לאחרונה קיבלתי טלפון על הבוקר, אבל ממש באישון בוקר, מחבר ותיק. "רפאל! מה שלומך? אני מקווה שאתה יושב טוב, כי לא תאמין למה שאני הולך לספר לך". כך, בלי יותר מדי הכנה ובזבוזי זמן, פתח את השיחה מרטין. הוא עיתונאי ספרדי, עוד אחד מהדור שלי. קשר חזק שנשמר כבר עשרות שנים. הייתי משוכנע שהוא רוצה לעדכן אותי באיזה פרט לקראת המפגש בין ספרד לישראל במוקדמות אליפות אירופה בפולין. אבל הוא בא עם מידע אחר: "תרשום מילה מילה ממה שאני אומר לך. אגדת הכדורסל פאו גאסול, גדול כדורסלני ספרד לדעתי בכל הזמנים, חוזר לשחק בברצלונה, מועדון נעוריו, אחרי הפסקה של 20 שנה, וגם בנבחרת הלאומית לקראת אולימפיאדת טוקיו. אתה קולט? שאראס ייתן הוראות לגאסול. תאמין לי, זו לא מתיחת 1 באפריל".
הפתיח הזה רק בא ללמד אתכם על הטירוף האמיתי שמורגש בספרד בימים אלה בעקבות המהלך. זו לא סתם עוד חתימה, עוד שחקן גדול שחוזר מה-NBA בניסיון לעזור לברצלונה לזכות העונה ביורוליג. מדובר בשחקן מסוג אחר לגמרי, אחד שסוגר מעגל בקטלוניה, המקום שתמיד נשאר בלב שלו. הוא כבר עלה על הפודיום עם הנבחרת בשלוש האולימפיאדות האחרונות, ואם המשחקים בטוקיו אכן יתקיימו, והוא יוכל לעשות זאת שוב, וכנראה שלאחר מכן יפרוש ברגע שיחנוק מדמעות את האוהדים - ויכול להיות שלא רק אלו הספרדים. זו המטרה שלו, בשביל זה הוא חזר הביתה, כדי להיכנס לכושר הטוב ביותר לקראת הקיץ. אין מה לעשות - בגיל 40, ואחרי פציעה קשה בכף הרגל, פאו הבין מתי לוותר על ה-NBA. פה ושם עוד הוזכרו קבוצות שמעוניינות בו בתור חיזוק מנוסה לסגל, אבל בשורה התחתונה הוא לא שיחק כבר שנתיים, מאז מארס 2019 במדי מילווקי.
4 צפייה בגלריה
ההודעה על חזרת גאסול לברצלונה. תמיד נשארה בית
(צילום מסך מתוך חשבון הטוויטר של ברצלונה)
ואם אתם חושבים שכמו שאר הסופרסטארים של הסגל הטוב באירופה, גאסול הולך לגרוף פה ערימות של כסף, אז תחשבו אחרת. האיש שבעונת 2012/13 השתכר לא פחות מ־19.2 מיליון דולר בלייקרס, עושה את זה בשביל הנשמה, כפי שאמר לי מרטין: "כל בן אדם הגיוני יחשוב שמדובר פה בחוזה של מליונים, אז לידיעתך, הוא קיבל חוזה מינימום עד סוף העונה, בסכום מגוחך של 68,337 יורו!" האמת היא שעם המיליונים שעשה בקריירה הארוכה שלו הוא יכול לשבת שנה שלמה, ואולי עד סוף חייו, במלון באקפולקו וליהנות מהחיים, אבל כמו שאמר: "הכדורסל בדמי. זו הולכת להיות העונה של ברצלונה, ואנסה לעזור לה".
פאו הוא המבוגר מבין שני האחים הפנומנים של הכדורסל הספרדי, כשאחיו הצעיר מארק עדיין משחק בלייקרס. שניהם זוכים לאהדה בלתי רגילה בספרד, לא מעט בזכות העובדה שההצלחה לא שינתה אותם, והם נותרו צנועים ומחויבים מאוד לכדורסל הספרדי. אם לא היה מדובר בהתנגשות תאריכים, פאו מעולם לא דחה זימון לנבחרת. פגשתי אותו במספר אליפויות אירופה בהן נטל חלק, והצלחתי לתפוס אותו לכמה ראיונות קצרים. המוטו שחזר: "זה לא אני, אלו החברים, הנבחרת כולה. זו הנבחרת של המדינה כולה, לא של גאסול. מה שמייחד אותנו ומביא לנו הצלחות זה הביחד".
אבל היה מקרה אחד בו פאו גאסול לקח על עצמו את ספרד כולה. זה קרה ביורובאסקט 2015, חצי הגמר מול המארחת צרפת, המשחק הגדול בקריירה הבינלאומית של גאסול ואולי בקריירה בכלל. הקהל המשולהב דחף נבחרת מעולה שכללה את טוני פארקר, רודי גובר, ננדו דה קולו, ניקולה באטום ועוד, אבל פאו התפוצץ עם 40 נקודות - בדיוק חצי מהכמות שקלעה כל הנבחרת - ובהופעה פנומנלית הוביל אותה ל-75:80 בהארכה ולגמר. זה היה משחק בו הוא לא היה מסוגל לטעות. בגמר, ליטא כבר הייתה קטנה על הספרדים בדרך לזהב.
זו הייתה אחד משלוש זכיות שלו עם ספרד בזהב האירופי, לצד שתי מדליות כסף ושתיים מארד. באולימפיאדות ראינו אותו כאמור לוקח פעמיים כסף ועוד ארד, וב-2006, שהייתה גם השנה בה נבחר לראשונה באולסטאר ה-NBA, הוא וספרד חגגו זכייה מפוארת באליפות העולם (כשפאו, איך לא, מוכתר לשחקן המצטיין של הטורניר). אימפריה. בליגה הטובה בעולם, כמובן, ההישגים היו גדולים לא פחות. הסנטר נבחר שלישי בדראפט 2001 ע"י אטלנטה, הועבר מיד לממפיס תמורת שאריף עבדור-ראחים, והפך מיד לשחקן הזר הראשון שזוכה בתואר רוקי השנה. הוא לקח שתי אליפויות עם הלייקרס, שיחק גם בשיקגו, סן־אנטוניו ומילווקי ונבחר שש פעמים לאולסטאר.
האם המסע המופלא יסתיים בזהב האולימפי שהוא מחפש? נשאיר את הסיכום למאמן האיטלקי האדיר של נבחרת ספרד, סרג'יו סקאריולו: "אני סומך עליו, הוא יוסיף את מה שחסר לנבחרת".
