוא לא מכין אותם למשחקים. לליגה האירופית הוא התייחס קצת יותר ברצינות. קוראים לזה חפיפניק.
בניגוד לקודמו בתפקיד, הוא קיבל קבוצה עם יסודות ברורים. מכבי ת"א אולי איבדה כמה שחקנים משמעותיים, אבל היא גם הביאה רכש לא רע בכלל כמו דן ביטון ואלכסנדר פשיץ'. הקישור נותר הטוב ביותר בליגת העל, ואף ניצח עבורו כמה משחקים. המשולש גג"פ (גלזר, גולסה, פרץ) אמור למנוע מהקבוצה לספוג כמעט 1.5 שערים בממוצע למשחק, אולם במשחקים האחרונים היווני החליט להתחכם ולא לעלות עם שלושתם. גלזר, שחקן העונה שעברה, עלה מהספסל מול בית"ר ירושלים. מדובר בהחלטה הזויה לכל הפחות.
כישלון נוסף של יורגוס דוניס הוא בניהול הסגל. איתי שכטר היה אחד השחקנים הבולטים של האלופה בשנתיים האחרונות, היווני מחק אותו מהרוטציה. למה? ככה. לעומת זאת, ניק בלקמן החלש קיבל קרדיט כמעט בלתי מוגבל בלי לספק תוצרת (ולא, הוא לא עושה דברים ש"לא רואים בסטטיסטיקה". הוא לא נדב הנפלד). ואילון אלמוג, שסומן כדבר הבא? גם הוא בקושי רואה דשא. בעוד שחקנים אחרים מקבלים אשראי גדול.
הקטסטרופה בניהול הסגל באה לידי ביטוי גם מחוץ למגרש. דור פרץ עמד מול המצלמות אחרי המשחק בטדי ואמר שהקבוצה לא מספיק מחויבת ו"יש לי עוד דברים להגיד, אבל לא אגיד אותם", כרמז לביקורת על הצוות המקצועי. אלכסנדר פשיץ' מתעסק כבר יומיים בקללות שהטיח או לא הטיח בו סלובודן דראפיץ'. בימים של איביץ' ואפילו בימים הפחות טובים של ג'ורדי קרויף, הדברים הללו לא היו קורים. שחקני מכבי ת"א תמיד ציינו שבקריית שלום יש להם שקט, והם יכולים להתרכז רק בכדורגל. אצל יורגוס החפיפניק זה נגמר.
דוניס אכן קיבל סגל חלש יותר, ההכנה של מכבי תל אביב לעונה הייתה לקויה והוא הוחתם באיחור, הכל נכון. עם זאת, התוצאות שלו בליגה היו מתחת למינימום. קצת יותר מחמישים אחוזי הצלחה זאת בושה. ההצלחה באירופה לא מספיק מרשימה כדי לחפות על ההפסדים המשפילים למ.ס אשדוד ומכבי פתח תקווה והנקודות המזליקיות שהוא השיג מול מכבי חיפה ומכבי נתניה. זה לא ציון נכשל רגיל, זה ציון ששואף לאפס.
כמובן, דוניס הוא לא היחיד שאשם במצב. אשמים גם מי שהביאו אותו למרות רקורד לא הכי מרשים ולמרות שהאופי שלו הפוך לחלוטין מזה של ולדימיר איביץ'. מיץ' גולדהאר והצוות שמתחתיו (מי בדיוק מנהל את המועדון? אף אחד לא יודע) נרדמו בקיץ. גולדהאר איבד את הנכס הכי חשוב של הקבוצה ולקח את הזמן עם מינוי מחליף. המגן הימני המצוין אנדרה ז'ראלדש היה פנוי ויכול היה לחתום לעונה נוספת, אבל הצהובים התמהמהו והפסידו אותו ולואיס הרננדס מתקשה להיכנס לנעליים של ז'איר אמאדור. דוניס הוא לא האשם המרכזי. גם ההנהלה חטאה בחפיפניקיות, ושילמה את המחיר. עכשיו יש לגולדהאר משימה: לעשות הכל, אבל הכל, כדי להחזיר את ולדימיר איביץ'.
