בלילה שבין רביעי לחמישי, פיניקס ניצחה את מילווקי 124:125 כשהיא מוחקת פיגור של 12 נקודות בהפסקה ומתגברת על משחק מפלצתי של יאניס אנדטוקומבו (47 נקודות). הבאקס היא אחת מאריות הליגה, מדורגת שנייה במזרח ומועמדת לאליפות. אבל הסאנס לא פראיירים. הם מדורגים במקום הרביעי במערב (אחרי שתי הקבוצות מלוס אנג'לס ויוטה), כשרק נצחון אחד מפריד בינם לבין המאזן של הבאקס.
ובכל זאת, מבט בדפי הסיקור של המשחק באתרים ובעיתונים שונים מגלה עובדה מפתיעה: רוב הסיקור מתייחס לקבוצה המפסידה, לקלעיה, ולשאלה כיצד הצליחה להפסיד את ההזדמנויות שניתנו לה בסוף המשחק.
בסוף הכתבה, כמעט בתור הערת אגב, מוזכרים קלעיה של הקבוצה המארחת והמנצחת. חיפוש בגוגל על משחקים קודמים העונה מגלה שמדובר בשיטתיות. למרות שניצחה ב-60 אחוז ממשחקיה (9:15), אף אחד לא סופר את פיניקס באמת. היא האנדרדוג בלי קשר למאזן, שזה המקום שכריס פול (35) מרגיש בו הכי בנוח. להגיע משום מקום ולנצח כנגד כל הסיכויים.
מנהל קליניקות לכדורסל במדבריות אמריקה
פול לא אמור להיות בכלל בפיניקס. הוא אמור להיות שם רק אם לידו בסגל היו עוד לפחות שתי אגדות שביחד היו לוקחות את הקבוצה למאבק אליפות. אלו לפחות היו התוכניות לפני עשור, כשלברון בנה קבוצות לאליפות והשם של פול נקשר לכל פרויקט נוצץ כזה.
אבל איכשהו פול נתקע בקליפרס ויוסטון בשנים שבהן גולדן סטייט שיחקה כדורסל עתידני. בשתי הקבוצות הללו פול המשיך לבנות את הקייס שלו כאחד מחמשת הרכזים הטובים בכל הזמנים (שם גם ביסס את כינויו "פוינט גאד", הרכז האלוהי). אלו לא היו רק השמירה, טבלאות הסטטיסטיקה המפוצצות, היכולת למצוא תמיד את האיש הנכון, בזמן הנכון, הקליעה מחצי מרחק, המנהיגות והקשיחות המנטלית. פול היה הדבק שחיבר את כל החלקים של הקבוצה על המגרש.
פול גרם לשחקנים סביבו להבין מה באמת תקרת הזכוכית שלהם. על המגרש הוא לא היה אישיות נחמדה. הוא רב לא מעט עם היריבים, אבל גם עם חבריו לקבוצה. אם החבר לקבוצה היה מוכן לתת את העבודה וההשקעה הדרושה כדי למצות את עצמו, פול היה שם כדי לתת לו את האסיסט הדרוש. בלייק גריפין מעולם לא הצליח לשחזר את היכולת שלו בלי פול. מדיאנדרה ג'ורדן הוא הצליח לעשות שחקן לגיטימי. ג'יימס הארדן הוא סופרסטאר גם בלי פול, אבל איתו הוא שיחק התקפה פנטזיונרית. כשיוסטון החליפה את פול בווסטברוק, הארדן הבין למה ג'וני מיטשל התכוונה כשהיא שרה: "אתה אף פעם לא יודע מה שיש לך, עד שזה נעלם".
המעבר לאוקלהומה סיטי בשנה שעברה ולפיניקס השנה, השנים ה-15 וה-16, בהתאמה, של פול בליגה, הן אולי פסגת הקריירה שלו. ההפסקה מהמרוץ לאליפות עשתה לו רק טוב. בשנתיים האחרונות פול מנהל במדבריות אמריקה קליניקות לכדורסל. הוא לוקח סגלים ששווים מקום גבוה בדראפט, ופשוט סוחט מהם את הכישרון. באוקלהומה סיטי זה הספיק לפלייאוף מפתיע. פיניקס ניצחה אמנם בכל משחקיה ב"בועה" בשנה שעברה, אבל לא הגיעה לפלייאוף. ההגעה של פול שידרגה אותה למקום רביעי במערב האיכותי.
כמו באוקלהומה סיטי אשתקד, פיניקס משחקת השנה מבוא לכדורסל: בחירת זריקות נכונה, ירידה באיבודי הכדור והתייצבות בצמרת הליגה ביחס אסיסטים-איבודים. ואולי הנתון הכי מדהים: לפיניקס יש שבעה שחקנים עם מאזן דו ספרתי של נקודות. דווין בוקר, שהיה סופרסטאר ומכונת נקודות גם לפני פול, הסכים לוותר על האגו ועל הסטטיסטיקה האישית כדי למקסם את הפוטנציאל הקבוצתי.
פול הוא מכונת האמת של כל סגל שהוא מצטרף אליו. פתאום דיאנדרה אייטון מסביר למה פיניקס השקיעו בו בחירה כל כך גבוהה בדראפט (בכלל, אם קוראים לך דיאנדרה, רוץ לשחק עם פול), מיקל ברידג'ס הוא אחד משחקני ההגנה-התקפה הכי טובים בליגה, ג'יי קראודר, דאריו שאריץ', עבדל נאדר, פרנק קמינסקי, וקמרון ג'ונסון הפכו את פיניקס ליריבה קשוחה ואיכותית שאם לא תקרה לה תקלה משמעותית תגיע לפלייאוף בפעם הראשונה מזה עשור.
"כריס פול הוא שיעור לחיים, בית ספר לנאמנות"
פיניקס פתחה את העונה במאזן של שמונה ניצחונות ושמונה הפסדים. חלק מההפסדים היו תוצאה של יכולות מזעזעות שלה ברבע האחרון. הנה עוד תחום שפול הצליח להנחיל: משחקים מנצחים בשש הדקות האחרונות, לא בחימום. מאז ניצחו הסאנס בשבעה משחקים, מהם ארבעה ברציפות, והפסידו רק באחד. חוץ ממילווקי, גם ניצחונות אחרים היו ניצחונות של איכות: פעמיים בדאלאס, נגד גולדן סטייט ונגד בוסטון. הם הושגו כשהקבוצה סובלת ממכת פציעות. אבל ההנהלה דאגה לסגל עמוק.
התרומה של פול? אין תירוצים. הרכז, אולי עדיין בטראומה מהשיטה ביוסטון, הוריד כמעט לחלוטין את התלות בשלשות. מהמקום התשיעי בליגה בקטגוריה, פיניקס ירדה למקום ה-26. היא ביצעה קפיצה הפוכה בקטגוריות הבאות: נקודות בצבע, נקודות בהתקפות מתפרצות ומקו העונשין, קטגוריות שהן תכלית המשחק של פול, קטגוריות שהופכות את פיניקס לקבוצה בלתי צפויה לחלוטין בהתקפה. ואולי הדבר היפה ביותר בקבוצה הזו, שאפילו היא עדיין לא יודעת מה האופי שלה בעצמה. קבוצה בגדילה.
פול הוא כבר לא השחקן שהיה. הכוח המתפרץ כבר לא שם, הקליעה משלוש כבר מתפיידת, כל תכונות הכדורסל הקטלניות שלו הורדו לדרגת יציב. אבל אלו השנים שבהן ספורטאי מתחיל להבין כמה הצד המנטלי שלו יכול להיות נאמן ברגעים שבהם הגוף מתחיל לבגוד. פול הפך מחבר לקבוצה למנטור. במקום להקשיב לצרכים של עצמו, הוא פינה יחידות האזנה ותשומת לב למה שהצעירים סביבו צריכים כדי להשתפר. הוא מלמד אותם איך להתאמן, איך לשמור על הגוף, מה לעשות עם הכסף ועל המחויבות לקהל. "לשחק, להתאמן, להיות כל יום עם כריס פול, זה לא רק בית ספר", אומר בוקר, "זה כאילו שמישהו מאוד אוהב אותך כדי לגרום לסיטואציה הזו לקרות. זה כבוד בשבילנו שהוא פה. שיעור לחיים, שיעור בחמלה, שיעור במקצוענות, בית ספר לנאמנות".
מונטי וויליאמס, מאמן פיניקס ומי שאימן את פול בעונה האחרונה שלו בניו אורלינס, התראיין ל"יאהו ספורט" וסיפר על אנדקוטה שמתארת את הרכז הוותיק: "שנה אחרי שעזב הוא הגיע עם קבוצתו החדשה למשחק בניו אורלינס. במהלך המשחק אוהד זרק עלי בוטן. המשחק נעצר, והאוהדים סימנו מי זה האוהד שזרק את הבוטן וכולנו עצרנו את השחקנים שלנו כדי שלא יסתערו על האוהד. פתאום אני קולט שכריס רץ אל האוהד כמו משוגע כדי להגן עליי, אפילו שהייתי המאמן של הקבוצה היריבה. שנים שמרתי על הבוטן הזה. הוא הזכיר לי מה זו נאמנות, מה זה כשיש לך אח לחיים שיהיה בפינה שלך לעזור. לא משנה מהן הנסיבות".
פול יסיים כנראה את הקריירה שלו ללא תואר. פיניקס היא לא קבוצה טובה כל כך, והתחרות איכותית מדי, אבל לפעמים המורשת שאתה משאיר היא הרבה יותר מכמות הזכיות שלך באליפות, ממספר הנקודות שקלעת, כמות מדליות הזהב האולימפיות שענדת ומספר הפרסומות בהן השתתפת. לפעמים המורשת שלך היא מה שהשארת.
הנה הסיפור הכי מפורסם על פול: בשנה האחרונה שלו בתיכון, סבו נרצח. פול עלה למשחק, ואחרי הנקודה ה-61 מקו העונשין הוא פשוט ירד ישר לספסל, מוצף בדמעות. סבו היה בן 61 כשנרצח.
