טוב שערן זהבי כבש שלושער, לא רק שניצחנו בזכותו. נקווה שהשלושער יעלים את הוויכוח המיותר שלו עם מונס דאבור במחצית, שאחרת בוודאי היה תופס את הכותרות. "לאן הגענו?" היו שואלים בפאתוס, כאילו שהנבחרת הייתה מורכבת עד היום מבוגרי אוקספורד וייל, "להעיף את שניהם מהנבחרת", היו מרחיקים לכת. כל שחקן שעושה פרצוף הופך כאן לכותרת. אפשר לחשוב מה קרה, בקושי סערה בכוס מים פושרים. עדיף שיריבו במקום שיהיו אדישים. שיהיו קצת אמוציות ולא יהיה משעמם. טוב שזה קרה, גם אם היינו מפסידים. התנצלות קטנה בחדר ההלבשה וממשיכים הלאה.
ישראל ניצחה בסלובקיה
סערה אמיתית היא זריקת סרט הקפטן בהפגנתיות, או להבדיל הזמנת נערות ליווי לפני משחק. לנבחרת לא חסרות פאדיחות לאורך השנים. הריב בין מונס דאבור וערן זהבי לא מדגדג אותן. להזכירכם, לא מזמן תפסו שחקנים שהלכו לקזינו. פעמיים. אחרי בלגיה ואחרי פולין. קצת קללות בירידה להלבשה לא מבזות את חולצת הנבחרת, שכבר עברה מספיק התעללויות במהלך חייה.
נזכרתי פתאום גם בנבחרת צרפת במונדיאל 2010, אז ניקולה אנלקה הועף מהטריקולור באמצע שלב הבתים. בתגובה, השחקנים לא ירדו מהאוטובוס לאימון. סערה גדולה קמה בצרפת, אבל הם עברו את זה ואחרי שמונה שנים זכו במונדיאל. פה היו מקימים ועדת חקירה ממלכתית וסוגרים את הנבחרת לצמיתות.
אחרי שסגרנו את הנושא הזה - האם אפשר להגיד שערן זהבי הוא גדול שחקני הנבחרת בכל הזמנים? שמעולם, אבל מעולם, לא היה לנו שחקן כזה בנבחרת ישראל? שמגיע לכל משחק ומממש את הציפיות ממנו. שבזכותו אפשר לחלום על ניצחונות בדקה ה-90, שמצליח להרים את החברים סביבו וכובש שלושער מושלם, ברגל שמאל, ברגל ימין ובראש. כן, גם הריב הזה הוא תוצאה שלו. צריך מישהו שידליק את הנבחרת האנמית הזאת, גם בקמפיין הבא.
נצטרך כרגיל לקוות להגרלה קלה במוקדמות המונדיאל ואז לקוות לטוב. בואו לא נתבלבל מהניצחון הזה ובבקשה בלי חגיגות מוגזמות. בואו לא נחשוב שוב ש"עם חומר השחקנים הזה, צריך לעשות יותר". או "אולי אם נעיז יותר, אז נצליח להפתיע". לא, אם נפתח עם ארבעה חלוצים נקבל ארבעה שערים במחצית.
אם נאמין בזה, כרגיל, ניפול בפח של עצמנו. אם נקבל נבחרת סטייל צ'כיה בדרג השני, נתחיל לפנטז שוב שעם מאמן אחר, שיטה שונה, וקצת מאמץ נוכל לעשות את הבלתי ייאמן ולהעפיל לפלייאוף. לנבחרת ישראל אין מזל, זה לא ב-DNA שלנו (אלא אם כן אברם גרנט יקבל את המושכות).
לא לקוות שמשהו ישתנה, זה המפתח, ואז אולי נצליח להיות מופתעים מיכולת טובה. כרגע, יש לנו רק את ערן זהבי, וקצת מנור סולומון. פה ושם מסתתרים להם שחקנים נוספים, אבל זה לא מספיק כדי לעשות את ההבדל.
אני מקווה שהמאמן הבא, שבסבירות גבוהה שם משפחתו הוא אבוקסיס, יידע להשתיק את הציפיות הלא ריאליות הללו. שנבוא קטנים, מוכים, בלי ציפיות. כמו ששיחקנו אמש, ולא כמו בסקוטלנד, שם חשבנו בטעות שמגיע לנו לנצח. לבוא קטנטנים, עם הראש באדמה, לא להעז להסתכל לאף אחד בעיניים. לזכור את כל ההשפלות שעברנו ומי אנחנו באמת, אולי ככה נצליח להדהים.
