בעקבות פציעתו של דני אבדיה שסיים את העונה, אפשר להתחיל בשלב הסיכומים. אבדיה עמד על 6.3 נק' בממוצע, 4.9 ריבאונדים ו-31 אחוז משלוש ב-23 דקות בממוצע על הפרקט. נתונים לא מעודדים, יש שיגידו אפילו חלשים לשחקן שנבחר בעשירייה הראשונה בדראפט.
אבדיה מצא את עצמו בוושינגטון, קבוצה מורכבת מאוד. מצד אחד, קבוצה שבה יש "חור" בעמדתו - עמדה מספר 3, דבר אשר הבטיח לו דקות משחק כבר מההתחלה. מצד שני, הוא שיחק בקבוצה אשר מנוהלת על ידי שני כוכבים מאוד דומיננטיים - בראדלי ביל וראסל ווסטברוק. כששניהם משחקים ביחד, אין יותר מדי מקום לאחרים. שני הכוכבים מחזיקים בכדור לסירוגין, שני הכוכבים מנהלים את המשחק, ושניהם בעיקר משחקים בשביל דבר אחד בלבד – מיצוי סטטיסטיקות אישיות. שניהם רושמים בממוצע ביחד כ-45 אחוז מכלל הנקודות של הקבוצה, אחד הנתונים הגבוהים בליגה.
זו לא סיטואציה אידיאלית עבור רוקי מוביל אשר אמור לקבל תשומת לב מחבריו על הפרקט, ובמקום זאת, במקרה הטוב משמש כאופציה רביעית בהתקפה. צריך לזכור שדני הוא לא שחקן של טריק אחד בלבד: הוא שחקן מגוון שצריך את הכדור בידיים, ולא לשמש כניצב על קשת השלוש ולחכות שהכדור יגיע אליו.
עם זאת, כבר מההתחלה המטרה הייתה להפוך את דני לשחקן חמישייה, מה שהצליח במידה רבה: הוא פתח ב-32 מתוך 54 משחקים בהם שיחק וקיבל מספר יפה של 23 דקות בממוצע. העונה.אבדיה חלק את הדקות בעיקר עם דאוויס ברטאנס הלטבי, שחקן שונה שמצטיין בעיקר בדבר אחד - שלשות - ואפקטיבי כשהוא עולה מהספסל.
הבעיה עם דני העונה הייתה בעיקר מנטלית, שבלטה בחוסר יציבות משוועת. רצף של משחקים טובים עם סכום דו-ספרתי בנקודות, לצד רצף של משחקים כשהוא קולע סל בודד. רצף של משחקים שבהם דני משחק 30 דקות ולאחר מכן משחקים שבהם הוא משותף לפחות מ-15 דקות. למעשה, ברוב המשחקים בהם דני הצליח להגיע לסכום דו-ספרתי במספר הנקודות, את רובן הוא עשה בגארבג'-טיים ברבע האחרון, או לחילופין ברבע הראשון בלבד.
מחוץ למגרש אפשר להבין שדני הוא בחור נחוש ובעל ביטחון גבוה, אך על הפרקט הוא לא היה מספיק אסרטיבי, פחד לקחת על עצמו את הזריקות, גם כשהכוכבים לא היו על הפרקט, ולא ביצע מספיק מהלכים טובים. דני לא נחשב לקלעי מחונן משלוש, גם במכבי תל-אביב הוא לא היה כזה, אך הוא בהחלט מוגדר כקלעי אמין - ואת העונה הוא מסיים עם 31.5 אחוז בלבד בזריקות מחוץ לקשת. אחוזים נמוכים מאוד לשחקן בעמדה שלו, ובכלל לשחקן ברמת NBA, אשר מקדשת כל כך את משחק השלשות. בשביל להפוך לשחקן באמת לגיטימי בליגה, הוא יהיה חייב להעלות את אחוזי השלשות שלו לאזור ה-40. גם אחוזי זריקות העונשין שלו נמוכים – 64 בלבד, נתון רע לשחקן בעמדתו.
מנגד, כשמסתכלים על אספקטים אחרים, דני מראה יכולות כדורסל מעולות ובעיקר המון פוטנציאל. נתון חמשת הריבאונדים למשחק קצת משקר, כי בפועל דני הרבה יותר דומיננטי בקרבות מתחת לסל ובקטיפת ריבאונדים. הוא נחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים בוויזארדס, נותן תצוגות טובות בעיקר בכל מה שקשור להגנה אישית ומתמודד יפה מאוד בהגנה במהלכי פוסט. דני מנצל את האתלטיות הגדולה שלו בשביל לרוץ את המגרש לאורכו ולהוציא התקפות מהירות, וחייבים לציין את הכימיה הנהדרת שהוא פיתח עם ראסל ווסטברוק שמוצא אותו מתחת לסל. דני מבין את המשחק, מנצל את חוכמתו וזאת אחת המעלות הגדולות שלו.
כשדני שיחק במכבי תל-אביב, הוא קיבל המון דקות גם בעמדת הרכז ונטל ניהול המשחק הוטל עליו, בעיקר במסגרת הליגה - והוא ביצע את המשימה בהצלחה. בוושינגטון הוא כמעט ולא קיבל הזדמנויות כאלו, בגלל הדומיננטיות של ווסטברוק וביל עם הכדור.
בסופו של דבר, דני יכל להעמיד ממוצעים טובים יותר בעונה הזאת, לשחק טוב יותר ולקבל יחס טוב יותר. אני מאמין גם שבתוך תוכו, הוא ציפה לשחק הרבה יותר טוב. כמובן שזאת שנת בכורה ולוקח המון זמן להסתגל למערכת ה-NBA המסובכת. לאבדיה היה המון מזל שהוא נבחר במקום התשיעי בלבד בדראפט, ולא במקומות הגבוהים יותר, כי כנראה שהיחס כלפיו היה פחות סלחני. עונת הבכורה שלו מוגדרת כבינונית, לא טובה ולא חלשה. לא בטוח עד כמה וושינגטון מהווה בית חם ואפקטיבי בשבילו, במיוחד כשעתידה המקצועי לקראת העונה הבאה לא ברור.
דני יכול להיות מעודד בעיקר מדבר אחד - אין ספק שמזהים את הפוטנציאל הגלום בו, את האתלטיות, את חוכמת המשחק, את יכולות הקליעה וכמובן את האמביציה הלא נגמרת שיש לבחור הצעיר והרצון להשתפר.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
