בגיל 17, גילי פלהארטי חיה בשני עולמות שונים. על פני השטח, נראה היה שהעתיד בפתח נועד להיות ורוד - הבלמית הצעירה שיחקה בקבוצת הבוגרות של ארסנל כבר מגיל 15, ייצגה את נבחרת האריות והראתה יכולות הנהגה מגיל אף יותר צעיר כשבזמנו הייתה נשיאת מועצת התלמידים.
היא רק רצתה לשחק כדורגל, אך העולם התובעני של המשחק האהוב לא יכול היה לעזור לה להמשיך לברוח מעולם הרגש - היא הייתה מאוד קשורה ואהובה על ידי משפחתה וחבריה. לכן, הוריה היו בתדהמה ובעצבות גדולה כשקיבלו את שיחת הטלפון שזעזעה את עולמם - פלהארטי ניסתה לקחת את חייה.
אז מה קרה לילדה שעמדה להגשים את כל חלומותיה? המסלול של הקריירה. בת ה-17 אמנם רצתה רק לשחק כדורגל, אבל ההצטרפות לאקדמיה של ארסנל גרמה למרחק פיזי בינה לבין אהוביה והחיים שהיא הכירה. היא הרגישה את המרחק כמו תהום גם במובן הנפשי, היא חשבה שאין לה לאן לפנות וחששה מאיך הקרובים אליה יגיבו לקושי שלה. הנערה הסתירה סודות כמוסים - היא לא הצליחה כפי שרצתה בלימודים האקדמאים שהיו חלק מהותי באקדמיה של התותחנים, התמודדה עם אבל כפול כשקרובות אליה נפטרו והיא ידעה מגיל צעיר שהיא נמשכת לנשים; בגיל העשרה הרגשות והרצון להיות בזוגיות הפכו לחזקים יותר. הבדידות שהרגישה הפכה לקשה מנשוא.
מאז אותו יום הבלמית הצליחה להפוך לאגדת כדורגל נשים באנגליה. בארסנל היא למדה איך לשחק בגרסה הטובה ביותר שלה על כר הדשא משחקניות מנוסות. ביחד עם הקבוצה מצפון לונדון היא הבקיעה את השער הראשון בליגת העל שנוסדה ב-2011 וזכתה בכל תואר אפשרי - ליגת האלופות, גביע הליגה, שתי אליפויות אנגליה וגביע המדינה. לאחר מכן עברה לצ'לסי והתאחדה שם עם אמה היינז ותרמה לזכיית הקבוצה באליפות ב2015. בעונת 2018 עברה לווסטהאם כשעל כתפיה הייתה משימה - להחזיק את הקבוצה ולעזור לפתח את הכדורגלניות בזמן שהיא הקפטנית.
בראיונות עבר של פלהארטי ניתן לראות חיוך רחב, התלהבות של אישה שהגשימה את החלום. היא נלחמת כל שנייה על הדשא, זו הסיבה שהיא נחשבת לאחת הבלמיות הטובות באנגליה. אלא ששחקנית ההגנה לא נלחמה רק על הכדור. במשך 8 שנים ארוכות היא הדחיקה את הזיכרון העמום מגיל 17, היא הייתה נזכרת בו וברגשות העזים שהציפו אותה ברגעים מסוימים שהייתה שומעת על מקרה כזה או אחר של פגיעה עצמית.
לראשונה, היא התחילה לעכל את מה שקרה ביום ההוא. 11 שנים אחר כך, היא החליטה לצאת שוב מארון הבושה ולספר לכל העולם שהיא ניסתה לקחת את חייה בגיל צעיר.
פלהארטי החליטה שהגיע הזמן להוציא את האמת לאור, היא חששה רבות מאיך אנשים יגיבו ואם ישפטו אותה, אבל הסתכלה על התמונה הגדולה - בשביל לעזור אפילו לבן אדם אחד שנמצא באותו המקום שהיא הייתה בו. בוגרת וחזקה יותר, היא ארגנה שיתוף פעולה עם קמפיין "heads up", שיתוף פעולה בין ההתאחדות לכדורגל באנגליה להעלאת המודעות לקשיים נפשיים. "הסיבה שלכן אני אומרת את כל זה היא בגלל שזה קורה לפעמים לאנשים שבכלל לא היו מצפים מהם למעשה שכזה", סיפרה באחד הראיונות.
יותר מעשור לאחר המזל הרב שהציל את חייה פלהארטי אומרת שהיא אדם שונה - היא לא מסתירה יותר את הדמעות, את העצבים ואת השמחה כפי שנהוג בעולם הספורט. בגיל 29 היא יודעת שזה טבעי לדבר על מה שעובר עליה עם המשפחה ואנשים קרובים ומעודדת אחרים לעשות זאת, רק לדבר עם מישהו. חצי שנה לאחר שניסתה להתאבד היא יצאה מהארון בפני אימה, מעולם לא הסתירה זאת שוב והוציאה את סיפורה עם אהבת חייה. לפלהארטי עדיין יש חרטות - עד היום אימה נלחצת כשהיא לא שומעת ממנה בווטסאפ או רואה שהיא אקטיבית ברשתות החברתיות. הלוחמת החליטה לא רק להשתקם ולבחור בחיים - היא קבעה לעצמה שתעשה הכל בשביל לחיות חיים מלאים וטובים ולקבל שזה בסדר לא להיות בסדר.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
= אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
