כיום, כשמאמני הכדורסל המקומיים מתלוננים שכמה מאמנים מיוון, ארה"ב ו־ונצואלה גוזלים את פרנסתם, אני לא יכול שלא להיזכר בדרך בה הדברים התנהלו לפני עשרות שנים, כאשר המאמנים הישראלים עבדו לרוב בעוד מקצוע. זו החיתה נורמה קבועה שמאמן כדורסל היה פותח את יום העבודה במשרד, או במפעל, או ליד הגה האוטובוס, ורק אז מתפנה למשרוקית ולמגרש.
כשרציתי לראיין את "מר כדורסל" יהושע רוזין, זה לא היה קרה במגרש הכדורסל, או אפילו בדירתו ברחוב אבן גבירול. הייתי נאלץ פעמים רבות לארוב לו ליד גימנסיה גאולה, שם לימד. באחד המקרים המתנתי לו שעה ארוכה בדירתו כפי שסיכמנו, רק שהוא היה משוכנע שעליו להגיע להיכל. כשהוא כבר היה מאמן נבחרת ישראל והפועל ת"א, ורציתי לשבת איתו לשיחה, חילקתי את המאמצים בין מגרש אוסישקין למשרדו בחברת החשמל ליד התחנה המרכזית הישנה – אבל גם שם היה קשה לאתרו ולרוב הטלפון צילצל ללא מענה.
עם צביקה שרף היה לי יותר קל. כשלא תפסתי את מי ששימש במשך תקופות ארוכות כמאמן מכבי ת"א ונבחרת ישראל, הייתי רואה אותו מבעד לגדר. הבניין הקודם של "ידיעות אחרונות" ברחוב נח מוזס בת"א שכן מול מוסך "מכללים" של אגד, אותו ניהל שרף. הוא חילק את זמנו בין המוסך, שם התייצב ב־6 בבוקר על השעון, למגרשים עליהם בילה החל מאחר הצהריים ועד שעוץ הלילה המאוחרות.
ומה עם רלף קליין? גם כשכבר היה בשנות השיא שלו כמאמן, הוא עדיין הקדיש זמן רב לתפקידו בצבא קבע, שם לא הפריעו לו להמשיך בקריירת האימון המוצלחת שלו בנבחרת ישראל (מקום שני באליפות אירופה ב־1979), ובמכבי ת"א (גביע אירופה ההיסטורי הראשון ב־1977 בבלגרד). רני כהנא, שאימן שנים רבות קבוצות בליגת העל והיה עוזר מאמן הנבחרת, כיהן בתפקידים בכירים בחברת החשמל. את אברהם חמו, מאמן־על בקבוצות ישראליות ומי שעשה פריצת דרך גם כמאמן לאומי, אני זוכר מכמה ראיונת שערכתי איתו בתור קצין משטרה בר"ג, כשהגיע לאזור אורדע בניידת. חיים חזן, כדורסלן ענק ולימים גם מאמן בהפועל ת"א, עסק גם – תאמינו או לא – בניפוח זכוכית.
דוד קמינסקי – מגדולי הכדורסלנים של הפועל ירושלים, ובהמשך כדורסלן מצטיין בהפועל ת"א ובנבחרת – היה מוכר לא פחות כנהג אוטובוס בקווים הפנימיים בירושלים בחברת "המקשר" ואח"כ באגד, גם בתקופה בה אימן בהפועל ובבית"ר ירושלים. זה היה מקצוע מבוקש אצל הרבה כדורגלנים ומאמנים מפורסמים, כי חברות באגד ודן הייתה שווה הרבה מאוד בשנות השישים והשבעים. החלוץ שייע גלזר, למשל, היה ידוע גם כאיש שהוביל את קו ת"א – ירושלים – ת"א באגד. עשרות נוסעים שעלו כל יום על הקו המתינו לעתים כמה שעות בשביל לעלות במיוחד לאוטובוס של כוכב הכדורגל. כך גם אברהם שניאור בקו 4 של דן ונח רזניק בקו 12 המיתולוגי של דן. גם אותו תפסתי שם פעם לראיון. היו ימים...
