קשה לומר על ההצלחה של ווסטהאם העונה שהיא סימן לבאות, הצצה לעתיד ורוד עבור המועדון. שום דבר משמעותי לא השתנה, אין כאן תוצאה של בנייה שנמשכת כבר שנים ארוכות, זה אינו תהליך איטי ויסודי שתחילתו באקדמיית הנוער וסופו בחוד החנית של הקבוצה הבוגרת.
אנחנו אוהבים סיפורים כאלה, על מועדונים שעושים את הדברים נכון, על התפתחות הדרגתית, בניית תשתית, מציאת האיש הנכון לעמוד על הקווים שישתלב ברוח המועדון. קשה למצוא את הדפוסים האלה אצל המדורגת רביעית בטבלת הפרמייר-ליג העונה, שמקדימה קבוצות כמו ליברפול, צ'לסי, ארסנל, טוטנהאם ואברטון, במקום שמוליך בסיום העונה לליגת האלופות. רק פעם אחת בהיסטוריה שלה היא סיימה כל כך גבוה.
ווסטהאם של העונה, שתפגוש מחר (שבת, 14:30) את המוליכה מנצ'סטר סיטי אחרי שניצחה במחזור האחרון 1:2 את טוטנהאם, היא אחת הקבוצות המבוגרות בפרמייר-ליג, עם סגל בגיל ממוצע של 28.5. כשמגיעים ל-11 הפותחים של המאמן דייויד מויס, זה אפילו בולט יותר, עם גיל ממוצע שעבר באחד המקרים את ה-29. רק שלוש קבוצות - קריסטל פאלאס, ברנלי ופעם אחת שפילד יונייטד, העלו הרכבים מבוגרים יותר מאלו העונה.
מסע הייסורים של מויס בדרך לגאולה
מויס היה פעם הבטחה גדולה. "פעם", זה כאשר היה מאמן אברטון במשך 12 עונות רצופות עד 2013, ו"הבטחה" היא מושג שתודלק היטב בהקשר שלו על ידי מסע יחסי הציבור החינמי שסיפק לו בזמנו אחד, אלכס פרגוסון, בן ארצו הסקוטי. "הוא האיש הנכון לרשת אותי על הקווים במנצ'סטר יונייטד", אמר עליו סר אלכס. אחוזי ההצלחה שלו עם אברטון, אגב, 42.2, לא היו משהו לכתוב עליו הביתה, גם לא עבור מועדון עם שאיפות צנועות בזמנו. אבל פרגי האמין בו, ומילה של פרגי לא שוברים בצד האדום של מנצ'סטר. ואכן, בעונת 2013/14, לאחר פרישת האגדה, מויס מונה למנג'ר השדים האדומים. במציאות, זו העקשנית שמחוץ לתחזיות של פרגוסון, הוא הפך לאחד המאמנים הגרועים בתולדות המועדון.
הכישלון היה כל כך צורב, שכאשר הוא פוטר עוד לפני תום אותה העונה, הוא לא חיפש קבוצה אחרת אלא הפך להיות אנאליסט בשירות אופ"א, תפקיד שבו שימש עד 2016. בהמשך מונה למאמן סוסיאדד הספרדית (והמשיך במקביל בתפקידו באופ"א). הוא קיווה שבחבל הבאסקים תהיה לו התחלה חדשה, עם סגנון כדורגל אחר מבאנגליה, שבו ישלב את הרעיונות המקוריים שלו. זה לא התרומם. הוא הגיע בנובמבר, קיבל את הקבוצה במקום ה-15 וסיים איתה את אותה עונה במקום ה-12. על פניו התקדמות, אבל בקבוצה שהעפילה עונה קודם לכן לליגה האירופית מהמקום השביעי ציפו להרבה יותר. פתיחת העונה הבאה הייתה אפילו פחות טובה, והוא פוטר אחרי 11 מחזורים עם 9 נקודות בלבד ובמקום ה-16, אחד נמוך יותר מזה שבו קיבל את הקבוצה.
הדשדוש נמשך גם בעונת 2016/17 עם סנדרלנד. הוא החליף את סאם אלרדייס שמונה למאמן נבחרת אנגליה (לפני שהרס לעצמו), וירד עם הקבוצה ליגה בסיום אותה העונה. מעבר לנפילה המקצועית, הדבר הזכור ביותר מהמנג'ר בעונה ההיא היה נפילה שלו מול המיקרופונים. בתום ראיון אחרי 0:0 מאכזב מול ברנלי, מויס לא היה מודע לעובדה שהמיקרופון עדיין קולט את דבריו, והוא העיר למראיינת של ה-BBC ויקי ספארקס, במה שנתפס כגסות רוח במקרה הטוב, ושוביניזם במקרה הרע: "זה התחיל להיות קצת חצוף לקראת הסוף, תיזהרי. את עלולה לחטוף סטירה אפילו שאת אישה. זהירות בפעם הבאה שאת ניגשת". המיקרופונים לא קלטו את השאלה שכנראה לא נשאלה על ידי ספארקס, אם כנוצרי אדוק מויס מעוניין שהיא גם תפנה לו אחר כך את הלחי השנייה לסטירה נוספת, אבל המבוכה הייתה גדולה מספיק גם כך. הוא התנצל באופן מגושם למדי ("ביקשתי מהבחורה סליחה"), נקנס ב-30 אלף ליש"ט, והפרשה נרגעה בזה.
בצד של הכדורגל, זו הייתה ירידת הליגה הראשונה בקריירה של המנג'ר, ולמרות הכרזה שלו בראיון נטול שערוריות לאחר שהנשירה לצ'מפיונשיפ נקבעה רשמית, שהוא מעוניין להישאר במועדון, הוא הגיש את התפטרותו יום לאחר סיום העונה. ואז הגיעה ווסטהאם.
כמו בסוסיאדד, גם כאן מויס מונה בנובמבר, והפעם הקבוצה הייתה במצב קשה עוד יותר, מתחת לקו האדום. הוא הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה, אבל לא קיבל הצעה להארכת חוזהו מעבר לחצי השנה עליה סיכם כשהצטרף, ופינה את מקומו למנואל פלגריני. ועדיין, מויס נמצא בסביבה כבר כל כך הרבה זמן, שבמהלך החודשים הספורים בווסטהאם הוא רשם שני ציוני דרך משמעותיים: המשחק ה-500 כמאמן בפרמייר-ליג והניצחון ה-200 בליגה. בנוגע לנתון האחרון, רק שלושה עשו את זה לפניו - פרגוסון, ארסן ונגר והארי רדנאפ. מבחינת אחוזי הצלחה, אם תהיתם, הוא משתחל נכון להיום בקושי למקום ה-30 ברשימה (על פי האתר Transfermarkt).
כך או אחרת, את עונת 2018/19 סיים פלגריני במקום העשירי והמכובד, אבל בעונה שעברה, אחרי פתיחה איומה וכשהקבוצה במקום ה-17, הוא פוטר. נחשו מי מונה במקומו, כהרגלו בקודש יש לומר, גם אם הפעם זה קרה רק בדצמבר ולא בנובמבר.
איך עושים נס
המספרים מתעתעים: ב-19 המשחקים שלו על הקווים עד סיום העונה שעברה מויס השיג 20 נקודות, רק אחת יותר משהשיג פלגריני ב-19 המשחקים האחרונים שלו בתפקיד. אבל למויס זה הספיק בשביל לסיים במקום אחד גבוה יותר בטבלה ולהשאיר את הקבוצה בליגה. אגב, גם קצב צבירת הנקודות של פלגריני היה תיאורטית מספיק להישרדות. בכל אופן, מבחינת מויס, המטרה הושגה, גם ברמה האישית: הוא הרוויח את הקרדיט להשלים את החוזה בן 18 החודשים עליו חתם. כך יצא שהרוויח גם את הזכות לחולל את, כפי שזה נראה עד כה, הנס של עונת 2020/21.
הגרסה של דקלן רייס ללהקה
גם כשמסתכלים על העונה הנוכחית של ווסטהאם, המספרים, שוב, מתעתעים. היא רק שישית בליגה מבחינה התקפית, עם 39 שערים. הגנתית, היא שביעית באיכותה עם 29 ספיגות. ועדיין, בעונה שמסתמנת ככזו שבה נצטרך להחריג מכל ההשוואות את האלופה שבדרך מנצ'סטר סיטי - ווסטהאם רחוקה רק ארבע נקודות מהמקום השני.
שימו לב לנתון הבא: מאז אוקטובר, אז ניצחה 0:3 את לסטר במחזור הרביעי של העונה, ועד ל-0:3 בשבוע שעבר על שפילד יונייטד, היא לא ניצחה באף משחק ליגה בהפרש של יותר משער אחד. היו לה 20 משחקים בתקופה הזאת, היא ניצחה בתשעה מהם, כולם בצורה מינימאלית.
אז ממה מורכב הנס? קודם כל אופי. הגנתית, יש לה את דקלן רייס, בלם שמתופקד אצל מויס לרוב כקשר הגנתי, שחקן שכבר מאוחר להגיד עליו שהוא מבטיח לאור כמות הפעמים שבהן קיים. הוא כבר תפס מקום קבוע בהרכב נבחרת אנגליה, ומתברר כמנהיג יציב גם בגיל 22.
בנוסף, ווסטהאם מבצעת עבודה דקדקנית על מצבים נייחים בצד ההתקפי, תוך ניצול העובדה שבהרכב שלה יש בדרך כלל שלושה שחקנים מעל גובה 1.90 מטר: איסא דיופ (1.94 מ'), אנגלו אוגבונה (1.91 מ'), וגולת הכותרת - הקשר האחורי הצ'כי תומאש סוצ'ק (1.92 מ'), שדווקא מהעמדה ההגנתית שלו הפך למלך השערים של הקבוצה עם שמונה שערים בכל המסגרות, שניים יותר מאשר מיקאיל אנטוניו, החלוץ הבכיר של הקבוצה. הסיבה שזה השם ההתקפי הכי בולט, היא שסבסטיאן האלר שוחרר בינואר לאיאקס (שהשקיעה בו, אגב, 20 מיליון אירו - אבל שכחה לרשום את הרכש הנוצץ לליגה האירופית), ואנדריי ירמולנקו פצוע בברך.
אבל אולי שווה לסיים דווקא עם התוספת האחרונה. מאז ינואר, יש עוד שם אחד מעניין בהרכב, וכזה שיש לו הרבה במשותף עם המאמן שלו: ג'סי לינגארד. אחד השחקנים הכי מושמצים במנצ'סטר יונייטד בשנים האחרונות לא קיבל העונה - גם בגלל פציעות - אפילו דקה אחת מאולה גונאר סולשיאר. הוא הבין יחד עם המועדון שהדבר הכי נכון לעשות כרגע הוא להתאוורר, וממש לקראת סגירת חלון ההעברות הגיע לווסטהאם בהשאלה. בארבעה משחקי פרמייר-ליג שבהם שותף מאז שהצטרף, יש לו שלושה שערים ובישול. בכל העונה שעברה הוא הבקיע שער אחד בלי אף בישול (ב-22 הופעות). בכל העונה שקדמה לה הוא כבש ארבעה שערים ובישל שלושה (ב-27 הופעות). כך נשמעות, כנראה, רוחות של שינוי. אלא שכמו שלינגארד צפוי לחזור מההשאלה ליונייטד בסיום העונה, כך נראה שווסטהאם תצטרך להיפרד לכל המאוחר בקיץ מניחוחות התהילה של הצמרת.
