כמו פזמון חוזר. שוב שומעים אותם תירוצים, אותן אמירות ובעיקר אותו זלזול של שחקנים ופרשנים ביריבות לפני ואחרי משחקי נבחרת. "מי זאת סלובקיה?", "כמעט הבסנו את סקוטלנד", נאמר בין היתר. ההתבטאויות האלה לא רק מצחיקות ומעלות גיחוך, אלא גם משקפות מגמה. אותה מגמה הגורמת לכדורגל שלנו ולתרבות הספורט בכללותה להישאר תקועים במקום ואולי אף ללכת אחורה.
בהרבה מקרים אנחנו מזלזלים. אנחנו רואים את עצמנו כנבחרת טובה יותר מהאחרות, בין אם במדובר ברמת הנבחרת, ובין אם ברמת הקבוצות לפני מפגשים עם קבוצות מאלבניה וקפריסין.
נכון, יש לנו שחקן מפתח מצליח כמו ערן זהבי שמחורר רשתות בליגה בסין. ונכון שמנור סולומון מכבב בליגה האוקראינית. עילאי אלמקייס ומונס דאבור משחקים בליגה הגרמנית. אבל זה שאתה מתאמן בקבוצה אירופית לא הופך אותך לשחקן גדול. הבעיה של נבחרת ישראל והשחקנים הישראלים היא בראש.
אנחנו מאמינים שאנחנו יותר טובים ומופתעים כל פעם מחדש כשזה לא קורה. לא יעזור גם אם נביא מאמן אגדי כמו פפ גווארדיולה ומנהל מקצועי ברמה של אלכס פרגוסון. כל עוד לא נשנה את הגישה שלנו, נכבד את היריבות, נבוא עם טיפה ענווה וכבוד לכל משחק מול נבחרות אחרות, שום דבר לא ישתנה. הגיע הזמן שנפסיק נחשוב שאנחנו משחקים מול קבוצות של דייגים ונגרים.
רק כאשר נשנה את תרבות החשיבה שלנו נוכל להתקדם ולפתח את תרבות הספורט בארץ. רק אז יוכלו הנבחרת והקבוצות הישראליות להתקדם במפעלים האירופיים.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
