כן, זה קרה, אמנם לאחר 9,000 פעמים שזה לא קרה, אבל הפעם זה אכן קרה, ודווקא במשחק חידוש הפרמייר-ליג באנגליה: טכנולוגיית קו-השער קרסה; האמצעי שנחשב למהימן ואמין ביותר להכרעה בסוגיה האם הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער בין עמודיו, כשל בתפקידו.
זה קרה בהתמודדות בין אסטון וילה לשפילד יונייטד, כאשר התוצאה הייתה 0:0. לקראת סיום המחצית הראשונה, שחקן שפילד אוליבר נורווד בעט בעיטה חופשית, והכדור המסובב נע אל צדו הרחוק של שערה של אסטון וילה. השוער אוריאן נילנד נראה קולט את הכדור, אך נתקל קלות בשחקן קבוצתו קיילן דייויס שבא לגונן על שוערו מפני הופעת שחקן יריב. מן המגע בין השניים נילנד נהדף לאחור, ונסוג אל תוך שערו. השוער הספיק להדביק את הכדור שבידיו לקורה, לאחר שכבר עבר במלוא היקפו את קו השער, חילץ עצמו ומיהר להמשיך במשחק. שחקני שפילד יונייטד הניפו ידיהם בציפייה לאישור שער, אך השופט מייקל אוליבר הראה להם כי לא קיבל איתות מתאים בשעונו (לאחר המשחק אמר כי חש שהכדור חדר לשער, אך בהיעדר איתות, הספק נותר).
אבל השער הובקע גם אם לא אושר; חברת הוק-איי, יצרנית הטכנולוגיה, הודתה בכשל של שבע המצלמות שהוצבו באצטדיון לצרכי זיהוי הבקעתו של שער, והביעה התנצלותה בפני שפילד יונייטד. עם זאת, הסיפור האמיתי איננו תפקודה של המערכת הטכנולוגית, אלא חולשת אנוש – הביטול העצמי הכמעט אוטומטי של האדם, אל מול המחשב והטכנולוגיה ה"גבוהה".
אוליבר, בכיר שופטי הכדורגל האנגלים, לא היה בעמדה מתאימה להכריע בוודאות בהיעדר סימון מתאים (הוא ניצב במרחק רב, יותר מ-20 מ', מן הנקודה שהכדור חצה בה את קו השער, כאשר דבוקת השחקנים משתי הקבוצות משבשת את נתיב הראייה). לעומת זאת, סטיוארט ברט, עוזר השופט הבכיר בשלישייה מס' 1 באנגליה (שבוודאי נראה אותה בכל הטורנירים הבכירים שאופ"א מארגנת), היה על קו הרוחב, ליד דגל הקרן, בזווית מושלמת, כאשר אין גורם כלשהו בינו לבין הקורה הקרובה שהכדור חדר לשער בקרבתה. הוא העדיף לסמוך על איתותה של המערכת, למרות שמן הסתם ראה שהשער הובקע.
גם שופט הווידיאו היה בדרג בינלאומי ומבכירי השופטים בליגה. פול טירני היה אמור לראות, לפחות בשידורים חוזרים, שהשער הובקע. התערבותו הייתה בוודאי עונה על הדרישה האומרת כי במקרה של "שגיאה ברורה ו-ודאית", שופט הווידיאו צריך להסב את תשומת לבו של הצוות במגרש על מנת לתקן אותה. אלא שאנשי פיפ"א והתאחדויות מקומיות שונות נתנו אמון עיוור בטכנולוגיית קו השער. לפיכך, בהנחיות שבפני שופטי הווידיאו, רשימת השגיאות הנתונות להתערבות כוללת נבדל, נגיעת יד, הרחקת שחקן ועוד, אך אין בה התייחסות כלשהי לרגע החשוב ביותר, לאירוע שאמור להגשים את תכליתו ומטרתו של משחק הכדורגל – הבקעת שער. זאת משום שבפיפ"א משוכנעים כי לנושא שער ואישורו ישנו גורם "אל-אנושי ועל-אנושי" אוטומטי - טכנולוגיית קו השער.
שני שופטי כדורגל בכירים סירבו, ב"רגע האמת", להפעיל שיקול דעת ולאכוף אותו על "פלאי הטכנולוגיה". במגרש, ברט החליט להכפיף את מראה עיניו להוק-איי, אולי כי הורגל לסמוך על האיתות האוטומטי ו"חונך" בהתאם; לטירני, באולפן הסגור, נותר פרק זמן סביר לבחינת המצב. לכן, אין לו הגנה של ממש, אלא אם בדיחות הדעת של מנג'ר שפילד יונייטד תופסת: כאשר כריס וויילדר נשאל לאחר המשחק לדעתו על האירוע, אמר, בין היתר, "ואז מישהו ב'סטוקלי פארק' [האולפן של שופטי הווידיאו] כנראה הלך לשתות תה".
ב-1986, שופט הקו (כהגדרת התפקיד באותה עת), הבולגרי דוטצ'ב, ראה היטב את נגיעת היד המכוונת של מראדונה בהבקיעו את שערה של אנגליה. הוא העדיף שלא להסב את תשומת לבו של שופט המשחק, בן-נאסר מטוניסיה. לדוטצ'ב היה אינטרס מובהק, בהיותו מבכירי השופטים באירופה (השתתף גם בטורניר הגביע העולמי ב-1982): בן-נאסר "ייפול", וכך יישארו פחות מועמדים לניהול המשחקים בשלבים הגבוהים יותר. מזימתו לא צלחה. גם הוא סיים את הופעותיו בטורניר לאחר שריקת הסיום למשחק זה. לפחות נשארנו עם "יד האלוהים".
ב"וילה פארק" וב"סטוקלי פארק" לא היה מדובר באינטרסים, במזימות או בשאיפות אפלות, אלא בהישענות מופרזת על טכנולוגיה שכשלה, למרות שמראה עיניים היה צריך לעורר בני-אדם (מומחים בתחומם) לפעולה נכונה. וכך, אם ממשחק זה יישאר משהו בזיכרון הקולקטיבי, יהיה זה הרגע הראשון, ובינתיים היחיד, שטכנולוגיית קו השער כשלה בו, אך האדם נמנע מ"להעמידה על טעותה".
