צפו בקוזקייביץ' מנצח במוסקבה 1980
אולימפיאדת מוסקבה, שהתקיימה בדיוק לפני 40 שנה, זכורה בעיקר בגלל החרם מצידן של מדינות המערב בהנהגת ארצות הברית, שגרם להיעדרם של הספורטאים הבולטים באותה תקופה. הפגיעה האיכותית הובילה לתופעות כמו הזכייה האחרונה בהיסטוריה של אדם לבן בריצת 100 מטר (הבריטי אלן ולס נזקק ל-10.25 שניות כדי לנצח) והחגיגה הספורטיבית בוודאי שלא הייתה מושלמת.
החרם הוכרז בעקבות פלישתה של ברית המועצות לאפגניסטן ובעקבות זאת נעדרו 66 מדינות. רק 80 שלחו את נציגיהן, המספר הקטן ביותר מאז מלבורן 1956. גם במשחקים עצמם התחוללה שערורייה על רקע פוליטי, ועוד מצידו של אחד האתלטים הבכירים.
הפולני ולדיסלב קוזקייביץ' שלט בתחרות בקפיצה במוט בה ניצח תוך שקבע שיא עולם - 5.78 מטרים. הוא לא הסתפק בכך וביצע תנועת התגרות כלפי הקהל המקומי והמארגנים, שנכנסה להיסטוריה ונצרבה בתודעה.
הזכייה במדליית הזהב תוך שניצח את הרוסי קונסטנטין וולקוב (5.65 מטר) לא הייתה סתם ניצחון עבור "ולאדקה". היה לו חשבון ארוך עם הרוסים, שהגיע לשיאו ביום התחרות.
ברית המועצות, המעצמה הקומוניסטית האדירה של אותן שנים שהטילה את אימתה, הפעילה את השפעתה במדינות השכנות, בעיקר בגרורותיה ממזרח אירופה שגם הן חיו מאחורי מסך הברזל תחת משטר קומוניסטי. קוזקייביץ' הרגיש זאת היטב כבן למשפחה פולנית שנולד ב-1953 בליטא אשר הייתה באותה תקופה תחת שלטון סובייטי.
"כל הקיר היה מלא בדם, אבא לא הסתפק בכמה מכות בטוסיק"
ילדותו של קוזקייביץ' לא הייתה פשוטה. אימו פרנצ'סקה הייתה עקרת בית ואביו סטניסלב פירנס אותו ואת שלושת אחיו מעבודתו כחייט. לימים סיפר שהאב נהג לתקוף אותו פיזית, כמו גם את בני המשפחה האחרים. "אבא לא הסתפק בכמה מכות בטוסיק", סיפר באוטביוגרפיה שכתב ב-2013. "הוא היה לוקח את החגורה ומרביץ עד שהיה רואה דם. כל הקיר בבית הקטן שלנו היה מלא בדם ולא היה לאן לברוח".
כשהיה בן חמש עברה המשפחה להתגורר בפולין במסגרת שיבת הפולנים שחיו בברית המועצות והתגוררה במחנה פליטים. לאחר מכן עברה לגדיניה, בה מצא האב פרנסה כעובד מזח.
אחיו הגדול של ולדיסלב, אדוארד (יליד 1948), החל להתאמן בקפיצה במוט במועדון מקומי (עבר בהמשך לקרב 10) ועודד אותו לנסות את מזלו באתלטיקה. כשהיה בן 13 התגלה כשרונו וכשהיה בן 19 שבר את השיא הפולני לנוער גם באצטדיון וגם באולם, תוך שהיה הראשון בגיל זה במדינה שהצליח לעבור 5 מטרים.
בספטמבר 1974 קבע קוזקייביץ' שיא פולני (5.35 מטר), תוצאה שהיקנתה לו את מדליית הכסף באליפות אירופה שהתקיימה ברומא. אותו יום לא היה מושלם עבורו, מכיוון שעל ראש הפודיום הוא ראה את הרוסי ולדימיר קישקון, שסיים לפניו אחרי ששניהם קבעו את אותה התוצאה. כעבור שנה השיג את מדליית הארד באליפות אירופה באולם שהתקיימה בפולין ובהמשך קבע שיא אירופי - 5.60 מטר.
לאולימפיאדת מונטריאול 1976 הגיע קוזקייביץ' כאחד הפייבוריטים למדליות, אבל ההופעה הראשונה שלו במסגרת זו הסתיימה במפח נפש גדול. הוא נפצע בחימום לפני תחרות הגמר, הצליח לקפוץ' ל-5.25 מטר בלבד וסיים במקום ה-11 המאכזב.
לאחר מכן ניהל עימות עם איגוד האתלטיקה הפולני, שהשעה אותו לחצי שנה בגלל שחתם על חוזה עם יצרנית הנעליים היפנית "אוניצוקה טייגר", המתחרה של "אדידס" ששימשה כספונסרית הרשמית של האיגוד. הפרשה הסתיימה כשהוא זכה באליפות אירופה באולמות ב-1977 בספרד כשקבע 5.61 מטר. באותה שנה התקיימה בוורשה תחרות גביע אירופה, בה קבע שיא אירופי חדש - 5.66 מטר.
השנה האולימפית, 1980, לא החלה היטב עבור קוזקייביץ', שהגיע רק למקום הרביעי באליפות אירופה באולם. לאחר מכן הוא הלך והשתפר ובחודש מאי שבר לראשונה את שיא העולם כשקבע 5.72 מטר. השיא הזה לא החזיק מעמד הרבה זמן לפני ששני צרפתים - תיירי ויניירו (5.75 מטר) ופיליפ הוביו (5.77 מטר) שיפרו אותו.
שריקות בוז והתנכלות מהמארגנים במוסקבה
האווירה בפולין באותן שנים כלפי ברית המועצות והקומוניסטים הייתה טעונה. עוד ב-1970 החלו הפגנות נגד השלטון בשל עליית מחירי המזון ובדצמבר של אותה שנה נהרגו 44 איש ומאות נפצעו כתוצאה מירי מצד הצבא. על רקע היחלשות הסוציאליזם בברית המועצות לאחר ההסתבכות במלחמה באפגניסטן, וההרעה במצב הכלכלי במעצמה הסובייטית וגרורותיה, פרץ גל של שביתות בפולין שהוביל להתחזקות ארגון "סולידריות" בהנהגתו של לך ולנסה ובתמיכת האנטי קומוניסטים.
תחרות הגמר בקפיצה במוט באולימפיאדת מוסקבה שהתקיימה בדיוק היום לפני 40 שנה, ב-30 ביולי 1980, נחשבה לאיכותית במיוחד מכיוון שהגיעו אליה לא פחות משישה אתלטים בעלי תוצאה טובה יותר מהשיא האולימפי הקודם. האווירה באצטדיון "לנין" הייתה מתוחה ובכל פעם שהגיע תורו של קופץ שאינו מברית המועצות הגיב הקהל בשריקות בוז צורמות.
המארגנים הסובייטים הבינו שקוזקייביץ' הוא המתחרה העיקרי של וולקוב ועשו את הכל על מנת לשבש את תוכניותיו. בכל פעם שהגיע תורו לקפוץ הם פתחו את דלתות האצטדיון כדי שרוח חזקה תפריע לביצועיו.
הפולני התעצבן, וכאשר קבע תוצאה של 5.70 מטר ועבר את כל מתחריו ביצע את תנועת "זרוע הכבוד", מחווה גסה בה האגרוף מופנה כלפי מעלה (בדומה לאצבע משולשת) כהתרסה נגד הצופים. הוא חזר על המעשה גם לאחר שקפץ ל-5.75 מטר והבטיח את ניצחונו על וולקוב והמשיך ללעוג לקהל כשהדהים עם שיא עולם חדש - 5.78 מטר. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1920 ששיא העולם בקפיצה במוט נשבר במשחקים האולימפיים.
הרוסים דרשו לפסול את ניצחונו
הצילום של קוזקייביץ' מתגרה בקהל פורסם בכל העולם, ועל רקע השביתות וההפגנות בפולין נגד המשטר הקומוניסטי, המעשה שלו קיבל תמיכה בקרב האוכלוסיה בארצו וכונה "מרד אמיץ באחות הגדולה". הרוסים, כצפוי, אהבו זאת פחות ושגריר ברית המועצות בפולין, בוריס אריסטוב, דרש לנשל את המנצח מהמדליה בה זכה "בגלל שהעליב את העם הסובייטי".
ולאדקה נדרש להסביר את התנהגותו וטען שהוא נהג לבצע את התנועה בכל פעם שהוא מנצח, על אחת כמה וכמה כשהוא קובע שיא עולם. לאיגוד האתלטיקה הבינלאומי והוועד האולימפי לא הייתה ברירה, אלא לקבל את ההסבר המוזר. התגובה הרשמית של ממשלת פולין שמה גם היא את הרוסים לצחוק: "הפעולה שלו הייתה עווית שרירים בלתי רצונית שנבעה מהמאמץ שביצע".
התנועה המפורסמת נודעה בעקבות זאת כ"תנועה של קוזקייביץ'" ושנים רבות לאחר מכן סיפר האתלט: "הקהל שרק בוז בכל הזדמנות כדי להסיח את דעתי. רק 10,000 מתוך 70,000 הצופים היו תיירים, אז תארו לעצמכם את הרעש. חשבתי אז על זה שאני הספורטאי היחיד שספג שריקות בוז אחרי ששבר את שיא העולם, אז כשנחתתי על המזרן הבעתי את הכעס שלי. באתלטיקה אף אחד לא שורק בוז. בדרך כלל הקהל מוחא כפיים או שהוא שותק".
(צפו בקוזקייביץ' מפגין את כישוריו בגולף)
אותה אולימפיאדה הייתה כמובן נקודת השיא בקריירה של קוזקייביץ', שבהמשך לא חזר על הישגיו. באליפות העולם הראשונה שהתקיימה בהלסינקי ב-1983 הוא סיים שמיני בלבד, ולמרות שכושרו השתפר כעבור שנה נעדר מהמשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984, הפעם בשל החרם מצד מדינות הגוש הקומוניסטי.
במקום התחרויות בארצות הברית אורגנה עבור המדינות המחרימות תחרות חליפית, "משחקי הידידות" במוסקבה. קוזקייביץ' חזר לזירת הפשע, קבע 5.40 מטר בלבד ונראה חסר מוטיבציה. הוא נקרא לשוב לפולין, שם ספג עונש השעייה מאנשי איגוד האתלטיקה שזעמו על הופעתו המאכזבת. גם לאחר שהשעייתו הסתיימה, השתתפותו בתחרויות בחו"ל הייתה מותנית בהשגת תוצאה של 5.70 מטר לפחות. הוא התקשה להשיג את התוצאה הזו, מאחר שנאבק בפציעות.
העריקה לגרמניה המערבית
ביולי 1985, לאחר שהתקשה לפרנס את משפחתו, החליט קוזקייביץ' לערוק לגרמניה המערבית והחל לעבוד כמאמן במועדון בהאנובר. ב-1986 קיבל אזרחות גרמנית בזכות מוצאם של הוריה של אשתו אנה, שחיינית לשעבר (לזוג שתי בנות, קתרינה ומלגורזטה). הוא החל לייצג את מדינתו החדשה וקבע שיא גרמני חדש - 5.70 מטר שהחזיק מעמד עד 1994.
ב-1988 השיג את הקריטריון האולימפי למשחקים האולימפיים בסיאול כשקפץ ל-5.62 מטר, אבל לא יכול היה לייצג את גרמניה בדרום קוריאה מכיוון שהפולנים סירבו לאפשר לו לעשות זאת (הדבר היה דרוש על פי התקנון). ב-1989 הודיע על פרישה.
לאחר נפילת הקומוניזם חזר קוזקייביץ' לפולין וכיהן בין 1998 ל-2002 כחבר מועצת גדיניה. ב-2011 ניסה להיבחר לפרלמנט הפולני, אולם ללא הצלחה. במהלך פעילותו הפוליטית עורר מחלוקת בקרב בני עמו, שחלקו טען שעל מנת להיבחר הוא חייב להתגורר באופן קבוע בפולין, בעוד שמעשית הוא המשיך להתגורר בדיסלדורף שבגרמניה. למרות זאת, עד היום הוא נחשב לספורטאי אגדי ובגיל 66 עדיין מככב בפרסומות ומרואיין לא אחת בתוכניות טלוויזיה.
בין ידידיו הרבים ניתן למצוא גם את סרגיי בובקה, שהפך אחריו לשליט הבלעדי ולכוכב הגדול בהיסטוריה של הענף. קוזקייביץ' סיפר באחד הראיונות שהעניק שהוא סייע לאוקראיני לעמוד על שלו ולהרוויח כסף בתחילת הקריירה, אחרי שהשלטונות הסובייטים לקחו ממנו את מרבית הסכומים שהרוויח.
בהמשך הוסיף: "בעבר נהגנו לקפוץ במוטות שהיו נשברים, לי זה קרה 27 פעמים, אז תארו לעצמכם לאילו סיכונים נחשפנו. באחד הימים סרגיי ביקר בביתי וראה את המוט שאיתו שברתי שני שיאי עולם וזכיתי בזהב אולימפי. הוא שאל אם הוא יכול לאחוז בו וכמובן שהרשיתי לו. כשהוא הרגיש ממה עשוי המוט הוא אמר 'וואו, איך עם הדבר הזה קבעת את השיאים האלו?'. צחקתי. אנשים זוכרים בעיקר את התנועה שעשיתי, אבל שוכחים ששברתי את שיא העולם".
