גם בגיל 85, הסוכן הישראלי יורם יחיאלי עדיין פעיל – ותאמינו או לא, הוא אפילו חתום על העברתו של עוז בלייזר למכבי ת"א הקיץ. טיפוס מיוחד וחד־פעמי, שבזכותו מכבי ת"א ככל הנראה הייתה נשארת עם גביע אירופה אחד פחות, ואחד הניסים הספורטיביים הגדולים בתולדות המדינה מעולם לא היה נברא.
לפני 24 שנה בערך לחש לי מישהו באוזן שמכבי ת"א מתעניינת בשחקן מהליגה השנייה וקרובה להחתים אותו. לא סתם ליגה שנייה – בית"ר מגדל העמק האנונימית. הידיעה התפרסמה בהבלטה באחד מעיתוני שישי, ומכבי ת"א – כהרגלה – הכחישה את הסיפור. מי שלא היה מוכן לוותר על החתמתו אז היה צביקה שרף, שקיבל את הקבוצה באמצע העונה אחרי שנאלץ לעזוב את לימוז' הצרפתית. וכך דרק לאנוריס שארפ, שם שמטריף עד היום כל אוהד צהוב, מצא את עצמו בהיכל.
הגעתו של דרק לארץ הייתה מקרית. יחיאלי היה אז בקשר עם המאמן של מכללת דרום פלורידה, דרכו הביא כמה שחקנים לישראל. "עשה לי טובה", אמר המאמן, יש לי שחקן טוב בשם דרק שארפ, שלצערי איש לא מתעניין בו. נסה למצוא לו קבוצה בישראל". יחיאלי הלך על זה, ואת 3 העונות הראשונות שלו בארץ עשה דרק בליגה השנייה. יכולת הקליעה הווירטואוזית שלו בלטה מיד, והוא היה הקלע הבולט בשתי הקבוצות הראשונות שלו בארץ. לשיאו הגיע בשני משחקי גביע המדינה עם מגדל העמק נגד מכבי ת"א (מעל 30 נקודות בכל אחד). המאמן מולי קצורין והמנהל המקצועי רלף קליין התלהבו מהיכולת שהפגין, ומאוחר יותר כשהגיע שרף, הוא צפה בקטעים של שארפ ממכבי חדרה והתרשם.
ההמשך ידוע: שארפ זכה עם מכבי ת"א ב־3 אליפויות אירופה, 13 אליפויות ו־11 גביעים, ואפילו שימש כעוזר המאמן בין 2011 ל־2013. וכמובן שמעל כל הנתונים זוהר רגע מכונן אחד של הכדורסלן הנפלא הזה, שתמיד האיר פנים לכולם עם חיוך רחב: אותו סל מטורף מול ז'לגיריס ב־2004, שסידר למכבי הארכה, ממה עלתה לפיינל־פור וזכתה ביורוליג. לא במקרה זכה שארפ בפרס הוקרה מטעם היורוליג ומינהלת ליגת העל כאחד הסמלים הגדולים של מכבי ת"א בכל הזמנים. הוא סיים את הקריירה בגיל 40, מה שהפך אותו לשחקן המבוגר ביותר שמופיע במדי מכבי.
אבל בואו נחזור רגע ליחיאלי, האיש שמאחורי ההצלחה, כי מדובר כאן בסיפור הזוי לחלוטין. בצעירותו הוא שיחק כדורסל בהפועל חיפה, בין 1951 ל־1960, ובשנות ה־60 עשה מעבר לאימון. אחרי שסיים לימודי הנדסה בטכניון, יחיאלי התקבל לעבודה בסולל בונה, ויצא כשליח מטעמה לאפריקה. בניגריה גילו מהר מאוד את כישוריו הארגוניים־ספורטיביים, והוא הוביל את איבדן לאליפות ניגריה ב־1962. אבל רגע – לא רק שעשה את כל זה בהתנדבות ובשעותיו הפנויות, אלא שגם מדובר היה בקבוצת כדורגל! יחיאלי לא הסתפק שם בכדורסל.
ב־1963 חזר לארץ והציל את מכבי חיפה (הפעם בכדורסל מירידה לליגה השנייה), לפני סיבוב נוסף בניגריה בו עזר להניח את היסודות לענף במדינה. בביקור הזה הגיע סיפור מדהים אחר: יחיאלי מונה לאמן את קבוצת רשות השידור המקומית, ונקלע לתקרית עם המועדון הסורי של לאגוס, שמחה נמרצות נגד מינויו של הישראלי. היריבה סירבה לעלות למשחק והעניקה ליחיאלי ניצחון טכני. זה דווקא לא מתאים לדרך הקבועה שלו: "אני לא מאמין בקיצורי דרך", הוא תמיד אומר.
