שמעתם פעם על מאמן שגרף בעונה אחת כל התארים האפשריים בקבוצה הכי לחוצה להישגים בארץ ולא חזר בעונה הבאה? הוא פחות מוכר ומפורסם מיהושע רוזין, רלף קליין, צביקה שרף, פיני גרשון, מולי קצורין ודייויד בלאט שאימנו במכבי ת"א, ואולי השם שלו לא אומר יותר מדי להרבה אנשים, אבל העובדה היא שרודי דאמיקו, המאמן האמריקני ממוצא איטלקי שנולד ב־18.8.40 בניו־יורק, הוביל בעונתו היחידה בתפקיד (1980/81) את המועדון להצלחה שאף מאמן אחר לא השיג עם הקבוצה.
זה התחיל בזכייה בגביע הביניבשתי בסראייבו, נמשך בזכייה בגביע אירופה לאלופות בשטרסבורג עם ניצחון על סינודינה בולוניה – אליפות אירופה השנייה של מכבי ת"א – זכייה באליפות ישראל במאזן 0:22, ולקינוח גם גביע המדינה אחרי 95:105 על הפועל ר"ג בגמר. ואיכשהו, למרות ההצלחה המסחררת של האיש הסימפטי והמיוחד הזה, אחרי עונה אחת הוא הוזז מתפקידו.
זה נשמע מוזר במיוחד, אבל לא הייתה כאן שום דרמה, תשכחו מפיצוץ בחדר ההלבשה או סכסוך כלשהו. פשוט מאוד: זה היה הסיכום איתו כאשר הגיע לכאן. מראש נאמר לדאמיקו שהוא יחליף לעונה אחת את קליין שיצא לשנת שבתון וסוכם שיקבל את הקבוצה חזרה בשובו. רק סביר להניח שאיש לא האמין ממש עד כמה גדול יהיה הרושם שדאמיקו יותיר ביד אליהו.
כאמור, הוא עשה את המקסימום לא רק מבחינה מקצועית אלא גם אישית. בעונה בה היה פה, אף פעם לא התחמק משאלות ועשה זאת באדיבות מירבית. רודי השתלב מהר מאוד בעבודתו במועדון והפך ליקיר ההנהלה. בזכות זאת, ולמרות שידע על הסיכום על קליין, הוא קיווה עד הרגע האחרון שיישאר כאן. ערב גמר גביע אירופה בשטרסבורג הוא שאל אותי: "מה יקרה אם נזכה בגביע?" הוא היה בטוח שהתואר הזה יטה את הכף ויובל להחתמתו לתקופה נוספת, אבל מכבי ת"א עמדה בהבטחתה לרלף.
עם השנים מאמנים הגיעו והתחלפו במכבי ת"א ובכל הקבוצות האחרות, אבל זו הייתה העזיבה העצובה ביותר שאני זוכר. שעות לפני שעזב את הארץ, עוד ראיינתי אותו בדירה השכורה, ברחוב לואי מרשל 4 בת"א, כשהוא כבר על מזוודות. הוא דיבר באהבה גדולה על הקבוצה: "הייתה לי כאן תקופה בלתי רגילה. התחברתי למועדון, לשחקנים, להנהלה, לאוהדים. רציתי להישאר, אבל אני מכבד את החלטת ההנהלה וההבטחה לרלף. עוד לפני עלייתי למטוס אני כבר מתגעגע לארל וויליאמס, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, אולסי פרי, מיקי ברקוביץ, מוטי ארואסטי, לכולם". רודי גם נזכר אז במשחק פתיחת העונה שלו נגד נבחרת אירופה: "חודש לפני כן נסעתי בסאבוויי בניו־יורק כאלמוני, וכאן בישראל לחץ את ידי לפני המשחק לא אחר ממשה דיין, שנחשב אז לסמל בארה"ב. באותו לילה התקשיתי לעצום עין, זה היה רגע בלתי נשכח"
דאמיקו, שיצא מכאן לאמן בברינדיזי האיטלקית, ניסה להביא איתו לשם את וויליאמס, אבל הוא נשאר בת"א. גם עבורו, כמו שאר השחקנים, זו הייתה פרידה עצובה, אחרי שהתחברו עם ואל המאמן. בהמשך דאמיקו אימן עוד שורה של קבוצות באירופה, בעיקר באיטליה ושימש כסקאוט באירופה של אורלנדו מג'יק וקליבלנד קבאלירס מה־NBA. בכל מקום בו האיש עבד הוא השאיר חזק את חותמו וזכה להמון שבחים כשעזב.
