אורי גלין (לימים לאוריון גלין-גלר), מהאתלטים הראשונים שייצגו את ישראל באולימפיאדה, הלך היום (שני) לעולמו בגיל 93 והותיר אחריו אישה ושני ילדים.
גלר אלוף ישראל 6 שנים ברציפות ושיאן ישראל בזריקת דיסקוס, שירת בפלמ"ח לפני קום המדינה והשתתף במבצע יפתח - כיבוש הגליל. עם שחרורו מצה"ל הוא התמקד בשני תחומי פעילות ששבו את ליבו: הטייס והספורט.
הוא סיים קורס טייס אזרחי והחל בפעילות אתלטית באגודת הפועל פ"ת. עד מהרה הוא התרכז במקצועות הכוח ובמיוחד בלט במקצוע זריקת הדיסקוס. התקדמותו הייתה מהירה מאוד ובתוך זמן קצר הוא זכה ארבע פעמים ברציפות בתואר אלוף ישראל (בין השנים 1952 עד 1956).
ב-19.4.1952 הוא שבר לראשונה את השיא הישראלי של זאב שטיל בזריקת דיסקוס והעמידו על 43.28 מ'. מאז הוא שיפר את שיאו שלו עוד חמש פעמים עד אשר קבע תוצאה של 48.03 מ'.
בזכות הישגיו צורף גלין-גלר למשלחת האולימפית הראשונה של ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952. בסוף שנות החמישים עבר גלין-גלר לארצות הברית שם סיים בהצלחה את לימודי הרפואה. הוא המשיך בקריירה אקדמאית באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה שם שימש כפרופסור לאנטומיה.
באמצע שנות השמונים שב אוריון-גלר לישראל, התיישב בכפר סירקין ועסק בהתנדבות בתחומי פעילות שונים, אשר העיקרית בהם - הקמת עמותת ש.א.י. (שוחרי אתלטיקה בישראל).
אוריון הצליח לסחוף אחריו מכוח אישיותו הכריזמטית, מרצו ודבקותו במטרה, רבים וטובים ובמשך השנים הצליח לגייס עבור האתלטיקה בישראל מאות אלפי שקלים אשר הוקדשו לחלוקה בקרב אתלטים צעירים. כמו כן היה יו"ר איגוד האולימפיאנים במשך שנים רבות כשייצג את ישראל בעולם בפעילויות השונות בתחום.
ב-1954 היה מעורב באסון המעגן כשמטוסו התרסק לתוך העצרת לחנוכת האנדרטה לזכר הצנחן פרץ גולדשטיין, ו-17 אנשים נהרגו. ראש הממשלה דאז משה שרת היה בקרבת מקום אך לא נפגע. גלין עמד למשפט אזרחי והואשם בגרימת מוות ברשלנות. הוא זוכה לבסוף על-ידי בית המשפט.
