מבחינת ניקול רובנוביץ' מדובר בעוד משקולת שהיא צריכה להניף. כבדה, מעיקה ומתסכלת, אבל משקולת. כשקיבלה מרימת המשקולות בת ה-22 את ההודעה שהאיגוד שלה בחר שלא להמשיך את ההתקשרות עם מכון וינגייט שסיפק לה מגורים ואמצעי אימון, היא ארזה את חפציה לתוך תיק גדול ועזבה את הקרוואן שבו חיה בשנתיים האחרונות.
במקום לבכות על מר גורלה מצאה לעצמה רובנוביץ' דירת חדר קטנה בסמוך למתחם האימונים בהדר יוסף, עליה היא תשלם דמי שכירות של 3,100 שקל. את האימונים היא תחלק בין המתחם לאולם איגוד הרמת המשקולות בהרצליה, כאשר במקביל תמשיך לעבוד כמאמנת ומשווקת מוצרי ספורט. לא הסידור האופטימלי, אבל אין לה ברירה. "העובדה שאני צריכה להתפרנס ולצאת לעבודה מפריעה לי להשקיע את כל מה שצריך בספורט. עצוב לי וקשה לי", היא מתוודה בגילוי לב עם דמעות בעיניים. "פינו אותי מווינגייט לאחר שהאיגוד לא חתם על החוזה מולם, ולכן אני לא יכולה להמשיך להתגורר שם. אני מסכימה עם האיגוד שהדרישות של וינגייט והסכומים שהם גובים אינם מתאימים להם ומוסיפים עוד מכשול שמונע מהענף שלנו להתפתח".
תסבירי.
"איך הענף יכול להתקדם אם שמים לנו כאלה מכשולים בדרך ומעמידים אותנו במצב קשה? אמרתי תודה על כל מה שקיבלתי בווינגייט עד היום ועכשיו אני ממשיכה הלאה".
"עושה הכל לבד"
רובנוביץ', שנולדה בבאר-שבע וגדלה בנוף-הגליל, החלה את קריירת הרמת המשקולות לפני שש שנים, והגיעה להישגים מרשימים: היא אלופת ושיאנית ישראל, זכתה באליפות אירופה לנוער (2018) ובארד באליפות אירופה לבוגרות (2019).
המצב החדש הוביל את הצעירה הישראלית לפנות למועדון שלה, מכבי ת"א, בבקשה להגדיל לה את התמיכה כדי לסייע לה במסעה להגשמת החלום: לייצג את ישראל באולימפיאדה. "אני מקבלת מלגה מהוועד האולימפי, סגל ארד ומלגה נוספת מינימלית מהמועדון שלי, מה שלא מאפשר לי קיום בת"א", מסבירה רובנוביץ'. במועדון הבטיחו לעשות מאמץ, אבל היא ספקנית: "למרות שהבאתי תוצאות טובות נאמר לי במכבי שזה בעייתי כי יש 13 ספורטאים שעשו קריטריון אולימפי וצריך לתמוך בהם. המצב מאוד מדאיג אותי ומדיר שינה מעיניי, ולכן אני פותחת בקמפיין לגיוס ספונסרים מבחוץ. כל פשעי הוא הרצון להגיע לאולימפיאדה ולהיות פורצת דרך".
ומעבר לקושי הכלכלי, רובנוביץ', שמנסה להשיג קריטריון שיעמוד בסטנדרטים העולמיים, מציגה תמונה עגומה של מצב הענף בארץ: "נתחיל בזה שאין לי מאמן ואני עושה הכל לבד. אני המאמנת של עצמי והיחידה שמביאה מדליות. לצערי, בארץ הספורט הזה לא מפותח. אין פה מאמן שיכול להוביל רמה גבוהה, ועובדה שלאף אחד אין תוצאות ומדליות. אין מערכת חזקה להכין ספורטאי לרמות הגבוהות".
להתאמן בלי מאמן? נשמע הזוי.
"בארץ אין מאמן שיכול להוביל אותי מעבר לפסגה שכבר הגעתי אליה. המאמן היחיד שיכול לסייע לי ומוכן לתת את כל-כולו כדי שנצליח לעשות היסטוריה הוא סטניסלב מזניצין שנמצא ברוסיה. הכרנו לפני ארבע שנים במהלך מחנה האימונים של הנבחרת ברוסיה ואני נעזרת בו. הוא נענה לסייע לי בהתנדבות, ומאז אנחנו עובדים בשלט רחוק. בזכותו הגעתי להישגים. אני חולמת ואעשה הכל ביחד עם האיגוד כדי להביא אותו לארץ".
איך מתאמנים לאולימפיאדה בשלט רחוק?
"אני חיה עם מצלמה. מצלמת את עצמי מתאמנת ובכל סט עוצרת ושולחת לו קטעים. הוא מתקן לי את הטכניקה ונותן הערות. בנוסף, כמאמנת של עצמי אני צופה בצילומים ובודקת מה לא עשיתי נכון ומשפרת. מובן שזה לא אידיאלי, בטח לא ברמות האלה, אבל זה יותר טוב מכלום".
"לא מממשים פוטנציאל"
רובנוביץ' משדרת נחישות גדולה, אבל מדברת על תחושה ש"המערכת לא רואה אותי". כשהיא נדרשת להסביר, היא עונה בכאב: "כל המערכת רואה בי פוטנציאל ולא מממשת אותו. לא נותנת לי את הדבר העיקרי, שזה מאמן, ועדיין מצפים שאביא מדליות. היה נעים אם מערכת הספורט הייתה שואלת מה אני צריכה כדי להביא למדינה מדליית זהב. זה עצוב".
אחרי הזכייה בארד באליפות אירופה לא היה שינוי?
"הבאתי למדינה את המדליה הראשונה בהיסטוריה בהרמת משקולות לנשים, רואים שאני משפרת הישגים משנה לשנה למרות חוסר התמיכה, אבל גם זה כנראה לא מספיק למערכת הספורט כדי לתת לי את מלוא התמיכה בשביל להביא זהב. כואב לי הלב כי הענף הזה יכול לצמוח בטירוף".
יש שר ספורט חדש, אולי ממנו תבוא הישועה.
"אני רואה שהוא נכנס לעניינים, אבל בינתיים לא לענפים כמו הרמת משקולות".
הצעה ממדינה אחרת באה בחשבון?
"קיבלתי כבר הצעות עם תנאים מדהימים כולל דירה, רכב וכסף גדול מכמה מדינות, אבל אני לא רוצה שזה יקרה. כפטריוטית שחלום חייה הוא לייצג את ישראל מהלך כזה ישבור לי את הלב. אף אישה ישראלית לא הגיעה לאולימפיאדה בענף הרמת המשקולות ואף ישראלית לא הפכה לאלופה אולימפית. אני רוצה להשיג את שני הדברים האלו".
איך את מתמודדת עם הסגר?
"הסגר השני יותר פשוט לי, כי אני כבר יודעת איך להתאמן ולהתנהל בעקבות הסגר הראשון שעברנו".
תגובת האיגוד לדבריה של ניקול: "לא יכולים לסייע פרטנית".
ממכון וינגייט נמסר: "במהלך שנות פעילותה במכון ניקול רובנוביץ' זכתה למעטפת רפואית ומקצועית צמודה. בעקבות החלטת האיגוד שלא להמשיך את פעילות הספורטאים במכון ניקול עברה לדירה שנשכרה על ידי מועדון הבית שלה".
מאיגוד הרמת המשקולות נמסר: "ניקול היא ספורטאית של הסגל האולימפי. אנחנו כאיגוד הרמת המשקולות מתוקצבים בסכומים הכי נמוכים ולא יכולים לדאוג מבחינת סיוע כלכלי לשום ספורטאי פרטני. האיגוד משלם שכר לשני אנשים בלבד. ניקול גרה בווינגייט במהלך תקופת שירותה הצבאי, והאיגוד עזר במימון השהות והכלכלה שלה שם. לאחר שחרורה מהצבא מי שמממן אותה זו היחידה לספורט הישגי".
