בשבוע שעבר, במהלך עבודתה כמנהלת בשירות הלקוחות של "מנהרות הכרמל", קיבלה מאי מועלם מסרון מפתיע. שופטת הכדורגל הבינלאומית התבקשה לאשר את שיבוצה למשחק בין מכבי נתניה לבני־יהודה, במסגרת המחזור ה־29 בליגת העל, כשופטת קו לצידו של השופט הראשי מג'ד רושרוש. מאי היא האישה הראשונה העונה הנכללת בצוות השיפוט בליגה הבכירה, והשנייה בסך הכל בתולדות הליגה שעושה את זה – אחרי פורצת הדרך לילך אסולין, ששימשה שופטת ראשית.
"כשהתקבלו השיבוצים לליגה הלאומית הופתעתי ששמי לא ברשימה", היא מספרת. "התבאסתי רק מהמחשבה שאולי עשיתי משהו לא נכון, אבל אז קיבלתי את ההודעה והבנתי מה הסיבה האמיתית. הייתי בהלם. רציתי לקפוץ מרוב אושר אבל בדיוק הייתי באמצע שיחה עם לקוח. בהפסקה פרקתי את ההתרגשות וסיפרתי לכולם. הטלפון שלי התפוצץ משיחות ומהודעות ברכה".
ואחרי שהספקת לעכל, הערב מגיע רגע האמת על הקו בנתניה.
"בהחלט. אקום בבוקר ואתנתק מהעולם כדי להכין את עצמי מנטלית, ולהגיע הכי דרוכה שאפשר. אני תמיד מתפללת לפני משחק וכשאצא מהבית אבקש מאלוהים שיהיה איתי. יש לי גם צמיד קטן עם צלב, שאני תמיד מנשקת לפני המשחק ושמה בתיק".
העובדה שאין קהל ביציעים תקל עלייך?
"יכול להיות שזה לטובה. לא שומעים קללות ולא יושבים לך על הראש. אבל גם כשיש קהל, אני יודעת איך להתעלם מהרעש ולהתרכז מאה אחוז בשיפוט".
וה־VAR הוא גם סוג של הקלה?
"זה המשחק הראשון שלי עם המערכת, שיכולה לעזור ולתקן אותנו. זה כמובן מוסיף להתרגשות, שהנה אני נמצאת ברמות הגבוהות".
"בעלי לא מתחבר לכדורגל"
עד היום שימשה מועלם (30) כשופטת ראשית בליגות נמוכות, ובליגות לנערים ולילדים. בלאומית לגברים יש לה כבר ניסיון כקוונית. "אנשים כנראה לא מבינים שיש מסלולים בשיפוט", היא מסבירה. "שופטת ראשית בליגת העל כבר לא אהיה, ובחרתי במסלול של עוזרת שופט".
היא נולדה וגדלה במעיליא, הסמוכה למעלות־תרשיחא, ומתגוררת זה ארבע שנים עם בעלה בחיפה. הראשון ששמע ממנה את הבשורה כי תשפוט בליגת העל היה אביה, האני, שופט כדורגל ותיק שעדיין פעיל. ממנו היא שאבה את האהבה הגדולה לתחביב שהפך למקצוע. "מגיל קטן אבא היה לוקח אותי לעבודה במגרשים ונדבקתי בזה. בגיל 16 כבר סיימתי קורס שופטים, וכתלמידה התחלתי לשפוט בליגות הנמוכות. מאז אני מתאהבת במקצוע הזה יותר ויותר".
מה כל כך מושך בו?
"מעבר לאהבה שלי לשיפוט, פתאום התחלתי להרוויח כסף משלי, והתלהבתי גם מזה. האמת? לא תיכננתי להגיע לאן שהגעתי".
ומה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"שוטרת. כשגדלתי אפילו עברתי מבחנים במשטרה והתקבלתי, אבל מהר מאוד הבנתי שזה עלול להתנגש עם הכדורגל וגנזתי את הרעיון. לפחות נשארתי עם משרוקית. יש לי גם תואר במשאבי אנוש ואולי בעתיד אעסוק בזה".
וכשתרצי להפוך לאמא השיפוט יפריע?
"אין לי בעיה להיכנס להיריון ולקחת שנה הפסקה למען המטרה החשובה הזו, ואז לחזור להיות שופטת כדורגל עד הפנסיה, או עד שיודיעו לי שזהו. לא אוותר על החלום ואהיה גם אמא־שופטת".
מה אומר בעלך על העיסוק?
"הוא לא אוהב כדורגל בכלל, לא מתחבר לזה ולא מגיע למשחקים, אבל תמיד מפרגן ותומך. בעבר, כשקיללו אותי, הוא היה מתעצבן ושואל למה אני צריכה להיות במקום שבו לא נותנים כבוד לנשים. היום גם זה עבר".
איך באמת את מתמודדת עם הקללות?
"כששומעים את שמי לא חושבים שאני ערבייה. היה משחק שמישהו הטיח בי דברים בערבית. ישר עניתי לו, ואמרתי שהבנתי כל מילה. הוא היה בשוק ושתק, כך שהשם הוא גם הנשק הסודי שלי".
"שלא יזכרו שהייתי שם"
מה את מייצגת יותר, את הנשים או את המגזר?
"את הנשים כמובן. להיות אישה בתחום שאנחנו מעטות בו, זה יותר מנפלא. אף פעם לא ראיתי את זה ככה. בן אדם הוא בן אדם ולא משנה מעבר לזה. נכון שאפשר לקרוא לזה סוג של לשבור תקרת זכוכית, פורצת דרך, אבל זה לא מה שחשוב ולא צריך הגדרות. עבדתי קשה וביושר כדי להגיע למעמד שלי".
רוב הנשים שעוסקות בכדורגל שמעו מהיציעים את ההערה "יא גבר".
"לא נפגעתי אף פעם אישית. דווקא יש כאלה שכאשר עומדת מולם שופטת זה משדר להם קצת רוגע, ויש גם מי שמפרגנים אפילו אחרי הפסד, אולי כי אני בחורה".
הערב תפגשי כמה דמויות מוכרות בכדורגל הישראלי.
"זה באמת כבוד בשבילי, אבל אני באה לעשות את העבודה שלי ולא נותנת חשיבות למי שמסביב".
מתי יפסיקו להתרגש משיבוץ של שופטת בליגת העל?
"למרות שיש יותר מודעות ויותר בנות בתחום, זה עדיין לא מספיק. אני תמיד מעודדת בנות להצטרף".
חוץ מההיסטוריה שתעשי, מה תרצי לקחת מהמשחק הערב?
"לא רוצה שיזכרו שהייתי שם. שלא אשפיע. אם אעביר את המשחק כמו שצריך, אשמח לקבל עוד הזדמנויות בליגת העל".
