זו כבר לא פיקנטריה, אלא באנקר. במקום בו מאמנים אחרים נלחצים, עודד קטש מרגיש הכי נוח שבעולם, והמשחק אמש (ה') באתונה היה הפעם ה-18 בה הוא מנצח את מכבי ת"א כמאמן. זו גם הייתה אחת הפעמים הקלות ביותר.
זה היה עוד ערב עגום במיוחד של מכבי ת"א העונה ביורוליג, עוד משחק בו לא פגעה בכלום. מאזן ניצחונות והפסדים? מי בכלל יודע. המשחקים דוהים זה לתוך זה ואתה מאבד את הספירה. ועם כל הכבוד והאהבה לקטש, מול מי מכבי ת"א הובסה בפער של 18 נקודות? פנאתינייקוס נמנית העונה על קבוצות התחתית ביורוליג, קבוצה עם המון בעיות שגרמו להידרדרותה הארגונית והמקצועית.
אנשי פאו, שכבר השלימו עם הכישלון, קראו לדגל את קטש בתקווה שיכין את היסודות לקבוצה חזקה יותר בעונה הבאה, ואין להם ציפיות מיוחדות.
קטש, שזוכה לאהדה רבה במועדון היווני עוד מהימים בהם הוביל אותו לזכייה באליפות אירופה, נראה ונשמע מאופק בסיום - כפי שהיה גם באותו גמר ב-2000 בסלוניקי, כשהוביל את פאו לזכייה בכתר האירופי כשחקן המצטיין בגמר נגד מכבי.
אז, לאוהדים שהגיעו מתל אביב היו טענות נגדו, על כך "שהעז" לעשות זאת לצהובים. היו שהציעו לאסור את כניסתו חזרה לישראל. מעניין מה אוהדי מכבי שצפו במשחק בטלוויזיה חשבו הפעם. עודד לחץ על כל נקודות התורפה של מכבי והביך אותה, אבל כבר לא נשאר לקהל הצהוב על מה לכעוס מרוב ייאוש.
9:25 ברבע הראשון זו תוצאה שחיסלה את המשחק, והחזרה עד 3 הפרש הייתה בסך הכל אשליה קצרת מועד. במקום להילחם על הכבוד, היא חזרה מהר מאוד להיות הקבוצה האפאתית וחסרת הריכוז שראינו כל העונה. גם בלי נמניה נדוביץ' הפצוע, היוונים עלו בהרבה על יריביהם המבולבלים וחסרי האנרגיות, ורוב הזמן עשו ככל העולה על רוחם. החילופים בהגנה של קטש פירקו את הניסיונות הצהובים.
למרות שהיה היחיד במכבי שקלע בספרות כפולות, חייבים להודות שזה היה עוד משחק מאכזב של סקוטי ווילבקין, שמתקשה להשתחרר מהמשבר שעובר עליו. הסבלנות כלפי הכוכב אוזלת, ומאחורי הקלעים כבר נשמעת במועדון ביקורת על היכולת שהוא מפגין העונה. אבל מה הוא כבר יכול לעשות לבד? במכבי ת"א לא היה אפילו שחקן אחד שהתעלה על עצמו. אפשר לומר שכבר התרגלנו לזה.
