רבות כבר דובר בזכייה המדהימה של נבחרת ישראל בכדורסל במקום השני באליפות אירופה 1979. ניצחון בדרך על אלופת העולם יוגוסלביה, כדורסל נפלא של הכוכבים שהפכו לאגדות בספורט הישראלי. אבל הפעם אני רוצה לדבר דווקא על הדברים הפחות נעימים שהתרחשו מאחורי הקלעים. דברים שיש להם שאריות עד היום בדמות המאבק בין מרכזי הספורט.
באותה תקופה עדיין היה מקובל שלכל החלטה פוליטית היה רקע פוליטי, עם הצבעות של אנשי הפועל נגד מכבי ולהפך. זו הייתה הנורמה. במקרה הזה, הצרות החלו אחרי הניצחון הסנסציוני על יוגוסלביה, 76:77. קשה לתאר את העוצמה שלו, כאילו קבוצה מליגת העל גברה על נבחרת האולסטארים של ה-NBA. ראש המשלחת, יצחק פוקס, החליט בשיא ההתרגשות – ועל דעת עצמו – לתת לכל שחקן בסגל מענק ניצחון בסך 200 דולר.
איגוד הכדורסל זעם. היו"ר דאז אליהו עמיאל ז"ל נזף בפוקס ואמר לו שהיה חייב להתייעץ לפני שקיבל את ההחלטה. מעבר לכך, האיגוד סירב לתת מענק דומה לאנשי הצוות המקצועי של הנבחרת, וההחלטה שונתה רק אחרי דיון סוער. בזה התעסקו בזמן שהנבחרת בעיצומו של טורניר היסטורי, והדרמה הייתה כל כך גדולה, עד כדי שפוקס כמעט והוחזר ארצה בעיצומם של המשחקים. גם ההופעה של מיקי ברקוביץ', בועז ינאי, סטיב קפלן, פיני חוזז, בארי ליבוביץ', מוטי ארואסטי, שוקי שורץ, אריק מנקין, אביגדור מוסקוביץ' ולו סילבר, ומדליית הכסף שהושגה על חשבון נבחרות בכירות כמו יוגוסלביה, ספרד ואיטליה, לא ציננה את הביקורת מצד האיגוד.
זה עוד לא הכל, כי הפוליטיזציה הזו כמעט גרמה לניתוק היחסים החמים עם ליגת ה-NBA, שנבנו באותן שנים. אדם בעל השפעה גדולה ב-NBA הציע למערכת "ידיעות אחרונות" שיתוף פעולה, במסגרתו יתארחו כוכבי הליגה בארץ ויקיימו משחק ידידות. הצלחת הנבחרת התערבבה בכך, ועלה הרעיון לשתף את האמריקאים בחגיגה גדולה לכבוד רלף קליין ושחקניו ביד אליהו. הצד האמריקאי קיבל אור ירוק והוציא את העניין לפועל, מועד נקבע למשחק והחלה מכירת הכרטיסים – ואז הודיע עמיאל כי עד שלא ידבר על כך עם סגנו מטעם מכבי, יעקב שאלתיאל, לא יהיה משחק, ורק אחרי דיון ואישור קיומו יהיה ניתן לצאת לפועל.
לכו תגידו את זה לאמריקאים, שכבר היו בדרך ועמדו לנחות בנתב"ג. המשחק היה קרוב לביטול, וניסיון של הרגע האחרון להציב מול שחקני ה-NBA נבחרת כוכבים מקומית עלה בתוהו, לאחר שהאיגוד איים בסנקציות נגד השחקנים שישתתפו במשחק. לבסוף, האישור התקבל כמה שעות לפני כדור הפתיחה. למרות ההצלחה באליפות בטורינו ועם התואר של סגנית אלופת אירופה, חייבים להודות שנבחרת ישראל נראתה ממש אומללה מול שמות כמו רנדי סמית', ארטיס גילמור, סטיב מיקס ולו הדסון, והובסה 108:79. היתרון המוחלט של האורחים בריבאונד, 17:52, היה מכריע.
כאמור, הוויכוחים והפוליטיזציה קיימים גם היום במוסדות הספורט, אם כי לא באותו הכוח. זה כבר מזמן לא פיפטי-פיפטי, השיטה לפיה מחצית השחקנים המוזמנים לנבחרת כלשהי חייבים להיות מהפועל והמחצית השנייה ממכבי, אבל גם היום נשארו מספיק ויכוחים ואינטרסים: מינוי מאמן לנבחרת, מספר הזרים שרשאים להופיע בליגה, תקציב, מבנה, שופטים. כמעט כל דבר הוא סיבה למחלוקת, ועוד לפני שזה מגיע לדיון באיגוד נערכים דיונים נפרדים במרכזים. מעייף.
