כל אוהד ספורט מושבע בעולם היה השבוע בטירוף מוחלט אחרי המהפך בטור דה פראנס. אירוע שמתרחש בתדירות של הופעת כוכב שביט, סיפור ספורטיבי מדהים ופריצה לתודעה של סופרסטאר חדש וצעיר. אבל מבחינת סלובניה, זו הייתה בסך הכל קערת דובדבנים על שתי ערימות קצפת: הרי גם המפתיע וגם המופתע, טאדיי פוגצ'אר ופרימוז' רוגליץ' שסיימו בשני המקומות הראשונים במרוץ האופניים הגדול בעולם, מייצגים את הדגל שלה.
אי אפשר שלא להיות המומים משרשרת ההצלחות הבלתי נגמרת הזו. בשנים האחרונות דובר רבות על הזינוק של איסלנד הקטנטנה, ששלחה לראשונה את נבחרת הכדורגל שלה למונדיאל וליורו ומצטיינת בענפים נוספים, אבל זה בסך הכל קוריוז לעומת סלובניה – מדינה של 2 מיליון תושבים בלבד, שלא מסתפקת בהופעות מכובדות אלא דורשת ומקבלת הישגים אדירים. הסלובנים יצרו כוח עולמי בספורט, בכל ענף שרק תחשבו עליו, ועושים בית ספר למדינות גדולות, עשירות וזקנות יותר.
הטור דה פראנס הוא רק נקודת הפתיחה לסיפור. מדהים לחשוב שמדינה בגודל כזה אחראית לשני המקומות הראשונים, מה עוד שבמאייה הראשונה היו עוד שלושה רוכבים סלובנים. בשנים האחרונות מדובר במדינה המצליחה ביותר בענף האופניים ביחס לגודלה מבחינת ניצחונות בתחרויות. ואם אתם לא בקטע של רכיבה, בואו נעבור הלאה.
דונצ'יץ', אובלאק ומדליות אולימפיות
בגיל 21, לוקה דונצ'יץ' סיים את עונתו השנייה ב־NBA כסנסציה ועם מקום בחמישיית העונה, הישג בלתי ייאמן. הוא עומד להיות שחקן הכדורסל הטוב בעולם במוקדם או במאוחר, וככל הנראה, אם הכל ילך כמו שצריך עבורו, הוא יסיים מתישהו את הקריירה כאירופי הגדול בכל הזמנים. מובן שהוא חלק מנבחרת שזכתה באליפות אירופה, לצד כוכבים כמו גוראן דראגיץ' שבימים אלה מנסה לעלות לגמר הפלייאוף עם מיאמי.
אמנם נבחרת הכדורגל נמצאת בנסיגה מסוימת אחרי שכבר הספיקה לשחק בשני מונדיאלים, אבל לסלובניה יש ביד את יאן אובלאק מאתלטיקו מדריד, שרבים טוענים ובצדק שאין כיום בענף שוער טוב ממנו. ואל תשכחו את יוסיפ איליצ'יץ' מאטאלנטה, האיש שהפציץ רביעייה מול ולנסיה בליגת האלופות בעונה שעברה.
מחפשים עוד הוכחות סלובניות? רק תשאלו את ירדן ג'רבי. האלופה האולימפית המכהנת במשקל בו ג'רבי כיכבה, עד 63 ק"ג, היא טינה טרסטניאק, בעברה גם אלופת עולם ואירופה. תזכרו, זו מדינה שזכתה בעצמאות רק ב־1991 והתחילה להתחרות בזירה האולימפית ב־1992, ועדיין – לעומת תשע המדליות הישראליות, לסלובניה יש לא פחות מ־40 במשחקי הקיץ והחורף! ומדובר בענפים המרכזיים: טינה מאזה (ארבע מדליות אולימפיות, שתיים מזהב) נחשבת לאחת מגולשות הסקי האלפיני הגדולות בהיסטוריה, והסלובנים עלו על הפודיום גם באתלטיקה ובשחייה.
לא סתם אמר יו"ר הוועד האולימפי תומאס באך ב־2016, עוד לפני הפיצוץ הנוכחי של ההישגים: "אולי סלובניה היא מדינה קטנה, אבל גדולה בספורט. ביחס לכמות התושבים וההישגים באולימפיאדות, היא ענקית ספורט".
מאמנים וידע
כשמחפשים סיבות להצלחה האדירה, את הסוד הסלובני, חייבים להתחיל במסורת היוגוסלבית. אחרי הכל, קשה לצאת מהאימפריה הזו בלי שהדי־אן־איי שלך יהיה ספוג בתרבות ספורטיבית. זו מדינה בת 29, כך שהשורשים נעוצים במה שראשי הספורט שלה למדו והכירו בימים הגדולים של יוגוסלביה.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שיש תבלין מיוחד בסלובניה, כזה שגורם לה להתחרות ברצינות עם קרואטיה וסרביה, ולהשאיר אבק לאקס־יוגוסלביות אחרות כמו צפון־מקדוניה ובוסניה. גוראזד שטאנגלי, בכיר סלובני בענף האופניים, ניסה להסביר: "סלובנים עובדים קשה. הם לא נותנים 60 או 40 אחוז, הם תמיד נותנים הכל. כמדינה, עדיין קיימת אצלנו ההרגשה שאנחנו קטנים וצריכים לתת כבוד לאחרים". כלומר, לסלובנים עוד לא נעלמה התחושה הזו שהם חייבים להוכיח את עצמם, לתפוס את המקום שלהם כעם וכמדינה עם הישגים.
מיחה הוצ'באר, עורך עיתון הספורט "דלו", מוסיף נדבך אחר – פיתוח הכישרונות וההכרה במגבלות: "לכל אחד מהספורטאים הסלובנים יש סיפור משלו, אבל המשותף הוא שהמערכת שלנו מטפחת אותם בגיל צעיר ואז מובילה את המצטיינים למערכות זרות במדינות אחרות, קבוצות עם יותר כסף ומשאבים. הבסיס שלנו יציב בגלל שהמדינה מממנת מאמנים איכותיים שעובדים עם הספורטאים המוכשרים מגיל צעיר. זה קריטי, בגלל שכאשר מגיע המעבר מתחרויות נוער לרמה עולמית ישנם רבים שנתקעים בדרך, אבל אלו שמצליחים הם הצעירים שקיבלו את ההכשרה הטובה ביותר.
אין לנו תשתיות יוצאות דופן, למשל רק עכשיו הוקם מתקן איכותי עבור הכדורגל, ונמצא אצלנו אחד מהמתקנים הטובים בעולם לקפיצות סקי – אבל יש הרבה אנשים עם ידע שמשקיעים מאמץ בספורט שלנו".
גם התנאים הייחודיים עוזרים לסלובניה. כמו שאומרים בנדל"ן: לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. שילוב של חופי ים, הרי האלפים בצפון, אגם בלד הענק שנועד לחתירה ומרחבים גדולים מאוד. כלומר, למרות שאין תשתיות איכותיות הטבע סיפק אפשרות לעיסוק בכל סוגי הספורט (באופניים, למשל, בנו את ההצלחה על היציאה של הרוכבים לשטח מגיל צעיר).
כולם עושים ספורט
אבל בסופו של דבר, הכל חוזר ומתנקז לרצון, לאהבה, להשקעה, לאהדה. כפי שכבר כתבנו: תרבות ספורט. זה דבר שלא ניתן לייצר או לקנות, זה פשוט קיים בשגרה. בלוגרית מקומית כתבה לא מזמן: "האגדה האורבנית מספרת שכל סלובני הוא ספורטאי בדרך כלשהי".
הוצ'באר מסביר: "אנחנו בסלובניה מסורים לספורט, זה חלק מהחיים שלנו. מגיל צעיר כל אחד מתנסה בפעילות כלשהי. במחקר שנערך לאחרונה התגלה שאצלנו קיים הנתון כמעט הכי טוב באירופה, של 76 אחוזים מהאוכלוסייה שעוסקים בספורט כלשהו. המון אנשים צועדים, רצים, רוכבים על אופניים.
"ודבר חשוב לא פחות – כולנו עומדים מאוחדים מאחורי הספורטאים שלנו. גם בסלובניה יש ויכוחים פוליטיים ודעות שונות, אבל הספורט הוא מעבר לכל מחלוקת".
