נהג תורן. בואו נודה: עונה שנגמרת כששחקן העונה הוא שוער, זה אקורד סיום קצת מבאס. ג'וש כהן הוא שוער נהדר, הציל פנדלים קריטיים, הביא נקודות חשובות ובכלל נראה כמו אחלה בחור. אבל אנחנו אוהבים את הכדורגל שלנו כשהכוכבים הגדולים שלו נמצאים בצד השני: אלה שמפתיעים בבישול שרק הם זיהו את הזווית, כובשים גולים בקור רוח של רוצח או שדוהרים בדריבל שהשדר לא מספיק למצוא עבורו את המילים. האיש עם הכפפות הוא הבחור האחראי שאנחנו רוצים כנהג תורן, לא כדיג'יי של המסיבה.
גרזן העונה. נכון, ניקיטה רוקאביצה עשה ריצה משוגעת, אבל הקורונה בלמה, דולה חזיזה סיבסב נפלא, אבל לא שמר על יציבות - ועדיין אם כבר הולכים על קונספט הבחור אחראי: יאללה, תנו את הכתר לנטע לביא. גרזן אמיתי שאולץ לוותר על חוזה שמן במוסקבה, כדי לחגוג אליפות בחיפה.
קהל נכבד. יש משהו דביק עד מעצבן בתמונה המוכרת של כדורגלן שעומד בסוף משחק, מתנשף ואומר משהו בסגנון: "אבל אין, הניצחון הזה מוקדש להם. תסתכל עליהם, תסתכל!", ואז המצלמה נודדת אל הקהל המריע. טקס קבוע, גם אחרי ניצחון בחצי גמר ליגת המחוזות כשבטריבונה יש 17 צופים. אבל במקרה של מכבי חיפה הקלישאה היא האמת. יש משהו מרהיב בהליכה העקבית של הקהל הירוק אחרי הקבוצה והתמיכה בה (נוכחות ביציעים ורכישת מינויים) גם בימים שלא הלך. בימים בהם המועדון הפך למקלט לליגיונרים שעשו קופה, לריטואל מביך של התאוששות מאוחרת ומאבק סתמי על המקום השלישי, לספקית תוכן ל"בובה של לילה" ולמטען נייד לאנרגיה של יצפאן. הם שמעו את כל הבדיחות, ספגו את כל העלבונות וחיכו. מגיע להם לחגוג ומגיע להם שהמצלמה תנדוד אליהם.
תסריטי אימים. זוכרים את ההפחדות על האסון הצפוי ב"משחק ההכתרה" קריית-שמונה? את ההיסטריה לקראת חגיגות האליפות? ברור, המשטרה חייבת להיערך בצורה מוקפדת לאירועי ענק - התמונות המזוויעות מהאסון במירון הן תמרור אזהרה חשוב - אבל לפעמים נדמה שעם אוהדי כדורגל האצבע קלה מדי על ההדק. גם לתקשורת יש חלק משמעותי בבניית התדמית, אבל בסופו של דבר ולאורך שנים, אוהדי הכדורגל הם ברובם לא הפנאטים האלימים שעשיתם מהם. תרגיעו ותנו להם לחגוג את האהבה הגדולה שלהם.
פתיחה בדיחה. בואו נלך אחורה ונראה איך הכל התחיל. הצצה אל מחזור הפתיחה של העונה מגלה שני דברים מעניינים: 1. מכבי ת"א הצליחה לעשות "הד טו הד" של הפסדים. בעונת 2019/20 הקבוצה של ולדימיר איביץ' חיכתה עד המחזור האחרון כדי לרשום הפסד ליגה בודד, בעוד זו של יורגוס דוניס סימנה 'וי' שלילי כבר במחזור הפתיחה עם הפסד למכבי פ"ת (יש אנשים שעדיין מנסים להדחיק את התמונה של שרן ייני רודף בייאוש אחרי ליאל עבדה). למעשה, עד המחזור החמישי מכבי ת"א לא רשמה ניצחון, ואז היא פגשה את בני סכנין החבוטה וכבר לא הייתה לה ברירה. מי שיחפש חיזוקים לתזת "נתנו פור למכבי חיפה", רק צריך לנדוד לארכיון ולסטטיסטיקה. 2. אלא שאז הם בוודאי יגלו שבמחזור הפתיחה מי שכן חגגו ניצחונות הן בני יהודה והפועל כפר סבא (הראשונה אף תפסה את המקום בפסגה בתום המחזור). זה לא הפריע להן לרשום ירידת ליגה בשלב מוקדם יחסית. והנה עוד דברים שלא נכנסים בסטטיסטיקה: ניהול מחורבן.
הזר. התנודות החריפות ביחס ובביקורת שקיבל פה פטריק ואן לוון מעידות על שלל אובססיות ותסביכים מאיזור הנפש. הראשונה שבהן היא ההתמכרות למבחן התוצאה. כל עוד מכבי ת"א ניצחה (גם אם במזל או בעזרת טעות שיפוט), רוב הפרשנים פרסו שטיח אדום והפכו אותו לאיביץ' משודרג-פינת גווארדיולה. מרגע שהחלה שמיטת הנקודות הוא הפך לחסר ניסיון בלתי מתפקד שלא מסוגל לנהל משחק. מי שבלט בהתנפלות הוא המאמן הלאומי לשעבר, אלי גוטמן, שהלהט המשונה בו הטיף נגד ואן לוון - דבר שכמעט ולא נראה כשדיבר על מאמנים ישראלים - הריח מקסנפוביה.
פוטבול, בלאדי הל. 1. ועוד משהו על מאמנים זרים. אחרי כל כך הרבה אנשי מקצוע זרים שהגיעו לכדורגל הישראלי, אפשר כבר להרגיע את תסביך הנחיתות ולפתח יחס פחות היסטרי ויותר ענייני כלפיהם. לא כל עקיצה או בדיחה לא מוצלחת של מאמן זר מעידה על התנשאות, ולא כל חילוף מוצלח הופך אותו לתואם יורגן קלופ. בסוף זה רק כדורגל. וזה הרבה.
פוטבול בלאדי הל 2. ההתפרצות של ניר קלינגר בסיום גמר הגביע והתנועה המגונה שלו לכיוון אוהדי מכבי ת"א ראויות לביקורת, הוא צריך להיענש וכמאמן ומנהיג הוא נדרש להפגין יותר שליטה עצמית. כל זה נכון ואני כותב את זה לא רק לצאת ידי חובה. ועדיין, חייבים להודות שזה היה רגע מרהיב של כדורגל. בוטה, אגרסיבי, מלוכלך, אבל עדיין מרהיב. רגע שמזקק בהינף יד אחת שלוחה לשמיים את כל הרגשות, היצרים, הלהט שיש בדבר הזה שנקרא כדורגל. זה הרי בדיוק אותו רגש ולהט שגורמים לאוהדים להמשיך לבוא ולחכות עשר שנים עד שתגיע אליפות, לשחקן לרוץ 70 מטר עם ריאות בוערות ובלי חמצן במוח כדי לעשות גליץ' לכדור אבוד. אלו שני צדדים של אותו מטבע. נכון, לפעמים זה נראה רע, אבל בלי אותו רגש כל מה שנקבל זה מטבע מפלסטיק.
