במסגרת המדור הזה, כתבתי לא מעט על דברים רעים שלא השתנו עם השנים במסגרת הכדורסל הישראלי - בעיקר היריבויות שבגלל פנאטיות מיותרות חצו את הגבול הספורטיבי ויצרו שנאה, והקרבות בין המרכזים. אבל גם הבלגן הוא משהו שמלווה את הענף בארץ מאז יום היווסדו, ולא עוזב אותנו גם ב-2021.
כמובן שאני מדבר על אותה הפסקת חשמל שהובילה להפסקת המשחק השני בחצי גמר הפלייאוף בין הפועל גלבוע/גליל להפועל חולון, שיצרה דחייה בלו"ז הצפוף במיוחד של גמר הפלייאוף, מה שבא לידי ביטוי בכך שמשחקים 2 ו־3 בסגרת הגמר נערכו ערב אחרי ערב, וסחטו את השחקנים המותשים ממילא. התקלה החזיקה אותי 60־50 שנה לאחור, כאילו הזמן פסק מלכת ושבנו לשנות ה־60 וה־70 לתקופת המגרשים הפתוחים, כאשר משחקי הליגה נערכו בלילות שישי.
אין ספור פעמים אני ואחרים עזבנו את בתינו הרבה לפני כניסת השבת ונסענו לראות משחק בחיפה, או בקריות, בירושלים, בניר דוד, בית אלפא, גבת, יגור, משמר העמק, רמת השופט ועוד – וחזרנו לבסוף לגוש דן מבלי לראות סל אחד. זה קרה עשרות פעמים: כמה טיפות גשם גרמו לביטול המשחקים ע"י השופטים, וקבוצות שכמה משחקניהן היו בסדיר או במילואים ולא שוחררו ע"י מפקדיהם למשחק, או כאלה שסבלו מגל פציעות, "דאגו" להפסקת חשמל.
כמובן שזה לא המקרה הפעם, אלא תקלה אמיתית וחמורה שהייתה באולם בגן נר, רק שבימים ההם השיטה הבדוקה של האחראים להבטיח שהמשחק לא ייערך הייתה להוציא את פקקי החשמל שחיכו בקופסה שהייתה פתוחה לכל מי שהגיע למגרש. אני אפילו לא יודע להגיד לכם בדיוק כמה פעמים זה קרה במגרש ברחוב הרצל בר"ג. המתוחכמים שבין החבר'ה הללו היו מסדרים שהחשמל לא יפעל גם בבתים הסמוכים כדי לא לעורר חשד, כי נציגי הקבוצה היריבה הלכו לבדוק זאת. וכך קבוצות חצו את הארץ וחזרו כלעומת שבאו אחרי שסבלו מהפטנטים האלה.
והיו עוד טריקים: את מזכירות המשחק והרישום השוטף של התוצאה והקלעים ניהל מישהו מהקבוצה המארחת. בהתאם לחוקה של אז, רשימת הנקודות הייתה צריכה להתאים לתוצאה של הרישום, ואם לא, התוצאה הייתה נפסלת. במקרים בהם נציג הקבוצה האורחת לא היה משגיח על העניינים, האיש שניהל את הטופס פסח על קולע זה או אחר, או שהוסיף נקודות. הרעש היה גדול כאשר התרמית התגלתה.
נשמע לא נעים, וקצת שכונתי, אבל לפחות בימים ההם יכולת לעקוב אחרי תוכנית המשחקים וידעת מה אמור להתקיים ומתי. עכשיו? בשנים האחרונות שואלים אותו שוב ושוב לגבי מועדי משחקים, כי התוכנית לא ברורה, הזויה ומשתנה כל הזמן. אם נחזור לסדרת הגמר – לא משנה שהלו"ז חייב זאת, זה פשוט חוסר מקצועיות לשבץ שני משחקים מכריעים יום אחרי יום. השחקנים זעמו בצד – הם אינם רובוטים ומגיעה להם מנוחה מינימלית. נכון שפיב"א דרשה לסיים את הליגות עד תאריך מסוים בגלל ההיערכות לקיום הטורניר הקדם־אולימפי, אבל אפשר היה לקבל דחייה של יום־יומיים מתוך התחשבות במצב (וזה לא שפיב"א, שלא מוכנה לתאם מועדי משחקי נבחרות לאומיות עם היורוליג, היא בדיוק שיא המקצוענות).
לא פלא שתמונת הסיום של העונה הייתה הצילום של יו"ר המינהלת עם צלחת האליפות, מהלך פשוט מגוחך.
