אני מודה, יש לי סימפטיה למרקו בלבול. משהו בחוסר הפוזה ובהתנהלות המעט מגושמת שלו מוסיף לו נקודות מבחינתי. ודווקא עכשיו, כשמכבי חיפה סופרת ניצחון שישי ברציפות, מתגברת על חריקות כאלה ואחרות, נדמה שאוהביו וחסידיו של בלבול בתקשורת עושים לו שירות רע.
הטיעון המרכזי של לא מעט פרשנים – ובראשם איל ברקוביץ' - שמחפשים דרך כלשהי להקטין את ההצלחה של ברק בכר במכבי חיפה עד כה, הוא משהו בסגנון: הוא מסתמך על ההרכב של בלבול, לא הביא שום שינוי, שום בשורה. אתה שומע את האנשים חוזרים ומהדהדים את המנטרה הזו, כאילו מדובר בדף מסרים שמזיע ממאמץ להישמע ביקורתי, ואומר לעצמך: איזה קשקוש!
גם אם נשים בצד את היכולת ההתקפית המשודרגת, את העניין האמורפי של אופי שהקבוצה מפגינה או את הפריחה של מוחמד אבו פאני – אם בכר לוקח הרכב שבשנה שעברה קרס ברגעי האמת, והעונה מצליח להוציא ממנו יותר (פה נוסיף את ההסתייגות: אנחנו רק בסיבוב הראשון), זה רק מוכיח שהוא מאמן מצוין. מאמן מכבי חיפה לא ניסה להמציא את הגלגל מחדש או כמנהגם של שבויי האגו, להפוך הכל ולסמן בכוח את טביעת היד שלו על הסגל, כדי להוכיח שהוא גאון. האיש ידע שהסגל מצוין ונדרשו רק כמה התאמות, כיוונון קל, פיין טיונינג וכמאמר הקלישאה האמריקאית: אם זה לא מקולקל, אל תתקן את זה.
אף אחד מאיתנו לא נמצא בחדר ההלבשה, אבל נדמה שבכר הצליח לשנות משהו ברוח של מכבי חיפה העונה. הקבוצה, כארגון וכיחידים, יותר מאמינה בעצמה, יותר ווינרית ומשחקת כדורגל של מי שמכירה בכוחה ובמעמדה ומגיעה למגרש כדי לקחת. הפעם היחידה שהקבוצה של בכר התנהגה כמו הקבוצה הטובה אך מהוססת מהעונה שעברה, הייתה במשחק מול מכבי ת"א בו כבר הובילה 0:2 ושמטה את היתרון. אם במפגש הבא עם האלופה המאמן יצליח לשפר גם את זה – אפשר יהיה לזרוק את דף המסרים ולהתחיל לכתוב ברכת אליפות בחרוזים.
הזחוח מהולנד
מי שנראה בשבוע האחרון מתאמץ לנפנף בטביעת האצבע שלו הוא ריימונד אטוולד. דומה שמאמנה ההולנדי של מכבי נתניה התאהב בדימוי של עצמו ופצח בשלל אקספרימנטים שהעידו יותר על זחיחות מאשר על מחשבה מקצועית מקורית. דווקא אחרי שני משחקים טובים מול מכבי פ"ת ומכבי ת"א, החליט אטוולד להחליף כמעט את כל חוליית ההתקפה שלו ומול בני-יהודה נשלחו חן עזרא, קאוון פרייטר ויונס מלדה לספסל לטובת בן אז'ובל, רוי קורין ולאמק בנדה. במקום להמשיך במומנטום מול בני יהודה החבולה, הקבוצה שלו הצליחה רק לחלץ תיקו מאכזב.
אתמול מול הפועל חדרה, עוד קבוצת תחתית לחוצה, הוא שוב עשה שבץ נא בהרכב (אקיניימי אקינסולה, נו באמת) אבל מה שהיה יותר גרוע זה ניהול המשחק שלו. גם אחרי שהפועל חדרה עשתה מהפך במשחק בו נתניה שלטה, אטוולד תקע מבט אטום אל האופק ונמנע מלעשות חילוף עד הדקה ה-84. גם אז הוא שלח לדשא שחקנים (אילון ירושלמי ורוי קורין) שמיעטו לשחק ולא הוכיחו עד כה כישרון בולט מדי בכיבוש שערים בעוד החלוץ פרייטר נשאר לקפוא על הספסל.
כדי להבין עד כמה אטוולד מיוחד/חתרני/זחוח (מחקו את המיותר) נספר שבדקות 87 ו-90 הוא זרק אל הדשא את הבלמים דולב אזולאי ועמרי גנדלמן (האחרון משחק גם כקשר אחורי) בתקווה שאולי הם יצילו לו את המשחק בנגיחה לשער בני יהודה. זה נראה פתטי יותר ממה שזה נשמע.
אטוולד הוא מאמן טוב ויסודי שהצליח עם תקציב נמוך לבנות בנתניה קבוצה בכלל לא רעה. הוא גם אוהב להשתמש בראיונות בביטויים "כמו שאומרים אצלנו בהולנד". אחרי המשחק אתמול כדאי שהוא יספר לנו איך אומרים אצלם "הפסד של מאמן".
ועוד שלוש קטנות:
- אתם זוכרים את הימים שדיברו פה על הסיכוי של קריית-שמונה לקחת העונה אליפות?
- לה פמיליה לא צריכים להיות מודאגים: עוד שניים-שלושה משחקים של בית"ר ירושלים כמו זה מול מכבי ת"א, והשייח בן חליפה יורד לבד מהעיסקה.
- מילא שחקנים חולים בקורונה, אבל איפה אבוקסיס מוצא חיסון לרוטנשטיינר הזה?
