נבחרת ישראל אמנם הפסידה אמש (ראשון) לספרד 78:73 במשחק האחרון של מוקדמות יורובאסקט 2022, אבל בראייה כללית אין בכלל ספק שמדובר בקמפיין מוצלח למדי מצד עודד קטש ושחקניו, שסיימו במקום הראשון בבית שלהם לפני הספרדים, פולין ורומניה.
רגע אחרי ולקראת האליפות היבשתית בקיץ הבא, הגיע הזמן לסכם את ששת המשחקים בקמפיין, ובעיקר להביט אל עבר הטורניר.
הרבה מעבר לציפיות
כשנבחרת ישראל הוגרלה ב-29 ביולי 2019 לבית אחד במוקדמות היורובאסקט עם ספרד, פולין ורומניה, היה די ברור שהמטרה היא לסיים במקום השלישי (שלוש מתוך הארבע עולות לאליפות). בטח שחודש וחצי אחרי ההגרלה הספרדים זכו בגביע העולם בסין, והפולנים הדהימו את כולם כשסיימו במקום השמיני. לכן העובדה שהחבורה של עודד קטש סיימה את המוקדמות במקום הראשון היא ללא ספק הישג.
גם אם המצקצקים יגידו שלאור המלחמות בין פיב"א ליורוליג, והעובדה שב-NBA לא מאשרים לשחקנים להגיע באמצע העונה לחלון הנבחרות, סייעו לישראל, עדיין מדובר בחתיכת ציון דרך. כמו שלספרדים היו חיסורים רבים (שיחקו עם הסגל השלישי או אפילו הרביעי באיכותו במהלך הקמפיין), גם קטש נאלץ להסתדר לאורך רובם המוחלט של המשחקים ללא שחקני מכבי ת"א ודני אבדיה.
הסגל ליורובאסקט
אם תהיה אפשרות להביא לאליפות בקיץ הבא את השחקנים הכי איכותיים שיש לישראל להציע, כלומר שאבדיה יקבל אישור מוושינגטון וויזארדס לשחק, טי.ג'יי ליף ירצה להגיע ושאר השחקנים המשמעותיים, טפו טפו טפו, לא יהיו פצועים, הנבחרת תציג את אחד הסגלים הכי טובים שהיו לה אי פעם.
ברמה כזאת שככל הנראה חצי משחקני הסגל שלקחו חלק בקמפיין המוקדמות, והובילו את ישראל לטורניר היבשתי, לא יהיו ביורבאסקט, שכן אבדיה, ליף, יובל זוסמן ועוז בלייזר צפויים להיות בפנים, ואולי גם ג'ון דיברתולומאו ושון דוסון. בחירת הסגל תהיה בהחלט מעניינת ולא מעט שמות איכותיים צפויים להישאר בחוץ, מה שמראה על העומק שנוצר בכדורסל שלנו.
עמדת המאמן
אולי הנושא הכי פיקנטי. החוזה המקורי של קטש עם האיגוד נחתם במטרה שיוביל את הכחולים-לבנים ביורובאסקט, אולם האליפות נדחתה בשנה לאור הקורונה, וכך נוצר מצב שקטש עשוי שלא לעמוד על הקווים באירוע הגדול מכיוון שחוזהו מסתיים באוקטובר הקרוב. שתי סיבות מרכזיות עשויות להוביל לכך שקטש לא יהיה המאמן. הראשונה היא מערכת היחסים המעורערת שלו עם האיגוד, בטח אחרי התביעה שהגיש בזמן הקורונה נגד האיגוד, ולאחר מכן משך אותה.
הסיבה השנייה היא החתימה שלו בפנאתינייקוס שטרפה את הקלפים. קטש אמנם הפתיע את כולם כשהודיע שהוא ממשיך בנבחרת למרות שלוח המשחקים של פאו ביורוליג מתנגש עם מוקדמות היורובאסקט, אבל בפועל ביקש הקלות כמו למשל ויתור על היום-יומיים הראשונים ב'בועה' בפולין כדי להישאר עם קבוצתו, דבר שבאיגוד סירבו לו בכל תוקף. לאור הלו"ז העמוס והחופף שצפוי לקטש ולנבחרת, אין באמת סיכוי שהוא יוכל לשלב את שני התפקידים יחד.
בשורה התחתונה, כשקטש או האיגוד יחליטו על פרידה ולא על הארכת החוזה, יש מספיק מאמנים טובים שראויים להחליפו, בין אם זה גיא גודס, שהוא מועמד מוביל ולגיטימי, אריאל בית הלחמי שעשה הצלחות גדולות עם העתודה, וגם דן שמיר, במידה שיסיים את דרכו בניו זילנד טרם היורובאסקט.
סאגת המתאזרח
אם בעבר עניין המתאזרח בנבחרת היה אקוטי נוכח הדלילות בקו הקדמי, הפעם המצב שונה לחלוטין תודות לעבודה שעשה האיגוד מול פיב"א כאשר הצליח לשכנע את מקבלי ההחלטות שג'ייק כהן, בן קרטר וטי.ג'יי ליף לא ייחשבו למתאזרחים, אלא ל"צברים".
לקטש או למאמן הבא של הנבחרת תהיה אפשרות, לפחות איך שזה נראה כרגע, לבחור מבין שלושה מתאזרחים: ג'ון דיברתולומאו, טי.ג'יי קליין וספנסר וייס. מועמדותו של ריצ'רד האוול לא נראית רצינית, גם לאור מצבו הבריאותי, וגם מכיוון שבמידה שליף יהיה ביורובאסקט, ושאר הגבוהים בריאים, אין באמת צורך בגבוה מתאזרח.
