לפני שנה בדיוק אירעה תאונת המסוק המחרידה שבה איבדו את חייהם תשעה אנשים, וביניהם קובי בראיינט ובתו ג'יאנה.
באותו ערב צפיתי בדרבי הכדורסל בין מכבי להפועל תל אביב, כשלפתע היה רחש לא ברור. תוך שניות ניתן היה להבחין שחלק גדול מהקהל השתתק מההלם. מספר דקות לאחר מכן השדרן הביא ידיעה מעורפלת על התרסקות מסוק שבה ככל הנראה נכח גם בראיינט. היה לי קשה להאמין. תוך כדי אני מקבל כמה הודעות מחברים המבשרות על מותו. לאחר בדיקה בכמה אתרים, אני מתחיל להבין את גודל הטרגדיה.
בבוקר שלמחרת האסון יצא לי לדבר עם לא מעט חברים בעבודה על המקרה. אותם אנשים התחלקו לשתי קבוצות: הראשונה כללה כאלה אשר ה־NBA וקובי לא מהווים חלק משמעותי מחייהם, והשנייה אשר צפתה בלא מעט רגעי ספורט בלתי נשכחים של הסופרסטאר.
הקבוצה הראשונה כאבה את התאונה המחרידה, ורצתה ללמוד אודות הכדורסלן. לעומת זאת, האנשים בקבוצה השנייה החלו לשתף זיכרונות וכמובן לדון ביכולותיו ואישיותו. למרות שלא היווה קונצנזוס בקרב אוהדי הכדורסל, היה לו את הקסם שלא הותיר אף אדם אדיש אליו בחייו ובמותו.
בילדותי בראיינט לא היה השחקן המועדף עליי. סטיב נאש היה השחקן שהכי נהניתי לצפות בו, ובלייקרס הייתי במחנה של שאק. למרות זאת, תמיד הערכתי את הממבה השחורה. קובי הצליח להעביר את התשוקה שלו למשחק אל הצופים, ובלי טיפת פוזה. בראיינט היה הפנים של ה-NBA בתקופה שלאחר ג'ורדן, והשגריר הכי טוב שהיה לליגה הכי טובה בעולם.
בראיינט תמיד יחסר לעולם הכדורסל, אך הזיכרונות והרגעים הגדולים מקריירה מופלאה יישארו לנצח.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
