רגע לפני שיצאנו ממלחה, נעצר מאמן הפועל ירושלים יונתן אלון באחת השורות התחתונות באולם המיתולוגי, התיישב ואמר בעיניים נוצצות: "זה היה הכיסא במינוי שלי". כעבור כמה שניות הוסיף: "את יודעת מה הכי ריגש אותי אחרי הניצחון האחרון על מכבי ת"א? כשהאוהדים התחילו לשיר 'ירושלים של זהב'. זה מה שהם שרים אחרי ניצחונות. כל כך חיכיתי לרגע הזה".
החיבור של אלון בן ה-39 לקבוצה מהבירה בכלל לא מקרי. הוא גדל בעין כרם, נהג להגיע למשחקים עם אביו כבר מגיל 6, אימן במחלקת הנוער במשך 17 שנה, ואת דרכו בבוגרים כעוזר מאמן החל בקדנציה הראשונה של עודד קטש ב-2011. מאז עבד עם דן שמיר ומאיר טפירו, ובשנתיים וחצי האחרונות שוב תחת קטש, ואז עם דאיניוס אדומייטיס, עד שהגיע הרגע שלו: אחרי פיטוריו של המאמן הליטאי, הוחלט לתת לאלון את המושכות עד תום העונה.
"רוב הדברים שקורים לי עכשיו כמאמן ראשי הם מרגשים, וזה מרגיש מאוד חדש", פותח אלון. "מצד שני, זה מרגיש לי מאוד טבעי. לפני המשחק הראשון שלי, שגם היה מול מכבי ת"א בבית, לא ידעתי איך אתפקד, אם אתרגש או אהיה מספיק מרוכז. הפתעתי את עצמי בכמה שזה הרגיש לי נוח וטבעי".
היו לך חששות?
"אני כל הזמן צריך להוכיח לעצמי ולבוסים שלי שאני מספיק טוב בשביל הסיטואציה. בסופו של דבר אני גם ספורטאי, וכל ספורטאי צריך למצוא את הנקודה שגורמת לו לפעול הכי טוב. אצלי זאת המוטיבציה - להוכיח כל הזמן שאני ראוי. בעיניי, עוד לא הוכחתי".
מיצית את משרת עוזר המאמן?
"יכול להיות. כבר הוכחתי שאני יכול להיות עוזר טוב, כי מאמנים בכירים בחרו בי להיות לידם. עכשיו אני צריך להוכיח להנהלה שהם עשו את הצעד הנכון כששמו אותי כמאמן ראשי".
התייעצת עם קטש?
"בטח, הוא אמר שהגיע הזמן שלי".
היה לך כיוון ממשי אחרי שקיבלת את הקבוצה?
"כן, לייצר אווירה שונה. הקבוצה הייתה מאוד בדאון. אמנם גם לי היה חלק בזה, כי בסופו של דבר לא הגעתי מבחוץ, אבל ישר חשבתי איך להפוך את מצב הרוח, ואז איך לטפל בדברים המקצועיים. היה לי יתרון בכך שידעתי מה בדיוק לא עבד".
מה פירק יותר את הקבוצה: עזיבת קטש או החתמת אדומייטיס?
"העזיבה של עודד הייתה מכה קשה לקבוצה. השחקנים היו מאוד רגילים אליו. ב-90 אחוז מהמקרים, כשמאמן עוזב יש איזושהי בעיה, ואז כולם מסכימים שצריך שינוי. אבל כאן השינוי היה כפוי, ולכן זה השפיע על מצב הרוח, ולא משנה בכלל מי הגיע אחריו. זה שאדומייטיס לא הצליח זה כישלון של כולנו".
"הכי חשוב להיות אמיתי"
את העונה הסדירה סיימה הפועל ירושלים במקום השישי, עם הלשון בחוץ, אחרי שכבר הודחה מליגת האלופות, מהליגה הבלקנית ומגביע המדינה.
כשאלון נכנס לתפקיד ציפו לו שני משחקים קשים, מול מכבי ת"א והפועל חולון, שהסתיימו בהפסדים. אבל מהר מאוד, בזכות החיבור האמיתי שלו לשחקנים, ירושלים החלה להרים את הראש מעל למים, עם שלושה ניצחונות (כולל אחד יוקרתי על היריבה הצהובה) לעומת ארבעה הפסדים. ואז, רגע לפני הפלייאוף, הגיעה המכה האחרונה עם עזיבת ארבעה מהזרים בעקבות מבצע "שומר החומות".
"בסופו של דבר ממש נדפקנו העונה", טוען אלון, "אבל אני עוזב את מה שהיה ולמה, כי מה נעשה? נפיק לקחים למלחמה הבאה? אם הילד שלי נוסע ל'סאמר סקול' במדינה זרה, ויורים שם טילים, דבר ראשון שאני אומר לו: 'אתה עולה על המטוס הבא'".
אבל תסכים ששחקן כמו טיישון תומאס - שנחשב לאחד העוגנים בקבוצה, עוזב כבר בפעם השנייה (כמו אחרי חידוש עונת הקורונה), פותח קבוצת ווטסאפ לכל הזרים בליגה וגורם להם לשקול את הישארותם בארץ - זאת בעיה.
"לא מסכים. אין לי שום לקח ללמוד מזה. זה שחקן שקיבל ונתן. כשהמצב קשה, הרבה אנשים מחפשים אשמים".
אולי זה לא קשור רק למלחמה? אולי הם פשוט לא רצו להיות פה יותר?
"אני רק אומר שאני לא צריך לשפוט אותם כשיורים פה טילים".
התאכזבת?
"התבאסתי נורא. הרגשתי שעשינו תהליך מטורף בחודש האחרון, והייתה הרגשה שאנחנו מצליחים ושזה קורה, אבל פתאום ארבעתם עזבו והכל התרסק מול הפרצוף. לא לקחתי את זה למקום של האשמות".
"הכל התרסק מול הפרצוף"
"אחד הדברים הכי חשובים זה להיות אמיתי", מעיד על עצמו אלון. "תמיד הייתי אמיתי עם השחקנים. אני יכול גם להגיד לשחקן דברים קשים בפרצוף, ואף פעם לא חסכתי בדברים כדי להיות נחמד לשחקן. אני חושב שאנשים מעריכים כנות. אמנם אני בפוזיציה אחרת, אבל אני שומר על אותן כנות וישירות".
מה השחקנים אמרו לך אחרי המינוי?
"הם מאוד רוצים שאצליח. חלקם אמרו לי את זה, חלק אמרו לי ׳לך על זה, אנחנו מאחוריך׳. אני ממש מרגיש את זה מהם".
מה יכולה ירושלים לעשות בפלייאוף?
"אנחנו צריכים קודם כל לנצח במשחק הראשון (הערב בחוץ מול גלבוע/גליל, 19.00), ואחרי זה בשני, ככה זה עובד. צריך לשים את הדברים על השולחן. אם אין לנו סמל של הפועל ירושלים על החולצה, זה סגל שברמה האובייקטיבית הוא חלש יותר ממה שציפינו בתחילת השנה".
איפה אתה רואה את עצמך בעונה הבאה?
"אני לא יודע איפה אני בעוד יומיים. אני שואף להיות מאמן ראשי בליגת העל. אני חי את הליגה הזאת כל כך הרבה שנים כדי שתהיה משמעות להצהרה הזאת. בסוף הסיטואציה והמציאות ינצחו".
בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר מאמנים זרים בליגה, מה שבסופו של דבר יכול להזיק לך להתברג.
"אני לא אוהב את זה, אבל אני לא בטוח שהמאמנים הזרים הם הבעיה. לא הייתי רוצה שקבוצה תגיד לי 'אנחנו רוצים אותך ולא זר', רק בגלל שאני ישראלי, אלא כי אני המאמן הכי טוב שהם מצאו".
אתה רוצה להמשיך לאמן את ירושלים?
"ברור. זה החלום שלי, אני חי אותו עכשיו".
