שחקן, קפטן, מאמן שוערים, מנכ"ל. אחרי 30 שנה ושלל תפקידים, אסי רחמים (עוד חודש בן 50), אחד הסמלים הגדולים של הפועל באר שבע, עוזב את המועדון.
אתמול (ראשון), רגעים אחרי שב"ש סיימה את העונה והצליחה לזכות בכרטיס לאירופה, רחמים החזיר את העט והמחברת למגירה בתום 11 שנים בתפקיד המנכ"ל, והודיע רשמית בשיחת זום על עזיבתו לטובת יד ימינה החדש של אלונה ברקת, גיא פרימור. "אני עושה את זה בלב חצוי, אבל שלם מאוד עם ההחלטה", סיפר ל-ynet בראיון פרידה.
ספר על הרגע האחרון עם השחקנים.
"יש פה שחקנים והיו גם בעבר שחוויתי איתם רגעים קסומים ומרגשים, ועם חלקם הייתה לי היכרות קצרה מאוד. ברגע שהתחלתי לדבר בשיחה האחרונה, נחנקתי. אני בערך 30 שנה כאן במועדון בתפקידים שונים והמילים לא יצאו".
למה בעצם עזבת?
"אני לא תמיד מקבל בחיים את ההחלטות הפופולריות. היה לי פה קונפליקט גדול בין הלב והראש. אני אוהב מאוד את העבודה שלי ואני לא עייף או שבע. חוויתי עונה מאוד מורכבת, כולל עזיבת אלונה ותקופת הקורונה".
מה הפרק הבא מבחינתך?
"אני באמת לא יודע. אחרי שהודעתי שאני עוזב בתום העונה, הבנתי כמה אנשים רוצים אותי וכמה התפקיד היה נחשק. הוא מסמל המון מעמד וכוח. מברכים אותי על אינספור תפקידים עתידיים, בין אם זה בהתאחדות, במינהלת הליגה או בעירייה. אני עובר לאתגר אחר שאני לא יודע מה הוא ולא יודע באיזה עולם הוא יהיה".
ספר על הרגע הכי מאושר שלך, והרגע הכי קשה.
"חווינו המון אליפויות והמון רגעים מאושרים, אבל הגדול ביותר מבחינתי היה התיקו נגד סאות'המפטון בחוץ. יום לאחר מכן, אני זוכר את עצמי מגיע להגרלה בניון עם 32 קבוצות על הקיר, כולל הפועל באר שבע, ואני אומר 'וואו'.
אני לא יכול לציין רגע לא טוב. היו מן הסתם כאלה, כמו מחזורי סיום של הישרדות בווסרמיל, והיו המון רגעים קשים ומאתגרים כשהמועדון עוד חיפש את דרכו ונלחם על חייו בליגה הראשונה, וגדלתי בתוך התפקיד איתם".
היו מקרים שהמשפחה ביקשה שתעזוב את הכדורגל?
"היו קרבות רבים סביב שולחן השבת, אם זה לקום מהקידוש ולדבר בסלולרי, ובחג לטוס לאירופה ולהגרלות. אני טוטאלי לגבי העבודה שלי, לטוב ולרע. היה קשה לי להצדיק את זה כי ראיתי שהמשפחה מקריבה המון, אבל זכיתי בילדים תומכים וגם באישה שעזרו לי לעבור את זה ולהגיע לנקודה הזו".
"התהליך של חיפה מזכיר את שלנו"
אחת המחלוקות הקשות ביותר שהנהלת הקבוצה נאלצה להתמודד איתה הייתה בעניין הכוכב הפורטוגלי של הקבוצה, ז'וזואה. המכות עם שגיב יחזקאל בשבוע שעבר, אירוע חריג במיוחד גם לשחקן פרובלמטי כמוהו, עלולות להביא לסיום דרכו במועדון ועתידו מוגדר כלוט בערפל.
"לגבי הכישרון מדובר באחד הזרים הטובים, אם לא הטוב ביותר שנחת בישראל, והוא עזר לנו מאוד באירופה", אמר רחמים. "בסופו של דבר גם הוא וגם המערכת צריכים להחליט אם להתמודד עם האתגר הזה ושלל מרכיביו. זה לא פשוט כי יש חדר הלבשה, הנהלה ואוהדים, וברגע שהגבולות נפרצים יותר מדי, כל מערכת שואלת את עצמה עד כמה היא מוכנה לשלם מחיר. שני הצדדים צריכים לשבת ולהחליט פנינו לאן".
ייתכן שתהיה מנכ"ל בקבוצה אחרת?
"יכול להיות שיהיה משהו בכדורגל בשלב מאוחר יותר, אבל לעזוב את הפועל באר שבע ומיד ללכת לקבוצה אחרת זה לא משהו שהייתי עושה, כי אחרת הייתי נשאר".
איך לדעתך מחליפך יתמודד עם התפקיד?
"קל לא יהיה לאף אחד כי זה תפקיד שדורש ממך לדעת ולשלוט בהכל. בפעם היחידה לאורך קריירת הניהול שלי שלא שלטתי בהכל, זה נגמר באותו אירוע עם מכבי תל אביב והכרטיסים, כשהיינו עדיין בווסרמיל. לכל אחד יש מחליף ויש יותר מוכשרים ממני. חשובה יכולת ההכלה וההשתלבות, מדובר במקום מאוד חם ומחבק ומצד שני מאוד לחוץ. זה הטיפ שלי לגיא".
מה אתה חושב על האליפות של מכבי חיפה ועל ברק בכר בפרט?
"התהליך שהם עברו די מזכיר את שלנו. אחת המעלות הגדולות של ברק בכר היא היכולת הפנומנלית להשתמש בצוות שלו. הוא יודע להביא את האנשים הנכונים ולהפיק את המקסימום מכל אחד מהם, וזה כלי מנצח שמשפיע על כל מהלך. הצוות הזה עשה את זה שוב ושאפו גדול להם".
איזה מועדון אתה משאיר למחליף שלך?
"בשמונה השנים האחרונות זכינו בגביע, אלוף האלופים, שלוש אליפויות ושלוש פעמים שלב בתים בליגה האירופית. מבחינת הישגים המועדון מיצב את עצמו בצמרת הכדורגל אבל זה לא נמדד רק בזה. החוזקה של המועדון זה חיבור של אצטדיון ביתי, קהל אוהדים מדהים שמבין כדורגל ולא פראייר ובעלים שחזרה בכל הכוח".
היו מקרים שהתערבו לך בהחלטות?
"אם אני אגיד שהיו רגעים שלא - אשקר. בכל מערכת וארגון יש היררכיה ואני כאן לנהל את ענייני המועדון השוטפים, אבל הרבה פעמים בשיתוף הפעולה עם אלונה לאורך השנים אמרתי משהו והוא התקבל, והיו פעמים שלא כל מה שרציתי הושג".
לסיום, למה הכי תתגעגע?
"אין תחליף לאדרנלין של אחרי משחק, אתה שוכב במיטה ולא מצליח להירדם. זה מה שמניע אותנו ונותן לנו את הכוח לקום למחרת ולחפש את האתגר הבא. בהתחלה יהיה לי קשה, לא כי אני לא רוצה, וכמובן שאצפה מהבית. ההחלטה לעזוב היא קשה מאוד כי אני עוזב משהו שאני באמת אוהב והיה חלק בלתי נפרד מחיי".
