בכל משחק קיימת תחושת אכזבה מכך שאין אוהדים ביציעים, אבל יש אירועים שמעצימים עוד יותר את העניין. למשל, שחקן שאמור להרגיש בפעם הראשונה איך זה להופיע מול הקהל שלו, או אולי מאמן שפוגש את האקסית, זו שבילה איתה קרוב לחמש שנים.
לברק בכר לא מחכה הערב (21.00, סמי עופר) מפגש עם אוהדים שרופים של הפועל באר־שבע, וגם לא את ההרגשה של משחק בית ראשון בליגה כמאמן מכבי חיפה, אבל אולי זה יתרון מבחינתו – כי יש לו מספיק דברים להתרכז בהם.
הפעם באמת
בכר כבר פגש את הלשעבר שלו לפני כשלושה שבועות, אז ניצחה באר־שבע 0:1 משער של סינטיהו סלליך שעשה את הדרך ההפוכה, אבל זה היה גביע הטוטו, לא מפעל להתרגש ממנו. סלליך הוא אחד משני שחקנים בלבד (יחד עם טרנט סיינסברי) שזכו ללא מעט משחקים בהרכב של חיפה בעונה שעברה – ועזבו. הסגל לא השתנה בצורה דרמטית, והפגרה גם הייתה קצרה מהרגיל, לכן נוח יותר להסתכל על הקבוצה תחת מרקו בלבול כדי להבין מה צריך להשתנות.
בעוד ההתקפה של הירוקים עשתה את העבודה, כשכבשה עשרה שערים יותר ממכבי ת"א, ברור שנקודת התורפה היא ההגנה. כדי לחזק את החלק האחורי הייתה זקוקה חיפה לשלושה שחקנים. הראשון, בלם, הצטרף. השני, קשר אחורי, הגיע רק בערך, ועוד מעט נרחיב על כך. השלישי, מגן שמאלי, אמור להיות טאלב טואטחה.
בוגדן פלאניץ' הוא המצטרף הראשון, והשחקן שחיכו לו הרבה זמן עם תקוות גדולות. הוא שיחק בשלוש העונות האחרונות בסטיאווה בוקרשט, נחשב ברומניה לבלם מעולה, אבל עדיין יש סביבו שאלה של התאמה. הפרמטר שבו פלאניץ' מצטיין יותר מכל הוא משחק הגובה בהגנה, אבל בישראל יש לכך פחות חשיבות.
בליגה הרומנית יש 25 אחוז יותר עימותי גובה מאשר בליגת העל. לעומת זאת, למרות שפלאניץ' אינו שחקן איטי כלל וכלל, החיסרון שלו הוא התמודדות מול שחקנים זריזים שמגיעים עם הפנים לשער. יהיה מעניין לראות את ההתאקלמות שלו, כי אם הוא יסתדר מבחינת הסגנון, זו יכולה להיות החתמה מצוינת.
תיאוריית הקשר
בנוסף, מכבי חיפה הייתה זקוקה לקשר אחורי אמיתי. במחזור הראשון מול חדרה שוב היה אפשר לראות איך היריבה מנצלת בקלות יחסית את השטח שנמצא לפני קו ההגנה, ואותו דבר היה בשער שמכבי חיפה ספגה מול ז'לייזניצ'אר. הערב ז'וזואה יוכל ליהנות מכך, כיוון שמדובר באזור המחיה האהוב עליו. הציפייה הייתה שבכר יחתים קשר אחורי קלאסי, אבל חוסה רודריגס, המצטרף האחרון, אינו בדיוק כזה.
בתקופה הקצרה של רודריגס במכבי ת"א היה ברור שהוא קשר שאוהב לנהל את המשחק. בשנתיים האחרונות שיחק גם כקשר אחורי, ואפילו כבלם במערך שלושה בלמים. בכר אוהב את השחקנים האלה, שיכולים להזיז את הכדור מעמדת הבלם, לנוע מעמדה לעמדה לפי הוראה ולאפשר לו לשנות מערך ללא חילוף. בכר כל כך מחזיק מאותם שחקנים ורסטיליים, עד שלפעמים מגיעה בעקבות כך גם נפילה, כמו במקרה ז'וליאן סטו, שחתם בזמנו בבאר־שבע בזכות העובדה שהיה יכול לשחק בכמה עמדות. היתרון שבריבוי העמדות יכול לעוור את המאמן, להביא לפחות תשומת לב לניתוח היכולת האמיתית.
אין כאן כוונה לומר שזה המקרה המדובר, אבל ברור שרודריגס, מבחינת סגנון, הוא לא הקשר האחורי שהיה אפשר לצפות שיגיע. ההחתמה שלו מעלה את ההשערה שבכר מתכנן מערך אחר להמשך העונה. השינוי הנראה לעין הוא מעבר למערך 4־2־3־1, עם נטע לביא ורודריגס בקו אחד, כשיובל אשכנזי נמצא גבוה יותר, ממש מאחורי ניקיטה רוקאביצה.
מבחן התאמה
שימו לב לשילוב בין השניים במשחקים האחרונים. אשכנזי בישל את שני השערים לחלוץ מול חדרה, רוקאביצה החזיר לחברו עם בישול בליגה האירופית. בעמדה כזאת, מאחורי החלוץ, אשכנזי יכול להיות שחקן העונה של מכבי חיפה.
במערך כזה, שחקני ההתקפה האחרים לא נשארים צמודים לאגף, אלא נכנסים פנימה יותר, דבר שמתאים בדיוק לדולב חזיזה וצ'ארון שרי. עם זאת, גם נדרשת עבודת התקפה אינטנסיבית יותר של המגינים, שהם האחראים לריווח המשחק. מגן שמאלי חדש לא בטוח שיגיע, ובמחזור הראשון ארנסט מאבוקה לא היה בעניינים, כך שחיפה התקשתה.
האם נראה את אותן התאמות כבר הערב? לא בטוח. נדמה שבכר כבר נטש ניסיון אחד לשינוי, משחק עם קישור בצורת יהלום שאותו בדק בגביע הטוטו, כיוון שהשחקנים שלו לא היו מספיק מוכנים לכך. מהצד האחר, אין סמלי יותר עבור המאמן מלצאת לדרך כבר עכשיו, מול הקבוצה שבה אותם שינויים טקטיים הביאו אותו למעמד, ולקבוצה, שבהם הוא נמצא היום.
